שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רט
שאלה רט:
עוד שאלת תוקע שהפסיק בתשר"ת בין שברי' לתרועה אם חייב לחזור כדעת הרמב"ן ז"ל או לא כי בכאן ערערו וסמכו על ר"ת ז"ל דגנח ויליל בנשימה אחת לא עבדי אינשי ואני אומר כי אע"פ שאלו ואלו דברי אלהים חיים מ"מ כדי לצאת מן הספק ראוי לחוש לדברי הרמב"ן ז"ל:
תשובה: דע כי הרבה מהראשונים ז"ל הם סומכים עליו כי הרי"ף ז"ל כן נר' דעתו שאין להפסיק בשברי' ותרועה דכלהו חד קלא נינהו ומ"ה לא קא חשיב להו אלא כ"ז קולות וכן דעת הרא"ש ז"ל וראיית רבינו הרמב"ן ז"ל היא מדברי ר' יהודה דאמר בפ' החליל (נ"ג ע"ב) וכן בפ' אין בערכין (י' ע"א) אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום משום דלדידי' מצוה אחת היא ומניה נשמע לרבנן לענין שברי' וביבבו' דמצוה אחת הן דשמא גנח ויליל אמר רחמנא וראי' זו אינה מבוררת כ"כ דאע"ג דאמרי' בגמ' התם דהאי לא כלום דוקא היא ולא לאפוקי מדר' יוחנן דאמר שמע ט' תקיעו' בט' שעות ביום יצא אפ"ה איכא למימר דהאי ולא כלום לאו למימר דעביד להו בנפיחה אחת אלא למימרא דלא פסיק טובא טפי מנשימה אחת וכן כ' רש"י ז"ל שם בפירושיו אין בין תקיעה ותרועה ולא כלום שלא הי' מפסיק בה אלא כדי נשימה והזקיקו לפרש כן לפי דעתי שלא אמר תוקע ומריע מתוך תקיע' ואמר אין בין תקיעה לתרועה כלום משמע דמפסיק הוא בנשימ' אחת דבפ"ק דחולין (כ"ז ע"ב) משמע דתקע ומריע בנשימה אחת הוי בהפסק מועט דמ"ד הכי פליג אמאן דאמר תוקע ומריע מתוך תקיעה כלומר קודם שיסיים התקיעה ומ"ד תוקע ומריע בנשימה א' מפסיק בנתיים וכ"כ שם רש"י ז"ל משמ' דשיעור נשימה אחת אע"פ שנראה בה הפסק מועט קול אחד הוא ואין לפסלו כאלו הפסיק בו יותר מנשימה אחת. ומתוך זה נראה שאם הפסיק בין שברים ויבבו' נשימה אחת קול א' הוא ולא הוי הפסק ובירושלמי אמרי' דתקיעה ותרועה בנפיחה א' יצא משום דקולות מופרשים הן ורישא אית לה וסיפא אית לה ויראה מכאן דתקיעה ותרוע' בנפיחה א' לא סלקי לשתי תקיעו' דתקיעה מופסקת בנפיחה א' תקיעה היא. ולמדנו מכל זה סיוע למנהגינו שהתקיעה שעושין בנפיח' א' אין עושין אותה פשוטה כלה אלא מפסיקין בחצי דכיון דבנפיחה הוי קול אחד. וכן נלמוד מזה להפסיק נשימה אחת בין שברים ליבבו' דלא הוי הפסק כיון דבנפיחה א' והוי קול א' ומ"מ לצאת ידי כל הספיקו' אם אפשר לעשות הקול פשוט בתקיע' כמנהג הספרדיי' ושלא להפסיק בין שברים ליבבו' אפי' כדי נשימה כדעת הרמב"ן ז"ל זהו הטוב והישר: