שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/יט
ענין יט:
להתיר טלטול המת והוצאתו וחזרת העפר ביום טוב ראשון.
הרבה צווח בזה הרמב"ן ז"ל ואמר בספר תורת האדם דטעו בטלטול וטעו בהוצאה, שאע"פ שהותרה ההוצאה שלא לצורך, דוקא בשיש בה צורך נפש קצת. אבל מת שאין בו צורך נפש הוצאתו הויא כהוצאת אבנים לבנין.
והעידו לנו כי בברצלונא מתה בת יחידה לאביה ערב שבת עם חשכה ולא היה פנאי לקוברה קודם השבת, וחל יום טוב של שבועות באחד בשבת ולא נקברה עד יום טוב שני, כי לא רצה אביה שיתעסקו בה עממין.
ובמיורקא היתה מחלוקת בזה, ואני הייתי בארגון ובמקום הזה שאלו לי בהיות הרב ריב"ש זלה"ה קיים, ואמרתי הלכו אליו ואמר להם שהוא קבל עליו שלא להורות בזה לא איסור ולא היתר לפי שבארגון חלקו עליו בזה, וכששמעו כך נהגו היתר בזה שלא כרצונו אחר שלא מנעם. אבל אני זכיתי וקיימתי הלכה זו לאחר מותו, ולא הנחתי לישראל להתעסק כלל במת ביום טוב ראשון, לא בטלטול ולא בהוצאה, והיה המת ההוא מהנחשבים במקום הזה גדולים ובעלי זרוע.
ואתה את נפשך הצלת וקולר תלוי בצואר המתיר: