שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/טו
ענין טו:
רצית לעמוד על דעתי במה שנהגו בארצות אדום להשביע העדים אם יש לזה שורש דבר בשום מקום כי גם בעיניך יפלא ואם ראית רבים ונכבדים נוהגים כן וגם אני מעיד כמוך כי הרב רבי יצחק בר ששת ז"ל הי' נוהג כן במקום הזה ואמרו לי ג"כ שעל עדות שנמסר' בברצלונ' הי' אומר הרב ר' נסים ז"ל אני רוצה שבוע' בעדות זו ובאמת שאין זו שבועת העדו' שנזכר' בתור' ופירשוה חכמים ז"ל שזו השבוע' שמשביעין הדיינים בארצו' אדום היא שיעיד שחייב הנתבע וזו אינה שבועת העדות שנתחייב עליה קרבן ושבועת ביטוי היא וזה מתפרש ממה שאמרו בשלישי משבועו' (כ"ה ע"ב) דשבוע' שאני יודע לך עדות ואשתכח דלא ידע פטור הואיל וליתיה בשאיני יודע בשבועת ביטוי ואע"ג דאיתיה בשבועת העדות בכאן מפורש כי אין שבועת העדות אלא באיני יודע והוא יודע. וכיון דבלאו אינו בשבועת ביטוי לא מתחייב בהן בשבועת ביטוי דבעינן שיהא לאו והן בשבועת ביטוי לא הן בשבועת ביטוי ולאו בשבועת העדות. ונראה שאע"פ שאין חייבין להשבע כשנשבעין להעיד אמת אינה שבועה שאינ' צריכ' דהא קי"ל דנשבעין לקיים את המצות כדאי' בנדרים (ח' ע"א) ובתמורה (ג' ע"ב). ויש אומרים שאם לא קיים פטור מקרבן וממלקו' דאינ' אלא לזרוזי נפשי וכן כת' רש"י ז"ל ויש אחרים שאומרים דאם הוא פטור מאי זרוזי איכא. מ"מ אף לפי זה אין כאן חיוב לעדים להשבע. וכל מה שיכולים אנו לומר בזה שהיא רשות ואין בה איסור הזכרת שם שמים שלא לצורך. עוד אני מוסיף לומר שיכולים ב"ד לחייבם להשבע אם רואים הדור מקילים בעדות שקר. דאע"ג דעדות שקר ושבועת שקר שניהן הם בלאו ואם אתה חושדו שיעיד שקר ויעבור בלאו איך תאמינהו בשבועה מאי אלומיה דהאי לאו מהאי לאו אף אני אשיבך הכופר בממון ועובר על לאו דלא תגזול למה תשבעהו היסת ולא תאמר כיון דחשיד אממונא חשיד אשבועתא. אע"ג דבמציע' פ' שנים אוחזין (ו' ע"א) אמרו משום דפרשי אינשי מספק שבועתא ולא פרשי מספק ממונא משום דממונא איפשר בחזר'. ושבועתא לא אפשר בחזר'. מ"מ אם אנו רואים הדור מקילים ודורשים היתר לעצמם שעדות שאין בה שבוע' אין בה איסור. אנו חייבין לדון ע"פ טעותם וכדאמר התם (ה' ע"ב) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו ואני אין אני משביע העדים אלא אם כן טען הנתבע ושתק העד כי הגדלים בארץ הזאת קשה להם כמנהג האומה הזאת. ובארץ אדום נהגו להשביע כמנהג האומה ההיא לא שמותר ללכת בחקותיהם אלא לפי מחשבת העדים שגדלו על מנהגם וחשבוהו תור' ולא ראיתי בזה דבר לאחד מהראשונים ז"ל אבל מצאתי לרבינו האיי גאון ז"ל שאמר בתשו' ששבוע' שנשבעין הישמעאלי' וח"ק לא אלה אלא אלה שהיא שבוע' חמור'. מה שיש לדקדק בשבוע' זו היא שאם אמרו שבוע' שלוה פלו' לפלוני ולא הלוהו אם חייבין משום שבועת ביטוי דאע"ג דאיתיה בהן ולאו ליתיה בלהבא שהאומר שבועה שילוה פלוני לפלוני דמי לשבוע' שיזרוק פלו' לים צרור ואין זה מענין השאל'. ולענין עיקר הדבר נרא' שעדים שצריכין שבוע' נפקי להו מתור' עדו' כדמוכח ריש פרק שני דקדושין (מ"ג ע"ב) דאמרינן והאידנא דתקון רבנן שבועת היסת וכמו שכתבו שם המפרשים ז"ל והרי שנשבעו העדים ונמצא האחד אינו מכוון בעדותו ונשאר האחד והוא קם לשבוע' ואם יכחישנו הנתבע יצתה שבוע' האחד מהם לשקר והש"ס קפיד בהכי גבי טוען טענת גנב' במשכון בפ' המפקיד (ל"ד ע"ב) ע"כ: