שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/טז
ענין טז:
גט נכתב ונחתם בקורטבא לאשה שהיא ברמון ספרד ושלחו הבעל לשליח שימסרנו ליד האש' והגט מקויים בתוכו וגם שטר השליחו' מקויים ונמסר הגט ביד האש' ונקרע קרע ב"ד והוחזק' מגורשת אחר כך ערערו על הגט לפי שלא נתקיים בחותמיו והשליח לא נכתב ולא נחתם לפניו ולפי ערעור זה רצו לקיימו ולא מצאו אלא עד אחד מכיר חתימת שני הדיינין ועד אחד מכיר חתימת העדים ונסתפק הדבר אם אשה זו יכול' לינשא בגט זה ולא תשאר עגונה כי בעל' נשתקע בין העכו"ם במורסיא:
הרבה כתבת בזה וקראתי עליך דולה מים מבורו' עמוקי' ואם באתי להשיב על הכל הייתי מאריך ללא לצורך ולא באתי לסתור אלא לבנות והנרא' מדבריכם כי אתם סוברים שקיום ב"ד צריך קיום והית' כשגגה שלא קיימתם אותו קודם מסיר' וחתרתם לקיימו אחר המסיר' ולא נתקיים בידכם ובודאי שכן נרא' משני התלמודין שקיום ב"ד צריך קיום דההיא דעד ודיין אין מצטרפין דפרק האש' שנתאלמנ' (כ"א ע"א) מוכחא הכי לפי פירוש רש"י ז"ל אע"פ שהרי"ף ז"ל פירשה בענין אחר בפרק גט פשוט והכי מוכח בירושלמי דמס' ראש השנה (פ"ג ה"א) ובפרק זה בורר (הי"ב) דגרסי' התם אשר הדיינים מהו שיהא צריך ב"ד ואמרו שם יתקיים בכתב ידי עדי' ובכתב ידי דיינין והביאו ר"ח ז"ל בפסק ההלכ' וכן הרב בעל העטור ז"ל הביא ירוש' אחר שבמס' גטין (פ"ט ה"ח) וכן הסכים הרמב"ן ז"ל דקיום ב"ד צריך קיום ואע"פ שהתוס' (כתובו' שם ד"ה עד) הקשו על זה הירושלמי (מירושלמי אחר) [מתוספתא] דמס' שביעית והרשב"א ז"ל הוצרך לחלק בין ב"ד קבוע לב"ד שאינו קבוע אבל הרמב"ן ז"ל בחדושי כתובו' פירש הירושלמי הזה בענין שלא יקשה כלל לירושלמי האחר ומכל זה תוכל ללמוד שהסכמת הכל היא שקיום ב"ד צריך קיום וכן נרא' דעתך שהוצרכתם לקיים קיום הגט ושטר השליחו' ואלו העידו שנים על חתימת שני דיינין הי' מספיק שאפי' לא חתמו בו אלא שנים כיון שכתבו במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי כשר כמו שנזכר בשני דכתובו' (כ"ב ע"א) ואחרון דבתרא (קס"ה ע"ב) וכן בפר' אלו מציאות (ל"ב רע"א) אמרו ז"ל אייתי לי תרי מגו תלתא מעתה גט זה נמסר שלא כהלכ' אע"פ שהוחזקה מגורשת ויש לה ע"א מעיד על הקיום לא הועיל לה כלום שעל פי ע"א לא נתקיים הגט אלא באומר בפני נכתב ובפני נחתם ואם התירו ע"א באומר מת משום דבמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי שאם חי הוא יבוא ואיהי נמי דייקא ומנסבא לא התירו בגט כן. ודבורה אינו מחזיקה מגורשת שלא מסר הבעל הגט לידה והיא אינה יודעת אלא מה שאמרנו לה אנחנו ודבורנו אינו מחזיק' מגורש' כיון שנסתפק לנו אם הוא מזוייף ולא נקיימנו בע"א אם צריך קיום. ומשום עדים החתומי' בשטר נעש' כמי שנחקרה עדותן בב"ד לא נקל יותר ממה שהקילו בעלי הגמרא והוא לומר בפני נכתב ובפני נחתם וגט זה הרי הוא כמי שאינו מקויים כיון שקיום ב"ד צריך קיום וע"א בקיום שטרו' לאו כלום הוא ואלו נמסר בלא קיום בודאי אינ' מותרת לינשא. אפילו ע"א שהב"ד אמרו לו שהוא מקויים. שלא התירו ע"א בגט אלא באומר בפני נכתב ובפני נחתם. אבל מה שאפשר לומר בהיתר אשה זו הוא דכיון דקי"ל דלא חיישינן לשמה כרבא (גיטין ב' ע"ב) וכמו שפסק הרי"ף ז"ל והסכימו עמו האחרונים ז"ל ולא הצריכו לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא כשאין עדיו מצויים לקיימו ואם עדים מצויין לקיימו מתירין אותה בגט זה. מעתה גט זה שבא מקויים כשר הוא אפילו תאמר שקיום ב"ד בשטרו' דעלמא צריך קיום. וזה יתבאר ממה שאומר שאם הב"ד חתומים בקיום היו בפנינו ונשתתקו ואינן יכולין לדבר ורמזו לנו שהגט הוא מקוים היינו מכשירין אותו אע"ג דשאר עדויות דעלמא בעינן מפיהם ולא מפי כתבם בעדות אשה הקילו משום עגונא כמו שנזכר בפרק מי שאחזו (ע"א ע"א) וכיון שאם היו הב"ד בפנינו ונשתתקו ולא יכלו לדבר וכתבו לנו שהיא מגורשת היינו מתירין אותה ולא חששנו למה שאמרה תורה מפיהם ולא מפי כתבם עכשו שהם חתומים בו ומן התורה הוא כשר משום דעדי' החתומי' על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצריך משום עגונא נקל להתירו שאם באיסור תורה דהיינו מפיהם ולא מפי כתבם הקלנו כ"ש שנקל במה שחייבו חכמי' והוא שנצריך קיום על הקיום ואע"פ שגט שאינו מקויים אנו צריכין לעד שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אם בגט נכתב הקיום נעמידנו על חזקתו וטפי עדיף גט מקוים שלא נתקיי' הקיום מע"א אומר בפני נכתב ובפני נחתם. ודבר זה למדתיו מדברי הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל שהם כתבו בירוש' שהביא הרי"ף ז"ל בסוף יבמות נמצא כתוב בשטר איש פלוני מת דקי"ל כמאן דאמר דכשר דלא בעינן מפיהם ולא מפי כתבם מההיא דפרק מי שאחזו ואמרו שאפילו אין אנו מכירים חתימת העדים היא מותרת ותמהו על הרמב"ם ז"ל שכ' (בפי"ג מה' גירושין הכ"ח ע"ש) שצריך שיכירו חתימת העדי' ואמרו שאם מפיה' ולא מפי כתבם שהוא דבר תור' הקלנו כ"ש שנקל בעדים חתומי' על השטר שנעש' כמי שנחקר' עדותן בב"ד דבר תור' ולא נחמיר בקיו' דאצרוך רבנן (הג"ה אמ"ה אלו נמצא בשטר פלונית נתגרש' הי' הנדון דומה לראי' אבל בזו אין שום אחד מעיד בגרושיה ואם באת להאמין הב"ד בלא הכרת חתימתן א"כ אף בלא קיום ב"ד אלא בעדי' שחתומין בגט יספיק ואף בשאר גטין לא נצטרך בפני נכתב ובפני נחתם ועוד שהרשב"א ז"ל כ' דכיון דמקילין בהכי דוקא בשאר עדויות משום דדיקא ומנסבא ומלתא דעבידא לאגלויי אבל בגטין לא וצ"ע. וי"ל דכיון שע"פ דרכו של הרי"ף ז"ל אין הירושלמי חולק על גמרתנו וסובר שמעש' ב"ד אין צריך קיום וכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק שקיו' דרבנן הוא אדרבנן אמרינן כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק כמו שאמרנו בפ"ק דנדה (ו' סע"א) כך נ"ל לעניות דעתי שלמה בר הרב ר' שמעון ז"ל ה"ה). ואע"ג דאמרינן בריש גטין (ג' ע"א) דמשום הכי תקנו לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום דאתי לאחלופי בקיום שטרו' ולפי זה הי' אפשר לומר בנדון הזה דאתי לאחלופי בקיום שטרו' דעלמא בע"א להכשיר קיום ב"ד בלא קיום שאני הכא דשם ב"ד עליהם ולא דמי לע"א וקצת דמיון יש לזה ממה שאמרו בפ"ק דסוכה (ז' ע"ב) דשם ארבעה מחיצות עדיף משני מחיצו' גמורות.