שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רצ
ענין רצ:
בענין איסור לדון בערכאו' של עכו"ם:
דבר ברור הוא שאסור לדון בערכאו' של עכו"ם אע"פ שדיניהם כדינינו וזה הוא איסור תורה כדתניא בפ' המגרש (פ"ח ע"ב) הי' ר' טרפון אומר כ"מ שאת' מוצא אוגריו' של עכו"ם אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להזקק להם שנ' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניה' ולא לפני עכו"ם.
ואע"ג דהתם (שם) נמי תניא לפניה' ולא לפני הדיוטו' ואנן הדיוטו' אנן דהא לית לן סמיכה וכדאמר לי' אביי לרב יוסף כדאי' התם תקנתא דרבנן היא למידן בהו הודאו' והלואו' כדאי' בסנהדרין (ב' ע"ב) והוא הדין לעשוי הגט וכדאי' בפ' המגרש (שם) משום דשליחותיהו דמומחין עבדינן ובקבלת גרים דכתיב בי' משפט ובעי' ב"ד דבר תור' והאידנ' ליכא ב"ד מומחין.
וא"כ היאך אנו מקבלין אותן ומתירין אותם בבת ישראל והא אנן הדיוטו' אנן וחזי' דרבנן דבבל היו מקבלין גרים.
בתוספו' תירצו דאנן שליחותייהו עבדינן בהודאות והלואו'.
ואין זה מספיק להתיר עכו"ם בבת ישראל והרשב"א ז"ל כ' דמענינא דקרא מצינא למעבד הכי דכתי' וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם.
משמע שבכל הדורו' אנו רשאין לקבל גרים.
אע"פ שהדבר ידוע שאין בכל הדורו' סמוכין ומהאי טעמא אמרינן בפ' ד' מחוסרי כפרה (ט' ע"א) דהרצאת דמים לא מעכבא ודבר זה אינו מותר כלל בערכאו' הא למדת שאין דין ערכאו' כדין הדיוטות אע"ג דמחד קרא נפקא.
וגם הרמב"ן ז"ל כ' בפ' ואלה המשפטים שאפי' בדקבלו עליהו שני הבעלי דינין אסור לדון לפני עכו"ם כלל.
וגם התינוקו' שלומדים פרשה בפרישת רש"י ז"ל יודעין זה ממה שכ' בפ' ואלה המשפטים ז"ל לפניהם ולא לפני עכו"ם ואפי' ידעת בדין אחד שהעכו"ם דנין אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאו' שלהם שכל מי שמביא דיני ישראל לפני עכו"ם מחלל את השם ומיקר שם עכו"ם להחשיבם שנאמר כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם עכ"ל.
מילמדנו בפ' משפטים.
ואפי' לדון עם העכו"ם בערכאו' שלהן אסור.
שנ' מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי כמו שנזכר בילמדנו פ' שופטים.
(ומה) [וזה] שכ' מיקר שם ע"ז שהרי הוא עלוי דתם על תורתנו ואין אני חושב שיטעו בזה אפי' התינוקו':
וכל זה הוא אפילו דיניהם כדינינו ואין בעמידה לפניהם זולתי עלוי דתם. אבל אם דיניהם אינו כדינינו הדבר פשוט שהוא אסור והדן לפניהם הרי הוא גזלן ופסול לעדו' עד שישלם מה שנטל ממנו שלא כדינינו אע"פ שהוא [זכה] בדיניהם. ודבר זה לרוב פשיטותו לא ניתן ליכתב. ואם קדש אשה באותו ממון שנטל בדיניהן שלא כדינינו אינה מקודשת דלא קי"ל כר"ש דאמר סתם גזלה יאוש בעלים היא כדאי' בפ' (המקדש) [האיש מקדש] (נ"ב ע"ב) ולחומר זה הענין כ' הרמב"ם ז"ל בסוף הלכו' סנהדרין כל הדן בדיני עכו"ם ובערכאו' שלהן. אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאלו חרף והרים יד בתורת מרע"ה שנ' אלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם ובשאלתו' דואלה המשפטים כתוב. שאלת' דאסור למיזל לדינא קמי עכו"ם. אלא לבי דינא של ישראל שנאמר לפניהם ולא לפני עכו"ם. ותניא הי' ר' טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אוגריות של עכו"ם אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להזקק להם. שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם. וכן בפ' שופטים כתב ומנין שישראל ועכו"ם שיש להם דין ועסק זה עם זה שאסור לומר לעכו"ם לך עמי לערכאו' של עכו"ם שהוא עובר בלאו שנאמר לא עשה כן לכל גוי. ע"כ קל וחומר לישראל עם ישראל ואפי' דנו להם הערכאו' אין דיניהם דין דליכא למימר בכה"ג דינא דמלכות' דינא שאין המלכו' מקפדת אלא להכשיר עדי הערכאו' ומ"ה שטר העולה בערכאו' של עכו"ם כשר מה"ט כדאי' בפ"ק דגטין (יו"ד ב'). אבל שיהא נדון השטר על דיניהן אין המלכו' מקפדת בזה. וכן כתוב בח"מ (סי' ס"ח) בשם תשובת הרמב"ן ז"ל. וכן בחדושי בתרא בפרק חזקת כת' ז"ל כן. וכן הרשב"א ז"ל בחדושי גטין ובתשובה כ' שהוא עשה מעשה כן. וכ' שאם לא תאמר כן בטלת חס ושלום דיני ישראל וכן אני עושה מעשי' בכל יום שאחר שהערכאו' הם דנין. אני משמת הנידונין עד שיחזרו לדין תורה ולא התירו הגאונים ז"ל לדון בדיני עכו"ם אלא בבעל דין אלם. וכן כת' רבינו שרירא ז"ל כל המורד בדין מתרין בו תחלה התראה מפורסמת ואם אינו מקבל מעידין בו וגובין ממנו דכי אמרינן לפניהם ולא לפני עכו"ם במקום שאתה יכול לגבות החוב בישראל או בדיין מומחה אל תזקק להדיוטו'. אבל במקום שאין ב"ד מומחה בהדיוטו' נידון ואל יאבד ובמקום שאין הגזלן חושש לישראל גובה החוב בעכו"ם בדין וכן הדין והמנהג שלנו לעכב ג' פעמים בביהכ"נ ואח"כ מתירין לו עכ"ל רבינו שרירא גאון ז"ל. וכן מצאו לזה ראי' בגמ' בפ' החובל (צ"ב ע"ב) דאמרי' התם קרית לחברך ולא ענך גודא רבא שרי עליה. ופירשו חכמי הצרפתים ז"ל אם הזמנת לחברך לב"ד ולא רצה לילך אחריך דחה עליו כותל גדול ואלו הן עכו"ם. כיון שנעשה סרבן בב"ד והעכו"ם חובטים אותו ואומר לו עשה מה שישראל אומרים שאפי' בגט התירו כן כדאי' בסוף המגרש (פ"ח ע"ב) וכן כ' הרמב"ם ז"ל סוף הלכו' סנהדרין ז"ל היתה יד העכו"ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממנו בדיני ישראל יתבענו לדיני ישראל תחלה. אם לא רצה לבא נוטל רשות מב"ד ומציל בדיני עכו"ם מבעל דינו עכ"ל. והרמב"ן ז"ל כ' בפסקי הלכו' בפ' המגרש דכל מאן דכאיף לבעל דיניה למידן קמייהו דערכאו' חזי לשמותיה. וכן כ' ה"ר יצחק קרקושאה ז"ל בפי' הלכו' בתרא בפ' חזקת. וכן נמצא תשובה להרי"ף ז"ל שכל המזמין את חבירו בפני ערכאו' מנדין אותו. והענין מוכרע הוא ממקומו שאם מאן דלא צאית דינא אע"פ שדן בפני דייני ישראל משמתי' ליה כדאי' בפ' (ואלו מגלחין) [הגוזל בתרא] (קי"ג ע"א) הדן בערכאו' שלהן לא כ"ש שהרי מתרי רכשי הוא בר נדוי מפני עבירה ומפני מורד בדין. ובס' חו"מ בסי' ס' כתוב בלשון הזה אין יכול לתבוע בדיני אומות העולם חלילה וחס דאפי' איתנהו קמן ונתפייסו בדבר מחינא בהו. ואי לא ציית מלוה משמתינן ליה עכ"ל.