לדלג לתוכן

שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קכא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין קכא: השנית אלמנ' שבא' לתבוע כתובת' מנכסי היורשים ונפל ספק בגט שגרש' בעל' סמוך למיתתו אם הוא כשר והרי היא גרוש' ונוטל' כתובת' או הוא פסול והרי היא אלמנ' ולא תטול אלא חצי כתוב' לפי תקנת המקום מי הוא מוחזק בנכסים ויהי' שכנגדו מוציא מחברו האש' מחמת כתובת' או היורשין מחמת ירושתם. ודבר ברור הוא שהיורשים הם מוחזקים שהיא בעלת חוב בנכסים היא ועלי' להביא ראי' ואמרינן לה קיימי גיטך וחותי לדינא ובהדיא אמרי' בפ' הכותב (פ"ד ע"א) מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והי' לו פקדון או מלוה ביד אחרים וכו' ר' עקיבא אומר יתננו ליורשיו שהכל צריכין שבוע' ואין היורשין צריכין שבוע'. ובפ' מי שהי' נשוי (צ' ע"א) נמי מוכח הכי במי שהי' נשוי שתי נשים ומתה אחת בחייו ומת ואח"כ מתה השני' בני הראשונ' קודמין לשני' בכתוב' בני דיכרין וצ"ע דלא הוי מותר דינר על שתי הכתובו' לפי שהשני' היא בעלת חוב והבנים הם יורשים כל הנכסים והויא כתובת האחרונ' מותר לראשונ' שהרי החוב הוא מוטל עליהם ושפיר מיקיימא נחל' דאוריי' כיון שירשו הנכסים נפרעו חוב אביהם לכתוב' השניה לפי שבשע' מיתת האב היו הנכסי' בחזקת היורשין וכן פי' רש"י ז"ל שם ובפ' אלמנ' ניזונ' (צ"ח ע"א) נמי מוכח הכי במוכר' שוה מאתים במנ' ושוה מנה במאתים דנתקבל' כתובת' משום דנכסי דיתמי ואיהי ליתא אלא שליח ובפ' אלמנ' לכ"ג (ס"ו ע"ב) נמי מוכח דנכסים בחזקת יתומים הם אפי' בשום שהכניס' לבעל' דאמרי' התם ההיא איתתא דעיילא לגברא איצטלא דמילתא בכתובת' שקלו' יתמי ופרסוה אמיתנא אמר רבא קניא מיתנ' א"ל ינאי בריה דרב יוסף בריה דרבא לרב כהנא והאמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרבי יהוד' דאם אמר' כלי אני נוטלת והם אומרים דמים אנו נותנים הדין עמה. א"ל מי לא מוד' רב יהוד' במחוסר גוביינא אלו מיגניב לאו יורשין חייבין לשלומי ברשותייהו קיימי וכבר הארכתי בזה בתשוב' בספר הראשון מתשובתי בסימן י' וכן כתבו המפרשים ז"ל בפרק חזקת דאי הויא אלמנ' מוחזקת בטלת ירושת בנו הבכור ואע"ג דבפ' אלמנ' ניזוני' (צ"ו ע"ב) אסיקנא דנכסים בחזקת אלמנ' קיימי לאו חזק' ממש קאמר אלא לענין מזונו' אם הם אמרו נתננו והיא אומרת לא נטלתי עליהם להביא ראי' כדין הטוען פרעתי חובי הכתוב בשטר דאינו נאמן ואף זו בתנאי ב"ד יש לה מזונו' ואם הם טוענים אחר מעש' ב"ד אינן נאמנין וגם היא אינה נוטלת אלא בשבועה כדעת הרמב"ם ז"ל וכן בפ' הכותב אמרי' הכי כמו שכתבתי למעל' ואלו היו הנכסים בחזקת' ממש לא הית' צריכ' לישבע וזה דבר פשוט הוא: