לדלג לתוכן

שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קכ

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין קכ: הראשונ' בעדים שחתמו בשטר ואחר שחתמו אם רשאי' להוסיף דרך שכח' או לגרוע דרך הכחש' ואם יש חילוק בזה בין איסור' לממונא לדבר שבערו' זאת היא ספיקותיך בזה. והשרש האחד בזה הוא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד (כתובו' י"ח ע"ב) והשרש השני הוא הא דר' שמעון בן לקיש דאמר (שם) עדים החתומים על השטר נעש' כמי שנחקר' עדותן בב"ד ועל זה אמרו בירושלמי (כתובו' פ"ב ה"ג) תני העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתיר בין לזכו' בין לחייב אם עד שלא נחקר' עדותן אמרו מבודין היינו הרי אלו נאמנין אם משנחקרה עדותן אמרו מבודין היינו אין נאמנין. ר"ל אמר עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד. ופסק ר"ח ז"ל כר"ל וכן הריא"ף ז"ל כתבה בהלכות בפ"ד אחין ובפר' מרובה ואני כתבתי בתשובה דאפשר דאפי' אין כתב ידו יוצא ממקום אחר אין נאמנים ואע"ג דבפ' בתרא דשביעי' גבי מתניתין דתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין בעו בירושלמי (ה"ה) מי מודיע שמעון בר אבא בשם ר"י החתומים על השטר מודיעין והקשו התם לא כן אמר ר"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן פי' וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ופריקו תמן כשאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא אומרים על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו. ופי' הרמב"ן ז"ל בפרק איזהו נשך בחדושיו דבשלא כתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנין דמפיהם אנו חיין דמאן משוי לי' שטר' אינהו הא אמרי הכי הוה ולפ"ז אם היינו מדמין מה שאמרו מבודין היינו לאומרים על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו היו נאמנין לומר כשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר. אבל נרא' לי דלא דמו לעולם אינ' נאמנין דגבי על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו הוא דמהימנינן להו משום דלא משוו נפשייהו רשעים אבל כשאומרי' מבדין היינו משוו נפשייהו רשעים לא מהימנינן להו ופלגי' דבוריהו ומהימנינן להו אחתימתן ולא מהימנינן להו לחזור מעדותן דקי"ל דפלגי' דבורא בכה"ג בפ' זה בורר (כ"ה ע"א) והרשב"א ז"ל כ' בתשוב' על שטר שכתוב בו בלא שום תנאי ושיור והעדים העידו שהי' שם תנאי ולא הי' כתב ידן יוצא ממקום אחר שאינן נאמנין לשוויי נפשייהו רשעים וזכינו להסכי' לדעתו ומזה תוכל ללמוד כי כשאין [באין] לגרוע מעדותן אם אומרי' כי בטעו' כתבוהו ואומרי' על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו כי בלא השגח' כתבוהו ואפי' כתב ידן יוצא ממקום אחר כדמוכח בפ' גט פשוט (קס"ח ע"א) אין בזה משום מגיד וחוזר ומגיד כיון שבעיקר העדות אינן חוזרים בהם ומזה יתבררו כל ספקותיך בזה: