לדלג לתוכן

שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קיז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


סאלקה אל ה"ר חיים בן אסמאעיל נר"ו:

שאלה קיז: שאלת כלב מסר גט ביד יוכבד אם מרים אשתו שמנתה אותה שלוחה לקבל גיטה מידו ומסר הגט בתנאים אלו זה נסחם ה"ז גט ממנו למרים בתך ע"מ שאם הלכתי אצל' לחברון תוך חדש א' מהיום ונתפייסנו שנינו להתקיים הזיווג בינינו שיהיה גט זה בטל מעיקרו וכאילו לא היה מעולם וכחרס הנשבר ואם ח"ו לא נתפייסנו שנינו ונצטרך להפרד זמ"ז שיהי' דין זה כדין גט זמן אחר שיעבור החדש הנז' ולא הלכתי אצלה או אם הלכתי ולא נתפייסנו כנז' שיהי' גט זה כשר וקיים ומאושר כדת וכהלכה שתהיה מגורשת ממני ומותרת לכל אדם אחר שתמחול לי מרים הנזכרת בסופרי ב"ד ובערכאות של עכו"ם מכל זכות שנתאמת לה עלי הן מכתובה ונדוניא ומוהר ופרנסה ומזון בנים וזולתם וכל צד שיהיה ובאיזה מנהג ודין שיהיה ועם זה שתחזיקני בבני אברהם שאזוננו ואגדלנו ואיזה תנאי מאלו התנאים הנזכרים למעלה יתבטל ולא תשלים אותו יהיה זה הגט בטל מעיקרו זה הוא נוסח התנאים וכלב העביר המועד ולא הלך תוך החדש והיא ג"כ לא מחלה לו ולא מסרה לו בנו אלא שהאם שקבלה הגט קבלה עליה אחריות המחילה הנזכרת וע"ז נחלקו בעלי הוראה זה אוסר וזה מתיר ולא נתפרש בשאלה טעם האוסר ורצו לעמוד על דעתי בזה:

תשובה: נראה שטעם האוסר הוא לפי שבסוף התנאים אמר לה שאם יפול א' מהתנאים שיהיה הגט בטל. וסובר זה האוסר שכיון שלא קיימה כל מה שהתנה עליה הגט הוא בטל וזו שגגת הוראה היא לפי שגט זה נמסר בב' תנאים. הא' שילך תוך ל' יום לחברון ואם לא ילך שיהיה דין גט זה כדין גט זמן שאם הגיע הזמן ולא בא שהיא מגורשת משעת מסיר' שהרי אמר לה ע"מ וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ואפי' אבד הגט או נקרע מגורשת משעה ראשונה כיון שעברו ל' יום ולא הלך לחברון וזהו התנאי הראשון שכן כתוב בשטר התנאים כנזכר בשאלה ה"ז גט ממני למרים בתך ע"מ שאם הלכתי אצלה לחברון תוך חדש א' מהיום וכו' שיהיה הגט זה בטל מעיקרו וכו' ואם ח"ו לא נתפייסנו שנינו ונצטרך להפרד זמ"ז שיהי' דין זה הגט כדין גט זמן אחר שיעבור החדש ולא הלכתי אצלה ז"ל נוסח התנאי ולפי לשון זה מיד שעבר הזמן נתגרשה ואח"כ לפי שכלל בתנאי זה ההליכה ג"כ ולא יתפייסו זמ"ז רצה להוסיף בתנאי זה תנאים אחרים קודם שתתגרש והם המחילה ונתינת בנו ובזה התנאי שאם יתבטל אחד מאלו התנאים שיהיה גט זה בטל אבל בתנאי הראשון והוא שאם לא ילך תוך ל' יום שתהיה מגורשת לא התנה עליה דבר אחר שהוא לא הזכיר בתחלה ובסוף שיהיה הגט בטל אלא אם ילך ויפייס או לא יתפייס ולא תמחו' אבל אם לא ילך לא הזכיר בזה התנאי ושיור אלא שיהיה דינו כדין גט זמן הידוע לכל שבהגיע הזמן היא מגורשת. והאיך אפשר לטעות בזה שום אדם שיהי' דעתו לומר שבהתבטל א' מהתנאים יתבטל הגט שיהיה חוזר לכל מה שנזכר בגט אפי' אם [לא] ילך תוך ל' יום והרי על כרחו יתבטל א' מאלו התנאים שהאחד הוא הפך האחר האחד אם לא ילך והב' אם ילך ולא תתפייס וא"א להתקיים כלם כאחד שלא ילך ושילך ולא תתפייס ותמחול א"כ מה ששייר בגט שאם יפול אחד מאלו התנאי' יהי' בטל (או) [זו] אם ילך ולא תתפייס אבל אם לא ילך אין כאן תנאי ושיור ואיך תמחול לו ותתן לו את בנו והוא אינו שם עמה אלא האמת הוא ואין בדבר ספק שכיון שהגי' הזמן ולא בא אצלה היא מגורשת ואע"פ שהתנה עמה תנאי אחר אם ילך לא בטל התנאי זה האחרון את הראשון שכל המגרש וכו' והתנה תנאי א' ואח"כ חזר והתנה תנאי אחר בכל תנאי מהם שיתקיים היא מגורשת וכדאי' בפ' מי שאחזו (ע"ו ע"א) דאמרי' התם אמר לה בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים וחזר ואמר לה בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז לא בטל דבר האחרון את הראשון רצתה משמשתו רצתה נותנת לו מאתים זוז וכתבו המפרשים ז"ל דהוא הדין אם אמר לה כן בפני כת א' והרי אתה דן ק"ו אם כשתלה הדבר בדידה דהוה אפשר למימר דבטל דברו האחרון את הראשון וניחא ליה טפי בזוזי מלשמש אביו אמרי' דהרשות בידה כ"ש בנדון הזה שהדבר תלוי ברצונו אם ילך אם לא ילך דודאי לא בטל דברו האחרון את הראשון וכיון שלא הלך הרי רצה בגרושה. ובתוספתא תנא אמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתמתין לי ב' שנים וחזר ואמר לשנים האחרונים ע"מ שתתן לי מאתים זוז לא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים והרשות בידה רצתה נותנת לו רצתה ממתנת עכ"ל התוספתא והביאוה המפרשים ז"ל וה"ה אם התנה עליה בהפך שתמתין תחלה ואח"כ שתתן כנדון הזה אלא דאורחא דמילתא נקט שכן דרך ההולך למדה"י שתוקפת בו אשתו שאומר לה תני לי מאתים זוז או המתיני לי. וכבר כתבתי שהדברים ק"ו אם תלי' המתנה בדידיה שכיון שאם רצה לבא היה מבטל הגט על כרחה ולא בא. א"כ הרי גירשה ברצונו ובזה אין ספק: