שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קטז
ענין קטז:
ועל רבעים לשונאי שאני הייתי פסול לאותו דין מפני שנאה או אהבה אין ראוי להשיב כי קבלתם בשטר הבירורי' אותי לדיין די לסלק כל אלו הטענות מעלי אבל במ"ש שאני חייב לשלם מפני שלא חייבתי לרבי אהרן סוסאן הנז' כדין טועה בדבר משנה זה הדבר גלה על חטאתיו כי לא בדעת ידב' וזאת הטענה היא יותר טובה שאפשר לזכותו שאם לא כן הרי הוא מחייב עצמו למקום בטענ' זו אם ירד לעומקה ורצה להטעות הבריות בה ואלו אמרה במקום שאינן בני תורה היה אפשר להטעותם אבל במקום שיש אפי' תלמידים מתחילין האיך אפשר להטעותם בזה ויש בדבריו ד' טעיות גדולות.
הא' שאין כאן טעות בדבר משנה ואפי' בשקול הדעת שאם אני פסקתי לפי סברתי והו' לפי רמות רוחא דאית ביה חושב שיש לו סברא אחרת אין הקטן מטעה את הגדול ואפי' בשניהם שוין כדאי' בפ' זה בורר (כ"ט ע"ב) בההוא עובדא דההוא גברא דהוו קרו לי' עכברא דשכיב אדינרי דאמרי' התם כבר הורה זקן ועוד הנתבע יכול לו' איני סומך אלא על הפוטר אותי לא על המחייב אותי וכ"כ רש"י ז"ל בפי' בסנה' ובכיוצא בטענ' זו נזכר בגמ' בפ' יש נוחלין (קכ"ח ע"ב) לקוחות אמרי אנן אעדים סמכינן וכן היא בפ"ק דב"מ (ג' ע"א) והביא' הריא"ף ז"ל בפ' הדיינין וכ' הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' הלואה.
וכן בראשון מכתובו' אנא אעדים סמכי ובכיוצא בזה אפי' במה שלא נעשה מעשה עדיין הדין נותן שאם הא' הוא דיין והאחר אינו דיין שאין לדיין לדון אלא ע"פ דעתו וכדאמרי' בפ' מי שהי' נשוי (צ"ד ע"ב) חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא.
וכיון שכן כיון שקבלוני דיין עליה' אני חייב לדונם לפי מה שנראה לי וא"א לבטל דיני אלא בראי' ברורה.
והב' שאם הדיין הוא חייב לשלם א"כ קם דינא ולמה יתחייב הבעל דין וזה מחייבני מפני שלא חייבתי לבעל דינו ומחייב בעל דינו ואם הוא מסופק איזה משניהם הוא מחויב אם כן פטורים הם השנים מן הדין דכל חד מדחי ליה גבי חבריה כדאמר' גבי בכור אי נמי גבי שני יוסף בן שמעון כדאי' בבכורות ובבתרא (קע"ב ע"א) ובספק התערובות בפ' נושאין (צ"ט ע"ב).
והג' שהוא לא הזמין לעולם לפני רבי אהרן סוסאן הנז' ולמה אחייבנו אפי' היה חייב בדבריו וזה אפי' הקטני' יודעים זה.
והד' שאם טועה בדבר משנה הייתי פטור אני וכדאמרי' בפ' אחד דיני ממונות (ל"ג ע"א) א"ר אסי טעה בדבר משנה חוזר וכ"כ הריא"ף ז"ל שמעי' השתא דהיכא דטעה בדבר משנה לא שנא מומח' לא שנא שאינו מומחה ולא שנא נשא ונתן ביד ל"ש לא נשא ולא נתן ביד בכלהו חוזר וכן דעת הרמב"ם ז"ל (פ"ו מה' סנה' ה"א וע"ש בכ"מ) וכל הפוסקים ז"ל וכיון שחוזר פטור הוא מלשלם שהרי לא עשה כלום וכ"כ הריא"ף ז"ל בסוף שעריו וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה.
אלא שאחרים חלקו בין נשא ונתן ביד ללא נשא ולא נתן ביד ואם הבעל דין הוא לפנינו וליכא פסידא כיון דהדר דינא אין הדיין חייב וכ' הרא"ה בשם הרמב"ן ז"ל בחדושי קמא בלשון הזה והשתא דאתית להכי דכל היכא דלא עביד מעשה בידי' והוא אונס פטור אם כן דן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי אפי' בטועה בשקול הדעת אם היה מומחה כגון דגמיר וסביר הרי הוא פטור שהרי הוא אנוס גמור דלביה אנסיה ואפי' בעובר עבירה כגון מראה ממון חברו כשהוא אנוס פטור הוא וכ"ש זה שהוא עושה מצוה ודן דין אמת לדעתו וכיון שהוא מומחה הרי הוא מצווה מן התורה לישב ולדון והרי הוא אנוס ואינו חייב לעולם אא"כ נשא ונתן ביד מדאמרי' לקמן (קי"ז ע"ב) ההוא גברא דאחוי אמטכסא דר' אבא חייבו' מהא דתנן דן את הדין אמר להו רבי אילעא הכי אמר רב והוא שנשא ונתן ביד וכו' ושמעינן מינה דאפי' מאן דדאין דינא דגרמי ההיא מתני' דדן את הדין אינה אלא כשנשא ונתן ביד דוקא דבלא"ה לא מחייב עכ"ל.
וכ"כ הרמב"ן ז"ל בה' בכורו' ואני איני בעיני מומחה דלא גמירנא ולא סבירנא אבל כבר המחוני גדולי עולם ז"ל לדון בפניהם כדין יחיד מומחה וגם רבים המחוני עליהם וגם הם קבלוני עליהם שאפי' טעיתי בשקול הדעת ונשאתי ונתתי ביד פטור אני.
נאום אני אני הוא הכותב שמעון בכה"ר צמח זלה"ה: