שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/כב
ענין כב:
ועל השלישית והיא אם כופין אותו לגרש האלמנה ההיא אחר שלא נשאת לו האשה ההיא אלא על תנאי זה אם לא בזה אני אומר שאין לכוף אותו כלל שאין זה מהכופין אותו לגרש ואם מפני חיוב קבלתו אתם רוצים לכוף אותו לגרש כל שפורש ממנו ואינו מתיחד עמה יצא ידי קבלתו שהוא אע"פ שכתב בתחלה שהוא מקע"ע לגרש אות' אלמנה אבל כשהזכיר הנדוי וחרם לא הזכיר אלא אם יבא אלי' ובזה קבל עליו הנדוי הנז' אבל על הגרושין לא הזכיר חיוב נדוי וזהו המובן מהנוסחא ההיא וא"כ כל שפורש ממנה ואינו בא אליה כאדם שבא על אשתו אע"פ שלא גרשה אין (אדם) מתחייב בנדוי הנז' בנוסח ההיא ואם יש כפיה בזה אינו מצד האש' הראשונ' שנשא אלא מצד האלמנה שהיתה יכולה לומר לו אחר שאתה אסור לבא עלי מחמת קבלתך גרשני וכופין אותו ב"ד בכך כדין המדיר את אשתו מתשמיש המטה המפורש בגמ' בפ' אע"פ (ס"א ע"ב) ובפי"ד מהלכות אישות אבל אם היא מוחלת עונתה ורוצה לעמוד עמו כאלמנות חיות כדי שיקרא שמה נשוא' ולא גרוש' אין כופין אותו כלל לגרש ובלבד שיזהר מלהכנס אצלה כלל משום שחייב אדם להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו כדאמרינן בפ"ב דיבמות (כ"ד ע"ב ע"ש) ובפ' אלו טרפות (מ"ד ע"ב) לך לך אמרין נזירא סחור לכרמא לא תקרב כדאמרינן בפ"ק דע"ז (י"ז ע"א) וכן בפ"ק דשבת (י"ג ע"א) ואם בא להתיחד עמה צריך שיהי' הוא בין שני אנשי' והיא ישנה בין שתי נשים והכי מוכח בפ"ק דכתובו' (ד' ע"א) דכל היכא דקיל ליה לאיניש איסורא דתשמיש המטה אסור להתיחד עמה אלא הוא בין האנשים והיא בין הנשים והאיש הזה הרי נהג בעצמו קולא בדבר זה ושוב אין מיחדין אותו עמה אלא א"כ הוא בין האנשים והיא בין הנשים שהרי הנדוי שחל עליו מפני תשמיש עמה הוא קל בעיניו ולא ימנע מלשמש מטתו עמה מפני יראת הנדוי שהרי ראינו שהנדוי ההיא קל בעיניו מאד ונתפרשה השאלה הג':