שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/כא
ענין כא: ועל השניי' שהיא אם נהג היתר בנדוי' כמה זמן ינהוג נדוי שנינו בנדרים בפ' ואלו מותרים (י"ח ע"ב) סתם נדרי' להחמיר ופירושן להקל וכלן אין נשאלין לחכם ואם נשאלין עונשין אותם ומחמירין עליהם דברי ר"מ וחכ"א וכו' (שם כ' ע"א) ומפרשי' בגמ' (שם) דהכי קתני אין נשאלין אין צריכין שאלה לחכם בד"א בת"ח. ועם הארץ שבא לישאל עונשין אותו כדתניא מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר בד"א בנזירו' מועטת אבל בנזירו' מרובה דיו ל' יום ואע"פ שאין הלכה כר"מ דאמר עונשין אותו אלא כחכמים שאין מחמירין עליהם היינו דוקא באותן נדרים שאין בהם ממש המוזכרים באותה משנה אבל בנדרים גמורי' מחמירין עליהם ועונשין אותם אפי' לרבנן דר"מ וכ"כ הראשוני' ז"ל ומצאתי בספר המצות שמכאן יש ללמוד כי מנודה שנהג היתר בנדויו שאין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימי' שנהג היתר וכ"כ הרמב"ן ז"ל במשפט התרת החרם שלו שאם נהגו מקצת הצבור קלות ראש באחד מחרמי צבור שאין רשאין להתיר אותן אלא עונשין אותו לנהוג נדוי כימים שנהגו בהן היתר הרי שהסכמ' הכל היא שנוהגים קלות ראש בנדוי שוה הוא לענין העונש הזה לעובר על נדרו וגם להחמיר עליהם שלא לפתוח להם בחרטה להתיר נדרם וקבלתם כדאית' התם (שם) אלא עונשין אותם ואין נזקקין להם עד שיקבלו העונש ואמרינן התם (שם) דבי דינא דמזדקק ליה לא עבד שפיר ומשמתינן ליה לההוא בי דינא כדאיתא החם וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכו' נזירות מי שנדר בנזיר ודימה שאינו נדר והיה נוהג היתר בנדרו ושתה יין ולאחר זמן שאל לחכם והורהו שהוא נדר הרי זה מונה משע' שנדר ומדברי סופרים ינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר כיצד וכו' ואם לא נהג איסור בעצמו אין נוקקין לו כלל וכל ב"ד שנזקק לזה וכיוצא בו ומודיעין לאלו שמזלזלין בנדרים שאינן חייבין מן התורה או שיורו להם להקל או שיפתחו להם פתח מנדין אותו ב"ד ההדיוט עכ"ל. וכבר כתבתי שדין העובר על החרם שוה לדין מי שנזר ועבר על נזירותו ומאי דאמר רבי יוסי דבנזירו' מרובה דיו שינהוג וכו' פירשו הראשונים ז"ל דדוקא בנזיר הוא דסגי שלשי' יום משום דסתם נזירות ל' יום (נזיר ה' ע"א) וכיון שהתורה נתנה להם קצבה בסתם דיו לענוש אותו בקצבה שנתנה בו תורה אע"פ שנהג בנזירות היתר יותר מזה אבל בשאר נדרים שהתורה לא נתנה בהם קצבה כדאמרי' בריש נדרים (ז' ע"ב) דנדרים לית להו קיצותא מודה ר' יוסי לר' יהודה שצריך שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר ומיהו כתבו רבותינו הצרפתי' ז"ל שמעשה הי' בא' שנדר מכל פירות חוץ מדגן ועבר על נדרו ימי' רבי' והתירו לו ולא החמירו עליו לנהוג איסור כימים שעבר משום שהוא בא לידי מכשול ולא הי' יכול להזהר וכל שאתה מוסיף עליו זמן יוסיף לעבור וכיון שאינו אלא קנס בעלמא אם אינו יכול להזהר אין מחמירין עליו ולזה הסכימו האחרונים הרשב"א והרא"ש ז"ל ובנדון הזה ג"כ אני רואה שאם יחמירו עליו ולנהוג איסור כימי' שנהג בהם היתר שיבוא לידי מכשול ע"כ נזקקין לו מיד ומתירין לו בג' ומוטב שיאכל ישראל בשר תמותות שחוטו' ואל יאכל בשר נבלות (קידושין כ"א ע"ב) ומיהו היתר בעי שהרי הנדוי חל עליו והיתרא סגי לי' מיד ובלבד שיפרוש מן האשה ההיא אבל כל זמן שהוא עמה אין היתרו כלום וב"ד המורה לו היתר בדבר זה מנדין אותו ב"ד ההדיוט כמ"ש למעלה ונתפרשה השאלה השנית: