שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קעו
שאלה קעו:
עוד שאלת ס"ת שחסר ממנו פ' שלם אם יוכל לכתוב פסוק זה מתחלה ועד סוף בין ב' השטין או לאו וכן אם לא יספיק הריוח אשר בין השטה העליונה לתחתונה אם יוכל לכתוב מה שישאר מן הפסוק בין השטה התחתונה ובין השטה אשר תחתיה עד שהקורא יצטרך אחר שישלים קריאת הפסוק ההוא יחזור למעלה לקרות הפ' שבא אחריו שלא יהיה זה ככותב לסירוסין וכן אם יוכל לכתוב אותו פסוק שחסר בין שני דפין אם לא והביאך לידי שאלה זו כי ראית בס"ת כתוב כהוגן שכתוב בו ג' תיבות שלמות בין הדפין כדי שיכתוב מוצא שפתיך תשמור בראש הדף לפי המקובל ביד הסופרים לכתוב ביה שמו בראש הדף וכתבת שבא מעשה לידך בס"ת שכתוב בו פסוק החסר בין הדפין בארבע או ג' שטין כמו שנוהגין בחומשים ובשאר ספרים וגרדת אותו וכתבת אותו בין שטה לשטה וכשלא הספיק שטה אחת גרדת בפנים ב' וג' שטות וצמצמת בכתיבה דקה אותו פסוק באמצע הדף:
תשובה: לכתוב החסרון בין ב' שטין אפילו לכתחלה שרי שאפילו שם השם אם חסר קי"ל כמ"ד תולין אותו כדאי' בפרק הקומץ רבה (ל' ע"ב) ומאן דפליג בהאי נמי לא פליג אלא משום קדושת השם אבל בשאר החסרות לית דין ולית דיין דשרי למתלי אפילו לכתחלה וליכ' לאפלוגי בהא מלתא בין חסרון מועט לחסרון הרבה דא"כ נתת דבריך לשעורין הילכך אפילו פ' אח' שלם שחסר שרי למכתביה בין השטין וראיתי בירושלמי בראשון ממגלה (ה"ט) טעה והשמיט פסוק א' אם יש בו ב' וג' שטין מתקנו וקורא בו ד' אינו קורא בו. ולתלותו בין ב' שטין עד שיצטרך הקורא אחר שהשלים קריאתו לחזור למעלה אל הפסוק האחר אפשר להקל בכך ואין לחוש לאותו סירוס שכתבת שכיון שהכתיבה התלויה היא דקה יותר מכתי' שאר הדף מנכרא מלתא דלשם תלייה נכתב כן וכן מוכח זה הירושלמי שהזכרתי שא"א לתלות חסרון ג' שטין בשטה א' בין שטה לשטה וזה הטעם יספיק שלא לפסלו אם השלים באמצע השטה ונשאר השאר פנוי כדמות פרשה שהרי הכתיבה דקותה מוכיח שלא לשם פרשה נשאר פנוי אלא ששם נשלמה תליית החסרון ובזה יש לסמוך על מנהג הסופרים שנהגו היתר בכך. ולכתוב בין הדפין לכתחל' אסור שהרי תיבה בת שתי אותיו' אמרי' בפ' הקומץ רבא (שם) דלא יזרקנה בין הדפין וכ"ש הרבה תיבות ופסוק א' אבל אי מפסיל ס"ת בהכי אי לא בזה בא מעשה לידי ופסלתי וצויתי לתקנו והיה עמנו באותו מעמד הרב ר' יצחק בר ששת ז"ל ושאלוני מקצת החברים והלא הרמב"ם ז"ל לא כתב זה בכלל הדברים הפוסלים ס"ת עניתים זהו בכלל ס"ת שחסר אפילו אות א' שמה שנכתב בין הדפין הוא כמי שלא נכתב אא"כ הוא ב' אותיות מתיבה בת ה' אותיות שכיון שהרוב הוא בפני' מיעוט שנכתב בחוץ דרך סופרים הוא והרוב מושך המיעוט אצלו והרי הוא כאלו נכתב כלו בפנים אבל בס' יורה דעה נר' שאינו אסור אלא לכתחלה וגם נר' בס' התרומה כי ה' אם נכתב חציו תוך הדף וחציו חוץ לדף שהספר ההוא פסול וכן הרמב"ם ז"ל (פ"א מה' תפילין הט"ז) כתב שאם כתב מקצת השם בתוך השטה ומקצתו תלה שהספר הוא פסול. וה"ה אם כתב חון לשטה ואע"פ שלא כתבו בפי' בכלל הדברים הפוסלים ס"ת. ומ"מ יותר טוב היה אצלם שיכתוב מוצא שפתיך באמצע הדף ולא יזרוק תיבות בין הדפין שזה נזכר בתלמוד וכתי' ביה שמו בראש הדף לא נזכר בתלמוד וגם הרמב"ם ז"ל לא כתבו כלל אע"פ שכתב הבאים ואעידה שלא נזכר בתלמוד וכן בספר יורה דעה לא כתבו אע"פ שראיתי לר' פרץ ז"ל בספר הגהותיו שעשה על ספר תשב"ץ שכתב דביה שמו צריכין ראש שטה ואפילו בדיעבד מפסיל ס"ת בהכי לא נראו דבריו כלל דמנא ליה לרב ז"ל למימר הכי ואין כן דעת הראשוני' ולא אחרונים ז"ל. ומ"מ תקנתך היא יותר טובה בעיני לגרוד הכתוב בין דף לדף ולכתבו בין השטין ואם אינו מספיק בשטה א' לגרוד בפנים שנים או ג' שטין כדי לצמצם הכתיבה כמו שכתב' בשאלתך ואע"פ שיש מן האחרוני' ז"ל מחמירין שלא לגרוד דמחזי כמנומר הסופרי' נהגו קולא בכך. ודע כי הגידו לי כי בתקון זה שעשית נשאר קצת שטה ותלית אותה בין השטין ונשאר בזה כדמות פרשה והוקשה להם זה ואם כתי' השטין שכתבת על הגרד היה דקה כחצי אותה שטה יש לחוש ואם היא דקה יותר מהם אפשר להקל בכך וכמ"ש אבל אפשר לך לצאת ידי ספק זה לגרוד שטה א' ולצמצם ולכתוב אותם תיבות התלויות באותה שטה וזה נ"ל יותר טוב: