לדלג לתוכן

שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קלא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


קסנטינא אל ה"ר מימון נ"גאר י"צו

שאלה קלא: שאלת בימים שמוציאין שני ס"ת כגון ארבע' פרשיות ובשני שהוא קורא בו המפטיר נמצא טעות בספר אם הוא חייב להחזירו ולהוציא ס"ת אחר' לקרות בו המפטיר אם לא ואמרת שאת' חושש בזה מאחר שאין קריאת המפטיר עול' מן המנין:

תשובה: בפרשיות אין ספק שחייב להחזיר שהרי חובת היום היא וכל שהיא חובת היום בספר מוטע' לא אפשר ואין בין קריאת סדר היום לקריאת חובת היום לענין זה כלום דדא ודא חדא היא לענין חיובא ואדרבא יש צד חמור בקריאת חובת היום מה שאין בקריאת סדר היום דהא קי"ל (מגיל' כ"ג ע"א) הכל עולין למנין שבע' ואפילו קטן ואלו בקריאת חובת היום כתב ר"ת ז"ל שא"א בקטן דכללא הוא דכל המחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן וקטן לאו בר חיובא הוא ונרא' לי טעמו ז"ל דאע"ג דקי"ל דמפטיר בנביא אפשר בקטן וקטן נמי עול' למנין ז' הכא להוציא הצבור ידי חובתן דחובת היום לא אפשר בקטן דקריאת ההפטרה אינו אלא לכבוד הנביאים בעלמא ולא היתה תקנה מחוייבת כקריאת התורה שהרי משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתור' ועזרא תקן תלתא גברי כדאי' בפר' מרובה (פ"ב ע"א) וכן בירושלמי איתא וכיון שאינ' אלא לכבוד בעלמא משום הכי הקילו בה שתהי' בקטן שהרי הגדולים אינן רוצין להפטיר בנביא שהם חושבין הדבר לזילות' שלא יקראו בתור' ויפטירו בנביא ומה"ט אמרינן (מגילה כ"ד ע"א) שהמפטיר בנביא פורס על שמע ואם הי' קטן אביו או רבו עוברין על ידו. ופרישו בגמ' משום כבוד ומשום אינצויי שאם לא היו מפייסין המפטיר בפורס על שמע היו חוששין לכבודו שלא יזלזל וגם לאינצויי ומשום הכי הקלו בקטן וכן נמי לעלות למנין ז' הקלו בה אפילו באשה ועבד וקטן דלאו בני חיובא משום שהצבור כבר יצאו ידי חובתן בקריא' השאר שאין קריאת ז' אלא לכבוד היום דכל דטפי מילתא מחבריה טפו לי' גברא יתירא וכיון דמשום כבוד היום הוא הקלו בו בקטן אבל בקריאת חובת היום ומה שהיא תקנה קבועה כגון ארבע פרשיות וחנוכה ומוספי ראשי חדשים ורגלים א"א כלל ע"י קטן דכיון שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. ואם אית' להאי סברא ליתה בקריאת המפטיר שבכל שבת ושבת שאם נזדמן שנפסל ס"ת אחר שקראו ז' וכגון שנקרע או פסול אחר בזה אפשר לומר כדבריך דכיון שאין קריאת המפטיר בתורה אלא משום כבוד התורה כדי שיקרא המפטיר קודם שיקרא בנביאים כדאי' בפ"ג דמגילה (כ"ג ע"א) היה אפשר לומר שיפסיק בקריא' שלשה פסוקים בספר פסול בלא ברכה וכדי שלא להטריח הצבור. ותסתייע זאת הסברא ממ"ש ביומא פרק בא לו כ"ג (ס"ח ע"ב) ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה ואקשי' (שם ע' ע"א)ואמאי ונגלול ס"ת עד דמטי לחומש הפקודים ונקרי ביה ופרקי' א"ר אשי זאת אומרת אין גוללין ס"ת בצבור משום כבוד הצבור ואקשי' תו וניתי ס"ת אחרינא ונקרי בי' ופרקי' משום פגמו של ראשון דחד גברא בתרי ספרי הוי פגמא ה"נ אם אפשר בספ' כשר שפיר ואי לאו כי היכי דהתם אמרי' אין גוללין ס"ת בצבור משום כבוד הצבור הכא נמי לא מטריחינן להו לצבורא לאפוקי ספרא אחרינא ויקראנה ע"פ או בספר פסול מיהו בלא ברכה אבל בקריא' חובת היום כיון דתקינו מעיקרא לאפוקי בה ספרא אחרינא דתרי גברי בתרי ספרי ליכא פגמא אי אשתכח פסול לא חיישינן לטרחא דצבור' בספרא תניינא כי היכי דלא חיישי' ליה בספרא קמא ועדין יש לפקפק בזה דאכתי איכא למימר דכיון דקריאת מפטיר בברכה תקינו לה אי אפשר בספר פסול ולא ע"פ דמעיקרא בספר כשר תקינו לה ומיהו מילתא דלא שכיחא היא שיפסל ס"ת בין גברא לגברא ואפי' לדברי התוס' שאומרים שדין ס"ת כדין מגילה שאם השמיט בו הסופ' וקרא הקורא כמתורגמן שהוא יוצא ה"מ בפסול השמטה אבל פסול אחר אין קורין בו כלל וגם הרמב"ם ז"ל אינו מודה להם בזה אלא דין ס"ת כדין תפילין ומזוזו' שאפי' קוצו של יו"ד מעכב. ומה שאמרת שאתה חושש לזה מפני שאין קריא' המפטיר עולה מן המנין איברא דהכי אסכימו רבואתא ז"ל דכל היכא דאפסיקו בקדישא אינו מן המנין אבל אי לא אפסיקו בקדישא הרי"ף ור"ת ז"ל פסקו דעולה מן המנין ומשום הכי אנו נוהגין שבתעניו' המפטיר הוא עולה למנין שלשה. ושמעתי כי גירונד' אינן מפסיקין בקדיש בין האחרון למפטיר והוא עולה למנין ז' ואין האחרון משלים הפרשה אלא המפטיר כמנהגנו בתעניו' כן הם נוהגים בשבתות וי"ט אבל מ"מ בין עולה בין שאינו עולה חובת היום בספר מוטעה לא אפשר כלל וכדכתיבנא: