שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קל
מיורקא להבחור היקר הותיק אחי נסיסי י"א
שאלה קל: שאלת ראובן הטעה אש' אחת שהוציא קול על עצמו שהוא עשיר והי' עני ונתקדשה לו וקדש' בטבעת שנמצאת של נחשת והית' בטבע' אבן והקדושין היו בפני ע"א ואחר שנתקדשה לו ועמד' זמן מרוב' בחזקת מקודשת נכנסה מריבה ביניהם על אשר הטעה אות' מעני לעשיר ולא נתפייסה להנשא לו וראובן זה הלך למדינ' הים והניח אות' עגונה ואמרת כי כל יודעי ספר אמרו משעה ראשונ' שאין קדושין אלו כלום ולא רצו לעשו' מעש' בדבר עד שאודיעכם דעתי בזה:
תשובה: דע אחי י"א שיש בשאלה זו ג' טענות לבטל הקדושין האחד על שהטעה אותה מעני לעשיר. והשני שהטע' אותה בכסף שקדש' בו. והשלישי על שקדש' בפני ע"א. והטענ' הראשונ' אינה מספקת לבטל הקדושין דודאי אלו אמר לה בפירוש בשעת מסירת הקדושין הרי את מקודשת לי בטבעת זו ע"מ שאני עשיר או שיש לי כך וכך ממון ונמצא עני או שאין לו ממון היו הקדושין בטלים כדתנן בפ' האיש מקדש (מ"ח ע"ב) ע"מ שאני עני ונמצא עשיר עשיר ונמצא עני אינה מקודשת ואפי' ר"ש דפליג בעני ונמצא עשיר משום דהטעה לשבח מוד' בעשיר ונמצא עני אבל בכאן לא קדשה בתנאי זה אלא שהוציא קול על עצמו שהו' עשיר ויש לו כך וכך ממון והיא האמינתו ונתקדש' לו ובכענין זה לא מבטלי' קדושין דהא תנן בפ' האומר בקדושין (ס"ב ע"א) המקדש את האש' ואמר סבור הייתי שהי' כהנת והרי היא לויה לויה והרי היא כהנת עני' והרי היא עשיר' עשיר' וה"ה עניה הרי זו מקודש' מפני שלא הטעתו וכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' אישות וכן היא שאמר' סבור' הייתי שהוא כהן והרי הוא לוי לוי והרי הוא כהן עני וה"ה עשיר עשיר וה"ה עני הרי זו מקודש'. מפני שלא הטעה אות' עכ"ל וטעמא דכל הני משום דדברים שבלב אינם דברים דכי היכי דהיכא דקדיש על תנאי ונמצא הדבר בהפך אע"פ שאמר' בלבי הי' להתקדש לו אינ' מקודשת כדאמרינן בפ' האיש מקדש (מ"ט ע"ב) ופי' בגמ' דטעמ' משום דהוו דברים שבלב ואינם דברים לקיים הקדושין ה"נ אם קדש' סתם ואמר' סבור' הייתי בכך ואינו כן הוו דברים שבלב שאינן דברים לבטל הקדושין. והטענ' השנית ג"כ אינ' מספקת לבטל הקדושין דודאי אם אמר לה שהיא של כסף או של זהב ונמצאת של נחשת היו הקדושין בטלין וכדתנן בפ' האיש מקדש (מ"ח ע"ב) התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא דבש דבש ונמצא יין בדינר של כסף ונמצא של זהב זהב ונמצא של כסף אינ' מקודשת אבל עכשו שקדש' סתם ונתן בידה שוה פרוט' הרי זו מקודשת שהרי לא הטעה אותה ואם היתה סבור' שהיתה של זהב והיא של נחשת הוו להו דברים שבלב ואין דברים דומיא דעשיר ונמצא עני כדאמרינן לעיל דחד טעמא אית להו ואמרינן בפרק קמא דקדושין (ז' מ"ב) ההוא גברא דקדיש בשיראי רבא אמר לא צריכי שומא ורב יוסף אמר צריכי שומא ואסיקנא דאי אמר בכל דהו דכ"ע לא צריכי שומא ופירש כל דהו שנתן לה סתם שכיון שלא הזכיר לה שווין הרי הוא כאלו אומר לה התקדשי לי בהם כמות שהן וכיון שהם שוין פרוט' הא מקודשת ואפי' לדעת ר"ת ז"ל שכ' דדוקא שיראי הוא דלא צריכי שומא לפי ששומתן ידוע' קצת ואין הדבר מצוי לטעו' בהם הרבה יותר משווין אבל אבנים טובו' ומרגליו' שיש מתן ששוין הרב' ואפשר שהאש' סבור' שזו היא מאותם השוים הרב' צריכי שומא אפ"ה אין לבטל קדושין אלו דדוקא היכא דאמר לה חמשין ושוו חמשין הוא דבעו שומא אבל אמר בכל דהו לא בעי שומא לכ"ע ולפ"ז מ"ש ר"ת ז"ל דמפני זה נהגו שלא לקדש בטבעת שיש בה אבן משום דדוקא שיראי לא צריכי שומא אבל אבן טובה צריכ' שומא. כ' עליו הרא"ש ז"ל לא בריר לי האי טעמא למה נהנו העולם להסיר אבן מן הטבעת דלא בעינן שומא אלא כשמזכירין הסכום ואין דרך להזכיר הסכום בטבעת של קדושין עכ"ל. אבל ראיתי מי הכ' מעש' הי' על טבעת קדושין שנמצאת של נחשת והורה הרב דאינה מקודש' ע"כ ושמא טעמו בזה שכיון שאין רגילו' לקדש בטבעת של נחשת ה"ל כמפרש של זהב ונמצאת נחשת שאינ' מקודש' וכדכתיבנ' והדבר צריך הכרע בתשובו' הרב ב"ט ז"ל בסימן י"ז. והטענ' השלישי' ודאי מספקת לבטל הקדושין דגרסי' בפ' האומר בקדושין (ס"ה ע"א) אמר רב יהוד' אמר שמואל המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו בעו מיני' מרב יהוד' שניהם מודים מאי אין ולאו ורפיא בידיה אתמר אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד א' אין חוששין לקדושיו ואפי' שניהם מודים אמר רב יצחק בר מרתא משמיה דרב (שם ע"ב) המקדש בע"א אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים אמר רבא (משמיה דרב) המקדש בע"א [ב"ד רבה אמרי] אין חוששין לקדושיו מאן בי דינא רבה [רב] איכא דאמרי אמר רבה בר רב הונא אמר רב המקדש בעד א' בי דינא רבה אמרי אין חוששין לקדושיו מאן בי דינא רבה רבי ואסיקנא מאי הוי עלה רב כהנא אמר אין חוששין לקדושיו ורב פפא אמר חוששין לקדושיו א"ל רב אשי לרב כהנא מאי דעחך דילפת דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בעל דין כמאה עדים אף כאן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי א"ל התם לא קא מחייבא לאחרים הכא קא מחייבא לאחריני פירוש שהיא נאסרת לכל העולם ופסק הרב בעל ה"ג דאין חוששין לקדושיו וכן פסק הרי"ף ז"ל ואפי' שניהם מודים וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' אישו' המקדש בע"א אין חוששין לקדושיו ואע"פ ששניהם מודים ק"ו למקדש בלא עדי' ע"כ וכ"פ הרב בעה"ט וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו וכ"כ בספר עמודי גולה וכן היא דעת הראשונים והאחרונים ז"ל וכן נראה ודאי שהרי סוגיין בכולי' תלמודא ריהטא דאין דבר שבערו' פחו' משנים כדאמרינן בפ"ק דגטין (ב' ע"ב) ובפרק האש' רבה ביבמו' (פ"ח ע"ב) ובפרק (המקבל) [התקבל] (ס"ד ע"א) ובמקומו' הרב' והיינו כרב כהנא דאמר אין חוששין לקדושיו ורב פפא נמי חוששין קאמר ונרא' דחוששין מדרבנן קאמר וכיון דרבנן הוא פסקי' לקולא ככל ספיקא דרבנן ואין חוששת לקדושיו וכ"ש היכא דאיכא למימר העמידנה על חזקתה ופנוי' היתה ופנוי' היא ואפי' תימא דחוששין מדאוריית' קאמר כיון דחוששין קאמר משמע דמספקא לי' וכיון דספוקי מספקא לי' ולרב כהנא דאמר אין חוששין מפשט פשיטא לי' לא שבקי' מאי דפשיטא לי' לרב כהנא משום מאי דמספקא לי' לרב פפא וכן נהגו הגאונים ז"ל לפסוק בכיוצא בזה. והוי יודע שבספר המצות כ' שחוששין לקדושיו ולא סגי לי' בלא גט אבל אין דבריו נכונים דלא שבקי' כל הנהו אמוראי ועבדינן כר' פפא ורב אשי נמי דהוא בתרא משמע דס"ל כרב כהנא דהא אותיב לי ופריק מאי דאותיב לי' וכ"ש דסוגיין בכולי' תלמודא כותי' וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשוב' לאחד מן התלמידים שבא מעשה לידו והי' סומך על ספר המצות וז"ל תשובתו ומה שבאת לסמוך על מה שמצאת בספר המצות מי סני הלכו' גדולו' והרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל וכל הגאונים וכל חכמי האחרונים שאתה מראה עצמך כאיש אמת ומחמיר מכל אלו ומכל אשר נהגו בכל הארצו' לסמוך על שטת מה שנאמר בזה בגמרא דהא רב ושמואל ובי דינא רבה ורב נחמן ורב יהוד' ורב כהנא דאמרי דאין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים ואע"ג דפליגי רב כהנא ור"פ ולא אפסיקא הלכתא בגמ' כחד מנייהו לא הוו כל הני מכריעין לנו כרב כהנא ושטה פשוט' בכל התלמוד דאין דבר שבערו' פחו' משנים וכבר אמ"ל שמואל לההוא סמיא אי מהימן לך כבי תרי ז"ל אפקיה ואי לא לא תפקי' (קידושין ס"ו ע"א) עכ"ל. וכיון שגדולי האחרונים ז"ל הסכימו עם הראשוני' ז"ל שאין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים ועשו מעשה בדבר והדברים נראים בעינינו כדבריהם והכרענו כן בראיו' כפי עניו' דעתינו אין לחוש כלל לקדושי ראובן ושרי לה לעלמ' ואין כאן בית מיחוש וכ"ש בנדון זה שודאי עשה שלא כהוגן להטעותה בהוצאת קול שהוא עשיר והוא עני דודאי אין משגיחין לחומרא שמחמיר פוסק אחד שהוא בטל במיעוטו בכענין זה. וגדול' מזו מצינו לרז"ל בעלי התלמוד שהיו מבטלין קדושין גמורים במי שעושה שלא כהוגן כדאמרי' בפ' חזקת (מ"ח ע"ב) תליוה וקדש רב אשי אמר לא הוו קדושין אע"ג דבזביני הוו זביני ואמרינן טעמא הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקדושי' וכ"ש שאין להשגיח בחומרא זו בקדושין אלו לפי שהי' טעות בטבעת של קדושין מאחר שמצינו מי שהור' שאינה מקודשת וכמו שכתבת' וכיון שיש כמה דברים רעועים בקדושין אלו ומצינו הסכמת כל הפוסקים שקידושין בע"א אינם כלום אין (לענין) [לענין] אשה זו מפני אותה חומרא שנמצאת בספר המצות שאינה נראית כלל ואפי' הי' מי שלבו נוקפו לחוש לה בכאן אין לחוש לה כלל והרי היא מותרת לכל אדם ואע"פ שיצא עלי' קול שנתקדש' אין חוששין לו במקום זה שאין חוששין לקול אלא כשהוא יוצא מכח שנים שנתקדש' בפניהם אבל מחד לא וכן נמי כל קלא דלא אתחזק בבי דינא לא חיישינן ליה ובדאיתא בפ' המגרש (פ"ט ע"ב) ואין להאריך בזה. נאם אחיך הנכסף אליך. שמעון בה"ר צמח זלה"ה: