שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קיג
שאלה קיג: עוד לו: שאלת טבח אומן שהוא מומחה לרבים והוא נוטל שכר בכל בהמה דבר ידוע ורגיל לשחוט תרנגולים לכל בני העיר ונבל מהו אם יש בו דין נוטל שכר או עושה בחנם ושאלת לפרש לך אותה ההלכה שבפרק הגוזל עצים (צ"ט ע"ב) השנויה בענין זה:
תשובה: דע כי בכל ענין טבח המקלקל הוא חייב אלא א"כ הוא מומחה ועושה בחנם. דכיון שהוא מומחה וגם אינו נוטל שכר מאי הוה לי' למעבד ואין הלכה כשמואל דאמר פושע הוא כלומר דאפי' בחנם חייב. אלא כר' יותנן דאמר דבשכר דוקא הוא חייב אבל בחנם פטור. וכן רב דפטריה לההוא טבחא בשכר מיירי ומפני שהיתה ספק טריפה אסרה. ולא חייב לטבח שלא תהיה ספק גזילה ביד בעל הבהמה. והיינו דאמרינן התם (שם) עביד בך תרתי לטיבות' כדאיתא התם אבל מ"מ אם נבלה בדבר שהוא אונס בה כגון בליעת סימנין של תרנגול ולא פשע הטבח בתפיסת סימנין יפה בזה אני פוטר אותו אפי' אם נוטל שכר שהרי אנוס הוא. ואנוס רחמנא פטריה אפילו בשומר שכר. ודומה זה לאותה ששנינו (שם צ"ח ע"ב) היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור דאנוס הוא. ואמרי' נמי בפ' הפועלים (צ"ג ע"ב) ובפ' המפקיד (ל"ו ע"ב) תקפתו ועלתה לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס וכאן נמי אם תפס יפה הסימנין והתרנגול תקפו ובלע סימניו ונבלו פטור הוא אפי' נוטל שכר. וכן אני אומר שאלו הטבחים ששוחטין התרנגולים אינן חייבין לשלם אם נבלו. אע"פ שנוטלין שכר דבר ידוע מבהמו' שהשכר ההוא בשביל הבהמו' הם לוקחים אותו. והעופו' דרך גמילו' חסדים הם שוחטים אותם שאפי' אינם טבחי העיר לא היו נמנעים מלשחוט אותם בלא שכר. ועוד שאפי' השכר שנוטלין על הבהמו' בשביל העופו' הם ג"כ מה שכר הוא מגיע לטבח בתרנגול אחד לפי חשבון הבהמו' והעופו' אשר הוא שוחט בשביל אותה חלחול' אינו מגיע חצי פרוטה לעוף אחד ופחו' מפרוטה לאו ממונא הוא. על כן אני אומר שהטבח פטור מדין מומחה בחנם. ולפי ששאלת טעם הדבר אודיעך כאשר יורונו מן השמי'. דע כי האומנין יש להם דין שומרים אם עושים בחנם כדין שומר חנם. ואם בשכר כדין שומר שכר. והוה ס"ל לשמואל שטבח אומן שקלקל אפי' בחנם חייב לפי שהוא כש"ח שפשע בשמירתו ואבדה מפני פשיעותו שלא פטרה התור' שומר חנם אלא אם אבדה או שנגנבה שלא בפשיעה. אבל בפשיעה חייב אפי' ש"ח שהרי קבל עליו שמירה כל דהו ולא הוה ליה למיפשע. וכן המנבל בהמה הוי פושע לשמואל וחייב אפי' בחנם ולא קיי"ל הכי דלאו פושע הוא אלא מזיק. ודוקא אם נוטל שכר הוא חייב כדין גניבה ואבידה ששומר שכר חייב עליה ואם בחנם פטור שהרי ש"ח פטור על הגניבה ועל האבידה. ואם אינו אומן אפי' שלא בשכר חייב לפי שהוא בפשיעה שכיון שאינו אומן לא היה לו לקבל שמירה זו והוי כש"ח שפשע בשמירתו וחייב. ומה שאמרה המשנה שאם הי' סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור היינו טעמא לפי שהוא כמו אונסין גדולים שאפי' שומר שכר פטור עליהן לפי שלא חייבה תורה ש"ש אלא על הגניבה ועל האבידה אבל על השבורה ועל המתה לא חייבה אותו. וכן נמי לסטים מזויינים (ב"מ צ"ג ע"ב) שגזלו ממנו פטור ואינה כגניבה שחייב עליה שהרי הם אונסים גדולים וכן זה הכותל שהי' סותר מצד זה ונפל שלא מחמת ההכאה לצד אחר אונס גדול הוא זה אע"פ שאם לא היה סותר מצד זה שמא לא נפל מצד זה מ"מ כיון שלא מחמת ההכאה נפל הרי זה אונס גדול ופטור. וכן נמי אפשר לומר שאם טבח אומן אפי' נוטל שכר הוא שוחט תרנגול ותפש יפה הסימנין והתרנגול בלע הסימנין ונבלו שהוא פטור דאונס גדול הוא זה כמו פקדון שגזלו לסטים מזויינין זהו דעתי בזה:
ומה ששאלת פירוש המשנה וגמ' דילה דבסמוך (ק' ע"ב) ת"ר נתן צמר לצבע והקדיחתו יורה כלומר ששרפתו והפסידו נותן לו דמי צמרו שהרי מזיק הוא. צבעו כעור שהוא אינו משובח כמו הצבע ששאל לו כגון שאמר לצבעו אדום בתולעת שני והוא צבעו אדום באבק תולעת שני או אדום של פואה שנקרא כן בלשון המשנה וכן הוא מלשון ערבי והרי צבעו אדום כמו ששאל אבל הוא כעור כי הוא היה רוצה אותו יותר משובח. אם השבח יתר על היציאה כגון שהצמר היה שוה ד' דינרין והוציא בו הצבע בדמי הצבע דינר אחד ועכשיו הוא שוה ששה דינרין. נותן לו את ההוצאה זהו הדינר שהוציא בו. ואם ההוצאה יתירה על השבח כגון שהוציא בו בדמי הצבע ב' דינרין ועכשיו אינו שוה כי אם חמשה אינו נותן לו אלא דמי השבח ויפסיד הצבע הדינר היתר שהוציא לפי שהוא משנה מדעת הבעלים וכל המשנה מדעת הבעלי' ידן על התחתונה. אדום וצבעו שחור. שחור וצבעו אדום זהו יותר משנה מן הראשון שבשנוי הראשון אין כל כך שנוי אחר שצבע הצבע שאמר לו אלא שהוא כעור ומ"ה מודה בה רבי מאיר אבל בשנוי גדול כל בך אינו כלל הצבע ששאל לו. בהא ס"ל לר"מ שנותן לו דמי צמרו. שהרי הצבע הוא גזלן. כיון שמעביר כל כך על דעת הבעלים. וכל המעביר על דעת הבעלים נקרא גזלן וקנאו הגזלן בשנוי מעשה דמעיקרא לבן והשת' שחור או אדום ונותן לו דמי צמרו. ורבי יהודה דנו כדין משנה מדעת הבעלים וידו על התחתונה זהו פירוש השמועה על פי דעתי: