שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קיד
שאלה קיד: עוד לו. שאלת ראובן אמר לשמעון הלויני סאה חטים מכאן עד שלשים יום והיתה סאה חטים באותה שעה שוה ד' זוזים וכן השער ואמר שמעון הא לך סאה חטים ע"מ שכל זמן שאצטרך ואתבעם לך תחזיר לי סאה חטים וביני וביני הוקרו החטי' ועמדו בשמונה זוזים הסאה או יותר היתחייב ראובן להחזיר לשמעון סאה חטים כמו שהתנה עליו ולא יהיה בכאן שום צד רבית או לא. וכן אם הוזלו החטי' ועמדו בשני זוזים הסאה האם יוכל שמעון לומר לראובן תן לי ארבעה זוזי' שהיתה שוה הסאה של חטים בשעת הלואה ואין לי חפץ בחטים ולא יהיה בזה שום צד רבית או לא עד כאן לשון שאלתך:
תשובה: דע כי מותר ללות סאה בסאה דלא קיי"ל כהלל דאמר (ב"מ ע"ה ע"א) לא תלוה אשה ככר לחבירתה עד שתעשנו בדמי' שמא יוקרו החטים ונמצאות באות לידי רבית. דאמרינן בגמ' (שם) אמר רבי יהודה אמר שמואל זו דברי הלל. אבל חכמים אמרו לווין סתם ופורעין סתם כלומר בלא קביעות זמן. ומיהו בעינן חדא מתרתי חדא שיהיה לו מאותו המין כגון שיהיה לו סאה חטים ולוה עליה מאה סאה ואין בזה שום רבית שהרי בכל סאה שהוא לוה ממנו אנו אומרים שהוא כנגד אותו סאה שיש לו בבית. וכל שיש לו מאותו המין אין בו משום רבית שאם ירצה יפרע לו אותה סאה שיש לו בבית כנגד אותה סאה. וכן בכל אחת ואחת שכיון שלוה אחת בהיתר הרי יש לו שני סאים בבית ולוה עליהם ב' סאי' אחרות. וכן אפילו הן אלף כלן הן מותרות בזו אחר זו. והכי אמרינן בגמ' (שם) רבי יצחק אמר אפי' יש לו סאה לווה עליה כמה כורין. ותאני רבי חייא לסיועיה לר' יצחק וזו היא אחת מהדברים שמותר ללות בהן סאה סאה. והשני שיצא השער בשוק שכיון שיצא השער הרי הוא כאלו יש לו מאותו המין. וי"מ דדוקא אם יש ללוה מעות שיכול לקנות חטים מהשוק שאם אין לו מעות. מה יועיל לו אם יצא השער הרי אין לו מאותו המין. ואפשר שאפי' לדעה זו שאם יש לו מעות כדי לקנות סאה אחת לוה על השער שבשוק כמה סאין כאלו היה לו מאותו המין שאם יש לו סאה לווה עליה כמה כורין כמו שכתבתי אבל הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל בכל ענין התירו אפי' אין לו מעות. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בחדושיו וכתב שכן הוא דעת הגאוני' וחלק בזה על הראב"ד ז"ל שכתב דבעינן דלהוו דמיהן שיכול ליקח בהן פירות. ואם לווה ממנו ויש לו מאותו המין או לוה ממנו על שער שבשוק דשרי. ונתיקרו החטים יכול לומר לו סאה חטים הלויתיך סאה חטים תחזור לי שהרי היית יכול להחזיר לי בשער הזול שהרי יש לך מאותו המין או כבר יצא השער בשוק. וכיון שיוכל לומר לו תן לי סאה חטים אע"פ שהיא שוה יותר מזמן הלואה הכי נמי יכול לומר לו תן לי ח' זוזים שהיא שוה עכשיו דאע"פ שלא היתה שוה אלא ד' זוזים בשעת ההלואה דהא קיי"ל כר' ינאי (שם ס"ג ע"א) דאמר מה לי הן מה לי דמיהן. אע"פ שהרמב"ם ז"ל סתם הדברי' ולא פירשם. ושמא לא רצה לפרסם היתר זה. ואח"כ מצאתי שבסוף פ' עשירי מהל' הלואה כתבה. ובספר יו"ד (סי' קע"ה) כתוב כי הרב ז"ל סובר שאין יכול ליתן לו דמים. אבל יכול לשום פירות כפי אותן דמים ונותן לו פירות. וכתב שכן הוא הסכמת הרא"ש ז"ל. אבל הרי"ף ז"ל כתבה להא דרבי ינאי בריש פרק איזהו נשך ובפ' הגוזל עצים. ואם הוזלו החטים אינו נותן לו אלא סאה חטי' שאם יתן לו יותר משוויה עכשיו הוי רבית כיון שלא עשאה דמים וכדמוכח התם דלא קיי"ל כרבי יהודה דאמר (שם ע"ב ע"ב) הכי לענין פוסק על שער שבשוק אלא א"כ התנה עמו שיתן לו כשער הגבוה: