שו"ת רע"א ד
לידידי הרב נפתלי בק"ק ווארשה :
מה דגמגם מעכ"ת במה דפסקינן בש"ח או"ח (סימן י"ד) בתלאן להציצית שלא בכוונה דאינו מברך, לחוש לדעת רש"י והרא"ש, הא י"ל דס"ל בזה כשטת התוספות דסתמה לשמה קאי.
נראה לע"ד דהדין עם המחבר, דהא כל עיקר ראיית הרמב"ם והתוס' דלא בעי כוונה בתליה או דסתמא לשמה קאי, היינו מדאצטרך קרא לפסול בתלאן נכרי מדכתיב בני ישראל ועשו ולא נכרי, ותיפוק ליה דנכרי לא בעי כוונה, וזהו רק לשיטתייהו דס"ל דעיבוד דנכרי וישראל עומד ע"ג לא מהני, דנכרי אדעתא דנפשיה קעביד, [ובאמת קשה לי דמ"מ אצטרך בתלאן נכרי והנכרי נתגייר אח"כ, ואומר דלתאן אז בכוונה, והוא נאמן באיסורין, ועכ"פ אם רוצה הוא להתעטף בזה הטלית כיוון דיודע בעצמו שתלאן בכוונה, לא אצטרך קרא דתליית הנכרי בצד עצמותו פסול,] משא"כ לשיטת הרא"ש והטור (בסימן ל"ב) דבעיבוד מהני ישראל עע"ג והב"י (סימן י"א) למד מזה דגם לעניין טווית ציצית מהני [ובגליון הש"ע כתבתי לתמוה על הב"י בזה, וכאשר ראיתי אח"ז שגם הגאון רבי יחזקאל בספר דגול מרבבה תמה כן] וח"כ מה"ת לן להמציא דסתמא לשמה קאי, כיוון דליכא הכרח לזה.
ויעויין בס' נזירות שמשון (רסי' י"ד) דהשיג על המג"א וכתב כיוון דבטוויה דלכ"ע בעי לשמה מהני להרא"ש ישראל עע"ג ק"ו בתליית ציצית דלהרמב"ם לא בעי כוונה כלל לכ"ש דמהני ישראל עע"ג, ובמחילת כבודו שגה מאד בזה דתלייה מגזה"כ פסול דבעינן בני ישראל ועשו, ופשיטא דלא מהני עע"ג דהא לאו משום חסון כוונה אתיא עלה.
ידידו דו"ש עקיבא
עיין בהשמטות