שו"ת מהרש"ל/סימן צא
שאלה מי שיש לו בכור בעל מום וניתר ע"י חכם ומסתפי שלא יטרף וצריך לקוברו עם עורו אי שרי למוכרו לגוים מחיים או לא:
תשובה יראה שאסור אף שמצאתי כתוב בשם הפרנס וז"ל לפיכך כשיפול בו מום טוב והגון למוכרו לגוים מחיים ע"כ ומהר"י קאר"ו הביאו אין חושש אני בזה לפי מה דק"ל כל בהמה שנאבדה ריאה שלה דמחזיקים לה בתור' איסור לפי שטרפות הריאה מצוי ולא אמרינן בכה"ג מאחר שנשחטה היא בחזק' היתר עומדת אלא לעניין בא זאב ונטל הבני מעים והחזירן כשהן נקובים כו' וכגון לתלות בידא דטבחא וכל הדומ' לזה אבל לא בטרפות הריאה וכן דעת כל הגדולים שחולקי' על רש"י שהתירה והארכתי בזה בפ"ק דחולין א"כ בנדון זה נמי הבהמ' בחזקת איסו' עומד' משום טרפת הריאה וא"כ צריכה קבורה עד שתבדק שהי' כשרה וכל זמן שלא בדקוה אסור למכור לגוים משום ואכלת ולא לכלביך דכל היכא דאסור לכלב אסו' נמי לגוי כדמוכ' בפר' כל שעה ולא שרי להזמין גוי עליו אלא כשהו' שרי לישראל וכב' האריכו בזה התו' פ' בהמה המקשה וכן האשיר"י בפ' כל פסולי המוקדשים אלא שאין לאסור משום האי טעמא אלא ודאי בכור אבל בספק בכור שרי משום דאין כאן ספק איסו' אלא ספק ספיקא ספק בכור ספק אינו בכור ושרי למכור לגוים ואת"ל בכור ספק טריפה ספק כשר וכשהוא כשר שרי למוכרו לגוי אבל מ"מ אני חושש בזה לאסור למוכרו לגוים אפי' הוא כשר בודאי משום ביזוי קדשים דהא גרע טפי ממה שאסור למכור באיטליז שהוא זלזול קדשים ומ"ה נראה דלא שרו ב"ה אלא לזמן עליו שיאכל הגוי עמו אבל לו למוכרו לגוי או ליתן לו אפילו חתיכ' חיה וה"ה להשליך לכלבים אסור משום זלזול קדשים בעלמא ולאו איסור ממש משום ואכלת ולא לכלביך כמו שעלה על דעת הר"ן שכך כתב בפ' בהמה המקש' ולית' דליכא איסור בדבר אלא למעוטי טרפה קאמר וה"פ ואכלת בזמן שהיא ראויה לך לאכול אבל לא לכלביך דהיינו טריפה דומיא מה שדרשינן גבי שילוח הקן ואת הבני' תקח לך ולא לכלביך שאינו ר"ל שאסור ליקח הבנים וליתן לכלבים אלא למעוטי ביצ' עוף טמא כדאיתא בפרק שילוח הקן הכי נמי הכא אלא שמ"מ איסור בעלמ' מדרבנן איכא משום ביזוי קדשים ומה שמצאתי כתוב במ"ק פ"ק דחולי בכור בעל מום מותר להאכילו לגוים ולכלבים גוי דרך זימון קאמר כדפרי' ולכלב נמי דרך עראי המותר שבקער' עם העצמו' אבל לא להדי': הנרא' בעיני כתבתי: