שו"ת מהרש"ל/סימן עט
הדר ישראל וגאונו מלכו ואדונו מראהו ועינו גדול בישראל שמו במעלות אשר לשלמה הלא הוא כבוד קדושת מרנ' ורבנ' ר"ג ומ"ה מהר"ר שלמה י"ץ אשאלך והודעני נא אדוני ראשונה שבשכבר נהגו העם להקל בדבר הפרקמטיא במועד וכ"ש בהלואה וביחוד בעת הזאת שימי השווקים היותר טובים ויפי' חלו במועד בשנה הזאת עם שמה"רי קלון ז"ל השיב להקל ביריד שחל במועד וטעמו ונימוקו עמו אף כן כי פה אתנו יריד חל במועד הסוכות והרבה חכמים מחכמי המדינ' נועדים הנה עכ"ז וכי בשביל שאנו מדמין כו' ולהיות כי כל איש שורר בביתו ויד חרוץ בעצו ישאל ומקלו יגיד לו בההיא דפ' מקום שנהגו אמרתי אשאלה את פי ה':
ב' במה שנהגו להחמי' בחטה הנמצאת בעיסה קודם אפיית' נפלא' והיא רחוק' מה ראו על ככה כי באיך ומה טע' החמץ מתפשט בכולו וצונן בצונן הוא ואם אמרו חמץ בפסח במשהו בולא כלום לא אמרו ולמה יגרע ממעשה דראבי"ה בחטין שנפלו לבור כו' עם כי מהרר"י סגל ז"ל נתעורר על ככה והארי' בדבריו במנהגיו לא נתקרר' רוחי באלה:
ג' בחטה שנמצאת בבשר מלוח אם להקל כמהר"ם ורבינו אשר וחביריה' ז"ל ואם להחמי' כחכמי נרבונא והקדמונים עליהם השלום כמו שכתב המרדכי ובהיותי בק"ק קראקא נתחבטו שם בעלי התריסין זה אומ' בכה וזה בכה וכמדומני כי שמעתי מפי הוד מ"כ להחמיר ולא להקל השיביני נא אדוני כחפץ תלמידך הקטן סר למשמעת' אשר שמו כשם רבו שלמה בן מהר"ר יהודא ז"ל ה"ה:
שלום אשיב לשואלי ה"ה מהר"ר שלמה יצ"ו בעניין המשא ומתן דע שקבלתי הלכה למעשה להתיר בח"ה אם בא יריד או אפי' יומא דשוק' הנקרא קרסני טארה שהוא דבר דלא שכיח ובא לזמנים דומיא דשיירות וספינות וחשבינ' הפסד ריוח להפסד קרן וכמו שחילק הרא"ש והביא ראייה מן הירושלמי אבל שאר ימי השוק אין להתיר כלל לישב בחנות והדומ' אם לא שהחנות סגורה ופותח' במקצת אם בא לוקח לקנות וכל זאת כדי להוציא לשמחת י"ט.
והחומרא של החיטה שנמצא בעיסה בו גם מהרי"ל ז"ל נתחבט בדבר ולא רצה להקל משום שכך הורה מהרר"ש מווינא ושמעתי מזקן בעל הוראה שקבל מן הגדולים אשר באשכנז שאמרו על אותו מהרר"ש כשהיה מורה איזה דבר היפך הטור אמר גברא אגברא קרמית וכן היה בעיני התלמידים אשר ישבו לפניו ובודאי ידע גם הוא שאין צונן בולע אלא ע"כ קבל שעל ידי לישה מתמצה ויהיב טעם משהו.
ושאלת' בחמץ במשהו במליחה דע שאני נוהג לשורפו ע"פ מהרא"י ז"ל וטעם לדבר מאחר שבכל השנה אנו נוהגים במליח בס' ממילא בפסח במשהו וכבר אנו נוהגים הכל בשרפה ודעת המקילין בקראקא לא שמיע לי: