שו"ת מהרש"ל/סימן מב
בער אנכי מאיש ובחכמה קטון ואיך אמצא יד ורגל לעומת שר ושלטון בקי בחדרי התורה כצלוחית של פליטון אשר לו כל סתרי תורה גלויין ורזין דתורה פתוחין וכל נעלמות הן מבוארין בפי האשל הגדול אלופי וממדעי נ"י פטיש החזק ה"ה והגאון מורי ור' מהר"ר שלמה יצ"ו ואד"ה באתי להשתחוות נגד פני מורי כמטחוי קשת ולחלות פני רבי להאיר פני בדברים הנעלמו' ממני מרזיין דתורה.
והנה אהו' רבי ומורי להוי ידוע למכ"ת איך שבא לפני ראובן וטען על שמעון איך שאנחנו ביחד עשינו הקפה והנה לע"ע לאחר יאוש החוב הנ"ל מגוים הנ"ל והציע שמעון טענותיו בפני ב"ד איך שאנחנו קנינו מן השר ס"ו מאו זעכציקי וונצישי ומכרנו לגוי' והנ' הגוי' פרעו לנו כמו סך ס"ו מאו' זעכציקי וונצישי רק אתה הלכת בעצמך ומכרת להם עוד ל"ד מאות זעכציקי וונציש ואותו סך חוב הנ"ל יאוש הו' אבל מה שאנחנו מכרנו בשותפו' קבלנו הפירעון והא ראיי' שאתה בעצמך מכרת כי אותן של שותפי' מכרנו בדמים יקרים יותר ממה דשלך וגם הלא בראשון של נתינת מעות שנתנו לנו הגוי' הנ"ל ניתנו לידי ב' מאו' זהובי' על מכירת שותפין ואני נתתי מידי לידך והכל מה שקבלנו קבלנו על מכירת שותפין וסך שותפין.
וראובן טען מה שאתה אומר אני מכרתי בעצמי הלא כתב שעשינו עם הסוחרים הנ"ל כתוב ומבואר שמכירה היתה מאותן ל"ד מאו' בידעת' וגם המעו' שקבלנו הכל קבלנו על סך המכיר' כול' כפי ערך הבא על חלקי חוץ מחל' שותפין והכל כמבואר בכתב המכירה ובכת' הפטור שאנו נותנים לגוים הנ"ל שהם נתנו לנו המעות על המקח המבואר בשטר והיינו ק' מאות זעכציקי וונצישי ועתה מה שהגוים הנ"ל לא פרעו לנו הכל על חציינו לפי ערך המכירה ועל אותו הספק תאיר עיני עם ראיות ברורות ועמך שרי נהורות וישיג למעלתך השם ששון ושירות וחיים ושלום ממני תלמידך הדום רגליך נאם אליה בן אהרן שליטא ההדיו' סופר כדרכו ואין למעלתך ערכו:
שלום אשיב לשואלי גבר' רבה בכולי הר"ר אליה יצ"ו השאלה אשר שאלת מחמת שותפות ראובן ושמעון נרא' בעיני פשוט דהכת' שיש להם בשותפי' על הגוים אינו חשוב עדות לגבי ישראל ויכול שמעון לישבע שבוע' השותפין בנקיט' חפץ ובפתיחת ארון שאינו מושתף באותן לד' מאות וונצשי והנתינת מעות היתה על סך שותפין הנ"ל מאחר שהוא מוחזק ונפטר מן ראובן ואם יטעון שמעון על ראובן שהוא כתובה בפנקסו כתיבת ידו שהוא חיי' לו שניפאסטווי שעבדינר הנה הוא משיב אמת שהייתי מפשיר עמך כדי שיהא כל ההקפו' של חוב הגוים עלי ושוב נמלכתי וחזרתי להיות משותף כבראשונה נשבע ג"כ על דבריו בנקיטת חפץ היכא דליכא עדים לברורי עכ"ד.
שוב כתב חכם אחד מאחר שהסוחר נתן שטר על עצמו לב' שותפין והשותפין בעצמן מודים שהשטר נכתב באמת למה לא יועיל וא"כ שמעון הטוען שהיה חילק בעניין כתיבת השטר באופן שהמקח היה נחלק מקודם דהיינו דסך השותפין נמכר מתחלה ולא היה ידוע מעניין ל"ד שהם לאחד לבדו עליו לברר וא"ל כאן פה שאסר פה שהתיר כי מאחר שהשטר יוצא מתחת ידם מתיירא לומר שהוא זיוף דאל"כ במה יתבע את הסוחר וק"ו בנדון דידן ששטר כיוצא בו נתנו לסוחר אות באות בחתימת ידם א"כ אי אפשר לטעון לשמעון מזויף ואם שמעון רצה לטעון שהיה התנאי כנ"ל ביניהם בשעת עשיית השטר עליו הראייה לגרע כחו של שטר ואם לא יביא ראייה נאמן ראובן בשבועתו לחזק השט' שהקניין נעשה כמו שמבואר בשט' והכל מה שקבלו קבלו על כל סך השטר ואף טענ' שמעון שכתוב בפנקס שמעון סך חוב שיקבל בחתימת ידו של ראובן א"כ מוכח מתוך כתיבת ידך הכתובה בפינקס שלי שעל סך שותפין קיבל נראה תשובת ראובן בזו שטען כדי לזכרון ולכווין החשבון כתבתי בפנקס שלך עדי לכוין לאחר זמן מה שיש ביד כל אחד ואחד והראיה שלפעמים נתת לי מעות בלי הקפדה לאחר קבלת המעות כתבתי בפנקס שלך ומצורף לזאת אחר גמר טעניות של כל אחד ואחד סתר שמעון טעיותיו שבתחלת הטענה טען איך שאותן לד' מאות לא שמעתי ולא ידעתי קודם המכירת שותפין ולאחר גמר הטענות דרשנו את פי שמעון איך יכול להיות אם נתרבה המקח למה לא יתרבה הזוודנוק על סך של ראובן והודה לדבריו של ראובן שלא היה נגמר המקח של שותפין עד שמכ' ראובן סך שלו אם כן טענות סותרין זה לזה והדין עם ראובן ובפרט שהוא ידוע לכל בני הקהיל' שהי' לראובן לבר סך ל"ד מאות וגם הראה לנו כתב פריץ לכן הדין עם ראובן וגם יש קצת ראייה שהדין עם ראובן כי מתחלה כשהיה ראובן תובע את שמעון בפני האב"ד ובפני בעלי בתי' סדרו קצת טענותיה' והוד' שמעון לדבריו שהפירעון של ראובן שפרע לשר היה של ראובן לבד א"כ אין לשמעון מיגו לטעון ולומר מזויף הוא וגם ידוע לבני הקהלה שהשר תפס את ראובן עד שיוצי' סך מידו מכל אלו ראיות נראה שהכל מה שטען ראובן טענותיו עיק' והכל מה שקבלו קבלו בסתם על כל חוב שטר לפי ערך חוץ מה שטען שמעון שלקח הפירעון דהיינו ל' זקוקים ליטוויש וי' זהובים אדומי' והודה ראובן לדבריו קבל על סך שותפין לבד אם ישבע בנקיטת חפץ שדעתו היה על סך שותפין ולא על מכירת סך ראובן:
ומה שטען ראובן שהוציא שוחד לפקיד בשביל הקניין ושמעון לא הודה לדבריו וטען עתה שמעתי שכל כך הוצאת על השוחד ומעולם לא שמעתי ממך בלתי היו' וראובן טען בבירו' לי תכף ביאתי הודיעתי לך מהשוח' הנ"ל וגליתי לך כל דב' ודב' שכל כך הוצאתי וגם אתה תשאל לפקיד שכך וכך נתתי לו שוחד נ"ל שראובן ישבע שגילה לשמעון מיד שכל כך הוציא ושמעון ח"ל לשלם כפי חלקו ואני תלמידך אהובי ורבי תאיר עיניי על אותו עניין כי דעתי מתחלה היתה נטתה לפי שאלה ותשובה שיש בידי אבל לפי הטענות שטענו עתה לפני הדיין הנתחבר ובפניו שנתחדש כמה דברים בטענותיהם לכן אהובי ורבי תדקדק בדבר תאיר עיניי עם מי הדין כי מעלת כ"ת המכרי' ועל תשובת' יהא מעמד הדין כי כך קבלו שני הצדדי' בפנינו הדיינים.
ועל מה שטען שמעון איך יכול להיות שיהיה המכירת שותפין ומכיר' חלקך הכל ביחד למה הוזלו שלך יותר מדשותפין וראובן השיב לכך הוזלתי את השליש שלי כי ב' שלישים מכרנו בדמים יקרים כדי שיהא סך ב' מאות זהו' בידי שנתנו לנו הזוודנוק וראייה שאתה מוותר חלק שלך מאותן ב' זהו' והכל קבלתי לידי נראה מתשובות דראובן שהדין עם ראובן. עכ"ד השואל:
והנני שוב אשיב אליך שנראה בעיני פשוט שכתב העולה בערכות של גוי' ובפרט מן הגוי שאינו חשוב כשטר של שותפין שדנין ממנו וזו אינ' צריכה פנים אכן שוב נמלכתי שאפי' היה כתב של ישראל לא הוה מעל' ומוריד כלל בשום ענין שאם אתה באת לדון אחר השטר והשטר כתוב בסתם שמכרו מאה וונצישי אל הסוחר א"כ כל מה שקבלו על המכירה הוא לאמצע והוי החצי לשמעון מן המעו' שקבלו כמו לראובן אלא מה אתה אומר שיש נאמנו' ביניהם של"ד עצים היו משל ראובן א"כ השטר אינו מעלה ומוריד למה לא יהא נאמן שאותן המעות שקבלו לא קבלו אלא על הס"ו מאות ואפילו בלא טעמא דמיגו המע"ה ואין לראובן על שמעון אלא שבועת השותפין ומה שסתר שמעון טענותיו אין כאן לומר שהוחזק כפרן ויהא פסול לשבוע' אלא שהוחזק כפרן לאותו טענה כמו שכתבו כל המחברים ובכאן לא מעלה או מוריד אם נלך אחר הטענה הראשונה או השנייה ששני הטענות אינן אלא ליישב דבריו ועוד כתב המרדכי בשם ראבי"ה כל הטענו' שאינן תלויין בגוף הדבר ואינן סותרין העניין ממש מהוראת חיוב לפטור יכול לחזור ולטעון בע"א ולומר עכשיו נודע לנו שורש העניין על האמת שהרי בגוף הדבר אינו מכחיש את עצמו ע"ש ומה שטוען ראובן שהוציא שוחד נראה שהדין עם ראובן כדין המשותף שנאמן בכל כה"ג וכ"ש כהאי גוונא שהפקיד מסייעו ונראה שאפילו שבועה אינו צריך א"ל מה שצריך בלאו הכי שבועת השותפין וק"ל: דברי שלמה לורי"א: