שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קעח
שלום וכל טוב לתלמידי הרב המופלג השנון מו"ה ליב נ"י אבדק"ק טשוס יע"א:
ע"ד שאלת חכם בס"ת א' שנמצא בו טעות שנכתב כ' פשוטה במקום ה' והסופר לא שאל וגרר מכף פשוטה עד שנעשה ד' ועשה בתוכו רגל שמאלית ונעשה ה' ואחר שנודע למעלתו ואמר לו שזה הוא חק תוכות חפש חפש מחופש בכל הס"ת למצוא מקום התיקון הנ"ל ולא מצאו ונעלם מהם מקומו איה ועתה יש להסתפק אי זה מיפסל משום חק תוכות ואי נמי מיפסל מ"מ כיון שנאבדו אי יש לסמוך לקרו' בציבור בס"ת זה שחסר בו אות הזה או לא ומעלתו האריך למעניתו ודבריו ראוים לו עיי' תשו' יד אלי' סי' פ"ח:
ואומר בשים לב שהרב"י בא"ח סי' ל"ב העלה להלכה דרי ש שעשאה דל"ת או בהיפוך אין די בגרירת רגל או גג כי כל האות נעשה בפיסול משא"כ במ"ם פתוחה שנדבקה די בגרירת החרטום שהוא הוי"ו ולהשאיר נו"ן ולכתוב החרטום מחדש משום דמתחל' נעשים ב' אותיות נו"ן וי"ו ורמזה בט"ז ס"ק י"ז בקיצור ובתה"ד סי' רכ"ח בעד שחת' בגט בן משה ושכח ב"ן והתחיל מ"ם של משה וגערו בו ומחק וי"ו של מ"ם ונשארה נו"ן והאריך בה ועשאה בי"ת והשלי' ב"ן והכשיר כיון שלא הי' די בחקיקה עד שהוסיף עליו בכתב מתכשר וב"י בא"ע סי' קכ"ה מייתי לי' בקיצור ורוצה להסכי' עמו כל הדיעו' וצ"ע שנראה כסותר להא דלעיל דהא עכ"פ כל הנו"ן נכתבה בפיסול ומה יועיל להוסיף עליה לעשותה בי"ת הלא הך בי"ת יהיה חצי' בפיסול ואחר שנתקשיתי בזה מצאתי דפר"ח הלכות גטין כתב דתה"ד פליג אהנ"ל ודברי ב"י סותרים זא"ז ואני אינני מתפייס בזה והנלע"ד מסברא דודאי כשמחק מה שצריך וגומר האות בכתיבה תו לא מיקרי חק תוכות כסברת תה"ד אך מה יועיל זה עכ"פ כל האות לא נכתב בקדושת ס"ת ותפילין שהרי הי' צריך לכתוב ד' וכ' רי"ש ואותו הרי"ש לא הועיל לה כוונת קדושת הכתיבה דה"ל כמתפיס בעלי מומין למזבח כמ"ש תשב"ץ בכותב שם חול לשם קדושת השם וה"נ דכוותי' נמצא אע"ג דמדין כתיבה כשר דתו לא מקרי חקיקה מ"מ כל האות נעשה בפיסול ופסול ואע"ג דהרב"י מסתייעא מתשו' רשב"א והיא בקצרות ס"סי תרי"א ושם מיירי מאות שנדבק למעלה דצריך לגרור כולו ולא מיירי מחילוף אות באות אחר מ"מ א"ש דכיון שנתערבו האותיו' טרם שנגמרה צורת האות ה"ל כאות אחר וכבעל מום שאין קדושה חלה עליו משא"כ כשנתערבו האותיו' אחר גמר האות נמצא נתקדש כדין א"כ כשנפסל אח"כ ע"י דיבוק סגי שפיר בגרירה כל מה שנפסל והעליון נשאר בקדושתו כמום עובר. וא"כ תינח בס"ת תפילין מזוזות דאית בהן קדושה משא"כ בתה"ד מיירי בגט דלא שייך בי' קדושה מודה כ"ע דסגי בשיגמור אותו האות ע"י כתיבה כל דהו והנשאר כשר דלא שייך שנעשה בפיסול דאע"ג דבעי כתיבה וחתימה לשמה מה בכך לשמה מיקרי ולא שייך הכא מתפיס בעל מום למזבח וסברא נכונה וישרה היא לקיים דברי חכמים:
ומה שצ"ע דברי רשב"א דמייתי ר"ן ס"פ הבונה אהא דאמרינן התם הגיה אות א' חייב ומסיק כגון שנטליה לתאגי דדלת ועשאה רי"ש וכ' רשב"א מכאן מוכח דזה לא מקרי חק תוכות דלא הוי אלא כמפריד אותיו' דבוקות והר"ן פליג דלענין שבת משום רושם נמי מחייב וכ"כ ב"ש סימן קכ"ה סק"ג ונראה דעת רשב"א אי ס"ד דס"ת לא מתכשר בהכי ואסור לקרות בו א"כ ה"ל לפרושי דאי עביד כן בס"ת פטור דלא תיקן מידי ואיך סתים בש"ס אדרבא סתם הגיה אות א' משמע בס"ת ורש"י נשמר מזה וכ' שם דאסור לשהות ס"ת שאינו מוגה נראה דס"ל באמת אסור לקרות בו בציבור ומ"מ תיקן דעכ"פ אל תשכן עולה ליכא דהקורא בו לא משתבש בטעיות והרשב"א לא ניחא לי' בהא ע"כ הוכיח מזה להתיר אפי' לקרות בו בציבור יהי' איך שיהי' מבואר דרשב"א חזר ממ"ש בתשובה הנ"ל עפ"י הירושלמי וס"ל דכשר בכי האי גוני:
נמצא נשאר בידינו פלוגתא לדעת רש"י ורשב"א בתשובה ור"ן פסול ולזה הסכים הרב"י וקבעו בש"ע וגם תה ד לא פליג אהא ולדעת רשב"א בחי' שבת ס"פ הבונה וכן מייתי בד"מ סימן ל"ב אות ה' בשם או"ח להכשירה ונראה כן דעת מג"א שם ס"ק כ"ו בשם ר"י הלוי יע"ש ועוד י"ל דרש"י דשבת הנ"ל אינו מוכרח דפליג ופוסל דאפשר רש"י ס"ל כדעת הרמב"ם בתשובה דס"ת שחסר אות א' קורין בו ומשו"ה פי' משום אל תשכן ולעולם אפשר דלא הוי חק תוכות ומ"מ לא תיקן אלא משום אל תשכן באהלך עולה דלקריאה בציבור בלאה"נ שרי:
וא"כ בנידון דידן אפשר דלכ"ע פסול משום שלא תיקן בכתיבה אלא רגל שמאל של ה"הי ואיננו גולם עם ה"הי ואפילו נימא במ"ם פתוחה כשתיקן רק החרטום בכתיבה סגי לכל המ"ם אע"ג דהוה כעין ב' אותיות ומ"מ מהני זה לזה היינו משום שעכ"פ המה גולם א' משא"כ ההי"ן וקופי"ן שהם שני גולמים אפשר בעי' שיתקן בכתיבה באותו גולם עצמו ולא שיועיל תיקון הרגל לחקיקת הדל"ת וצ"ע:
והנה ס"ת שחסר אות א' לרוב הפוסקים אין קורין בו ואמנם דעת רמב"ם בתשובה שקורין בו אלא שאינו יוצא בו מ"ע של ואתם כתבו לכם השירה הזאת כי אין זה ס"ת ודעת רשב"א ור"ן דאותו חומש אין קורין בו אבל בשארי חומשים קורין ונ"ל דהכא אפי' לרמב"ם כי איכא בבה"כ ס"ת כשרים ושלימים לא שפיר דמי למיקרי בס"ת חסר אות א' משום הקריבהו נא לפחתך וארור נוכל ויש בעדרו זכר ומקריב משחת לה' ואפי' לרשב"א בתשובה הנ"ל דשארי חומשים כשרים מ"מ הכא דלא ידיע איזה חומש הוא ואנו קורים בכל החומשי' זה אחר זה נמצא לבסוף ידעי' שבודאי בחומש א' פסול קרינן לאו שפיר דמי ועספ"ק דשבועות בשני שבילין הלך בא' ולא נכנס למקדש והלך בשני ונכנס חייב אע"ג כשהלך בכל א' הי' תולין להקל מ"מ עכשיו שכבר הלך בשניהם חייב ממ"נ וה"נ אחר שהשלים התורה בחמשה חומשין לא יי"ח ואפי' בספיקא דרבנן כי האי גוני לא אזלי' להקל כמ"ש הר"ן בקריאת מגלה בשני ימים מספק ע"ש ובמשנה למלך שם פ"א ממגילה הלכה י"א ולא דמי לחתיכת אי' שנתערבה ברוב היתר שכולם מותרים אע"פ שבודאי אוכל האיסור התם ע"י תערובו' וביטול והאיסור חזר להיות היתר למ"ד הכי ומזה נדבר לקמן אי"ה אבל הכא מטעם שאני אומר אתאינן עלה ולא שייך הנ"ל ואם נאמר שבאמת לא יקרא בו אלא ד' חומשין ויניחו חומש א' ויתנו בו הפסול כבר השריש רשב"א בתה"א דכל היכי שצריכי' לאסור א' כולם אסורים דמאי חזית ועיי' בטור וב"י י"ד סי' קי"א:
והנה הלבוש בהלכות סוכה סי' תרל"ב והובא בט"ז סק"ג כ' דסכך פסול מועט מתבטל ברוב כשר אפי' ניכר דילפי' מסנהדרין דאפי' ניכר נמי מתבטל מן התורה והט"ז פליג ודבריו צריכין ביאור ונ"ל עפ"י דברי הר"ש מקינון שתי' על קושי' המפורסמת הא סנהדרין הוה קבוע כמ"ש מרדכי פ"ק דחולין ותי' דהא אין נהנין מן המועט ושבקינן לי' לגמרי ולא דמי לחניות שאנו רוצים ליהנות מהמיעוט ג"כ שם אמרי' כל קבוע וכו' ע"ש בס' כריתו' וה"נ דכוותי' בסנהדרי' אע"פ שהמיעוט ניכר מתבטל הואיל ואין אנו נהנים ממנו משא"כ בסכך פסול שצילו מתערב ומצטרף לצילתו מרובה מחמתו אינו בדין שיתבטל ברוב והנראה מזה אע"ג שנדחו דברי הלבוש בהא שיתבטל מב"מ אפילו בניכר מ"מ בשאינו ניכר לא יחלוק הט"ז שהפסול חוזר להיות כשר וא"כ ה"נ נימא שאות הפסול המתערב יתבטל ברוב וחוזר להיות כשר או החומש הפסול יתבטל ברוב חומשים הכשרים ויחזור להיות כשר:
ויעיי' מג"א רסי' שמ"ד שהקש' ההולך במדבר ושכח איזה יום שבת ניזיל בתר רוב הימים רוצה לומר יתבטל יום השבת ברוב הימים ויהי' מותרים במלאכה ותי' ה"ל קבוע ע"ש ועל הגליון שם כתבתי שמעתי מקשים לדעת רמב"ם דאשה כל ימי' סופרת ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה וא"כ ימי זיבה מרובים ואיך משכחת פתח בטועה ניזיל בתר רוב הימים ולא שייך קבוע בשהאיסור אינו ניכר במקומו עיי' גטין ס"ד ע"א תוס' ד"ה אסור וכו' ובנזיר י"ב וערשב"א בשם רמב"ן שם ובתו' ב"מ וי"ו ע"ב ד"ה קפץ ועיין בביאור היטב פר"ח ביו"ד סי' ק"י סק"ג ועיי' דעת התוס' בסיום דבריו בכל זה ותרצתי כיון דבימי זיבה רוב נשים מסולקו' בדמים כמבוא' משנה ד' פ"ד דנידה וא"כ אדרבא ניזל בתר רוב פעמים דלא חזי' בי"א יום וא"כ אדרבא תיקשי לאידך גיסא איך משכחת פתח בטועה ניזל בתר רוב דמי' שהם דמי נדה ולא דם זיבה אע"כ היינו משום דאיכא נמי רוב ימים שהם ימי זיבה ואיכא תרי רובי דסתרי וה"ל ספיקא דאורייתא ולק"מ עכ"ל שם על הגליון:
והנה אהך דלבוש דצל סכך פסול מתבטל בכשר לא תיקשי הא ה"ל קבוע וניכר במקומו די"ל כיון דדיינינן על הצל ה"ל פריש וסבר' זו כתבה מג"א סי' רצ"ח סקי"ג במסקנא ובנידן דידן לא שייך שהאותיו' קבועים משום שאין האיסור ניכר במקומו ומתבטל שפיר:
איברא ברש"י בגטין נ"ד ע"ב נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות אחרות פירש"י דכל זמן שהיא במקומה במחובר חשיבה ולא בטילה וכו' יע"ש וא"א לפרש כפשוטו דמחובר לא בטיל דמצינו בסוטה מ"ג ע"ב ילדה שסבכה בזקנה בטלה ולענין כלאים בכרם מצינו נמי המעביר עציץ נקוב אם הוסיף מאתים וכן ריש ב"ב נתיאש ולא גדרה וכו' בעי' הוסיף מאתים דאל"ה בטיל אע"ג דהו' מחוב' אע"כ כוונת רש"י התם מתבטל הפשטת הליחות אבל הכא שכל נטיע' קבוע ומחוברת במקומה נהי דלא מטעם קבוע דאורייתא אתאי' עלה דהא לא ניכר האיסור במקומו מ"מ החיבור עשאוהו חשוב ולא בטיל ויעיי' דברי עט"ז שבש"ך י"ד רסי' רצ"ט:
וא"כ ה"נ בנידון דידן נימא דקביעותן של אותיות וחומשים חושבן ולא יתבטלו ובפרט אותיות התורה חשיבי בוודאי ולא בטילי ואפי' זה האות שאנו דנים עליו פסול ולא חשיב מ"מ כיון שאחר הביטול יחזור לכשרו יהיה חשוב אינו בטיל כמ"ש ט"ז או"ח סי' תרע"ג סק"ו וכתבתי שם בחידושי שגם תה"ד לא יחלוק על זה וס"ל דכל שהוא חשוב בין קודם ביטול בין לאחר ביטול לעולם לא בטיל ותה"ד לא מיירי מזה כלל ולא על זה הביא ראי' ומ"ש תה"ד בתר השתא אזלי' אין רוצה לומר השתא קודם ביטול אלא השתא בימי חנוכה דאע"ג דכל השנה כולה אין אדם מונה נרות רק השתא בימים אלו מונים נרות חנוכה מ"מ בתר זמן דהשתא אזלי' כמו דאזלי' במקדש בתר כהני משמר שאינם מחזיקים טובה זה לזה ועי"ז נעשה חתיכה שאינה ראויה להתכבד ה"נ בנרות חנוכה אבל לעולם בעיקר הדין כ"ע מודו דכל שלאחר הביטול יהי' חשוב לא יתבטל ומכ"שכ קודם הביטול באותיו' התורה וא"כ ה"נ דכוותי' ואזדא לי' התירא דלעיל:
אלא מ"מ הרווחנו דעכ"פ מעיקר הדין תורה נתבטל וחזר הפסול להיות כשר ורק מדרבנן דבר חשיב לא בטיל א"כ בזה י"ל לצרף דעת הרמב"ם בתשובה ומעשה רב שקראו לפני הגאונים בס"ת שפסול בו אות א' עם דעת הרשב"א ור"ן דאינו פסול אלא אותו חומש ושארי חומשים כשרים ובכל חומש שיקראו נימא שאני אומר זה הוא הכשר דבדרבנן אמרי' שאני אומר מה תאמר אחר שקראו בכל ה' חומשים ידעי' שבוודאי קראו בספר פסול ז"א דלמא הלכה כרמב"ם דמותר לקרות בו מה תאמר מ"מ כיון דאיכא אחריני כשרים ה"ל הקריאה לכתחלה משום הקריבהו נא לפחתך ז"א דבקריאה לכתחלה בכל פעם נסמוך אהרשב"א ונימא זה החומש כשר ממש כמושארי הספרי' וכיון שמגוף הדין כבר נתבטל האות ונתכשר שוב נוכל לצרף ב' הדיעו' הנ"ל וכדי שלא להביא ס"ת לידי גניזה נלענ"ד לסמוך אהנ"ל ולברך עליו ולקרות בו בציבור:
ומ"מ מבואר מתוך דבריו דמעלתו שהס"ת הלזה נכתבו כ' פשוטי' שלו כעין דל"ת וכבר כ' מג"א בזה סי' ל"ב ולא אמנע להעתיק לו תשוב' א' מאמ"ו הגאון זצ"ל [עיי' ח"ס חיו"ד סי' רס"א] ומשם יראה שאין דעת חכמי' נוחה הימנו ואחתום בכל חותמי ברכות: [ועיי' היטב בח"ס חיו"ד סי' רע"ז] פ"ב יום ד' כ' סיון תקע"ה לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: