שבט מוסר/מח
יבינו הלבבות ויתעוררו הרעיונות לדברי הפרק הזה אשר אני עורך לפני כל אדם, יחד עשיר ואביון, שבהיות שדברינו בפרק הקודם לזה, שילמוד האדם מהקוף להשגת השלימות, כקוף זה שמשתדל להדמות לאדם כדי להגיע למדרגת שלימות האדם, כך ישתדל האדם להדמות לבוראו כאשר פירשנו באורך.
נבאר כאן לימוד אחר מהתינוק לעבוד לבוראו על איזה אופן שיכול, ואעפ"י שיגיע לו מהביוש והבזיון, שהרי התינוק ממלא רצונו בכל אופן שיכול אע"פ שמתבזה עמו, ואינו חושש לשום דבר נגד מילוי תאות גופו, ואף אם לפני מלכים יתייצב עושה צרכיו כבהמה ולא בוש, כיון שזהו תאות גופו, וכן בראותו מאכל כנשר יטוש עלי אוכל נופל עליו וחוטף ואוכל, ואם שינה תפול עליו במקום שיהיה, על רפש וטיט משים משכבו. כלל העולה כעיר פרא אדם יולד. וכדרכיו נוהג ועושה בכל אשר רוצה למלא תאות גופו ויצרו ואינו מבין לאשורו. ממנו יראה כל אדם למלא תאות נפשו בעבודת הבורא, לעובדו בכל לבבו ונפשו ומאודו על איזה אופן שיכול, ואע"פ שיגיע לו מהביוש והבזיון מהמנגדים עליו, אל יחוש כיון שעולה בידו מילוי תאות נפשו, כתינוק זה שאינו חושש לדבר נגד מילוי רצונו, ואף שהתינוק חסרון ידיעתו גורם לו זר מעשהו, והאדם הגדול דעתו מעכבתו, עכ"ז נגד קיום עבודת בוראו ישים עצמו כתינוק בבלי דעת, וידמה עצמו כמוהו ממש.
תדע שבערך האדם שהוא בר דעת, התינוק כבהמה נחשב, כך לפני הבורא שהוא מקור הדעת והחכמה, אפילו חכם שבחכמים פחות מבהמה יחשב, ובהיות כן במה יתבייש וממי יתבייש בבואו למלא נפשו כי ירעב, לעבוד למי שבראו יחשוב עצמו כבהמה באותה שעה, ואל יחוש לשום דבר.
ובהדיא אמרו רז"ל במדרש: והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם כו' ואהבך וברכך והרבך כו' ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. כלומר אימתי יתקיימו בך כל התנאים האלו, כשתשים עצמך כבהמה, הוא אשר דברנו שכדי שיוכל לעבוד למי שבראו, לא יוכל כי אם כשישים עצמו כבהמה שממלאת תאות גופו על איזה אופן שיכול, ואין שייך בה ביוש ובזיון, וכזה התינוק הנמשל בה, כך אל יחוש אדם לשום ביוש וכלימה ובזיון מחירוף וגידוף נגד עבודת בוראו, כבהמה וכתינוק זה כמדובר.
וכדי שלא יתבייש האדם איך חוזר לאחור, להיות מדמה עצמו כתינוק, כיון שהוא עכשיו בגדר שלימות הדעת והמידות, ישים נגד עיניו שלמצב תינוק עתיד לחזור בזקנותו, כאמרם רז"ל על פסוק ויום המות מיום הולדו. מה יום הולדה בחליטין אף יום מותו בחליטין. פירוש: כשם כשנולד מגדילין אותו במאכלים רכים, כך חוזר בזקנותו שאינו יכול לאכול כי אם דברים רכים כתינוק, כי אז אין לו שינים כתחלת ברייתו. והנה בהיות שעתיד לחזור כתינוק ממש, ממה יתבייש עכשיו להדמות לתינוק דמיון בלבד, לעבוד למי שבראו ולהשלים נפשו להצילה מפחדי גיהנם. ולהעלותה תחת כנפי כסא הכבוד שנשמות צדיקים הנה הנם.
גם ילמוד אדם לעבוד לבוראו, ואל יבטל עבודתו מפני הבושה מהנואף והגנב, שהנה הנואף אם יאמר לו חשוקתו שרצונה בעבור אהבתה שישחיר פניו ויצא לחוץ לעיני כל אדם ובזה היא תתרצה לו, ימהר לעשות הדבר, ולא יעבור בבל תאחר למהר עשות רצונה, ולא יחוש לשום בושה בעולם, ולא שיקל כבודו, וגם סובל הבושה והכלימה המגיע לו אם יתפשוהו שוכב עמה, וכן הגנב כדי למלאת תאות יצרו אינו חושש לבושת המגיע לו כי ימצא, כי הוא ביוש גדול, כדכתיב כבושת גנב כי ימצא. ק"ו בן בנו של ק"ו שלא יחוש האדם לשום בושה וכלימה מהמתלוצצים עליו בעבודת בוראו כדי למונעו, ובפרט שבאמת המה יאבדו והוא יעמוד בכבוד גדול, כי המצוה תחלתה מר וסופה מתוק מנופת צופים וכבוד והדר תעטרהו, משא"כ העבירה תחלתה מתוק וסופה מרה כלענה ובושת וכלימה, לכן ישים אדם נגד עיניו שעשיית המצות כל התחלות קשות, ומיד אחר שמתחיל מסייעים לו מן השמים, באופן שקל מהרה נמצאין מקויימות בידו, וששון ושמחה ישיג לו, והמביישים ומתלוצצים לו יסוגו אחר בבושת וכלימה ופניהם כשולי קדרה. וזהו שכתוב בפרשת כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו. כיון בזה לרמוז שיתחיל הוא תחלה להלחם עם אויביו, ומיד שמתחיל מסייעין לו מן השמים לבא עד תכלית כונתו, לעבוד לבוראו בקיום תורתו ומצותיו, וזה הוא כי תצא למלחמה על אויביך, שהוא היצר הרע שאין גדול מזה, ומיד ביציאתך מסייע לך הקב"ה שנותנו ה' אלהיך בידך, מוסרהו בידו לכופו, ואז ושבית שביו. כל העבירות שעשית מקודם בעצתו יתהפכו לזכיות, כאמרם רז"ל: גדולה תשובה שעונות נעשין לו כזכיות. וזהו ושבית שביו.