שבט מוסר/כח

<< · שבט מוסר · כח · >>

ידעתי המחשבות ורצונות האדם שהם לשמוע דברי מוסר הבאים מילי מילי המושכים לבו של אדם. לכן ראיתי לחבר שני פרקים, פרק זה ושאחריו מדברי ספר התפוח מרבינו שלמה זצלל"ה. שהוא מוסר דרך מליצה דברים נכוחים בשפה ברורה. וחלקתי הדברים לשני פרקים, יען שלא יכבד על הקורא, דכיון שיש ריוח בין הדבקים מתחזק לב האדם להיות קורא ושונה. וזה לשונו:

הבה נתחכמה לתור לנשמה מנוחה שלימה בשכבה ובקומה לעתיד לבא. והיה כי תבא לפני יוצרה לדעת הטובה היא אם רעה אם המצא טהורה ונאה. חפץ בה המלך ונקראה לפני השם להלך והוא בהיכל המלך. תחת כסא אדוניה והאיר אל עבר פניה. מזיו שכינתו תשבע קדושה וישם כתר מלכות בראשה. וראשית עבודתנו בהקיצנו משינתנו. נכין לבבנו ליחד אלהינו. ולכל פעולה נקדים התפלה. יחד עשיר ואביון תהלות לאל עליון. יתנו נעימות למחזיר נשמות. להודות לה׳ ולהלל לשם תפארתו ישיב הפקדון אשר אתו בלב שלם לקרוא כלם בשם אלהיכם אל עולם. איש איש לפי דעתו ושכלו אשר ימצא לו. בתפלה יכונן לבוא אל המלך ולהתחנן בית אלהים יהלך ימהר יחיש אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. זאת התורה כל אשר יקרא אל ה׳ ויבקשנו בית אל ימצאנו ושם ידבר תחנונים לא ישא פנים יכוף כאגמון ראשו לבקש על נפשו. כי תבא מעון ביתו שים כבוד תהלתו. דום מדברי הבל וְתִפְלָה ותן לאל תהלה. ורוממו תחת לשונך כבד ה' מהונך. עמוד לפניו במורא כי ה' עליון נורא, באימה ובפחד ורעדה לשמוע בקול תודה. את ה' תירא וגופך תרעד כי תשיתהו ברכות לעד. בוראך שָׁוֶה נגדך תמשילהו במעשה ידיך. תגיד מה מעשיו ומעלליו הוד והדר תשוה עליו. ועת התיצבך נגדו תכין לבך לעובדו. וקבל עול מלכותו וליחד אלהותו. אם לקראת אלהיך תכון אף ה׳ ישכון. כי תפגע בו וראך ושמח בלבו. ישמח יקח תפלתך, ימלא ה׳ כל משאלותיך. יתן לך כלבבך כי תשית אליו לבך.

ואחר התפללו תפלתו יצא אדם לפעלו ולעבודתו. ובכל מעשיו ועניניו לא ישכח את אדוניו. ויזכור בכל מפעליו ה' הנצב עליו. ויחשוב במחשבתו מה׳ כל משפטו לא יוכל לחחבא. כי מלאכיו יצוה. לכתוב גלוי ונסתר, ולהיות עדים בשטר. וכל רגעי שעותיך זכרה יום מותך מה היה ראשיתך ומה יהיה אחריתך. ותלבש חרפה מימי הפקודה. אשר יביאך אדון העולם במשפט על כל נעלם, ואת רוח הטומאה היא רוח הקנאה תעביר מעליך, וידעת כי שלום אהלך. יזהר ממנה בדבור במחשבה רשפיה רשפי אש שלהבת בחיים עצמות מרקבת. ואחריתה דרכי מות. ומשם יפרד חילוק הלבבות. רוב האיכות דברי ריבות. אש ולהבות. מים רבים לא יוכלו לכבות. שורש שנאת אח אחיהו היא קנאת איש מרעהו. ומן הקנאה תצמח שנאת חנם זו היא פתחו של גיהנם. השמר פן תכוה בגחלתה ואל תקרב לפתח ביתה. אשר בגאוה ינהיג עצמו בעליו אין עמו. ישלח אף ועברה למרבה המשרה. ממעלתו וכבודו יורידנו עמוק עמוק מי ימצאנו. ימח זכרו ושמו כאשר יבער הגלל עד תומו. פגע האסון יעורר כל איש צורר. למי תרחק ממקומה ואל ידבק בידך מאומה. כי הגבהות והגאוה המה מי מריבה. איעצך עצה טובה תזרעם כמו רוח. עליהם לבך אם נפתה, נבול תבול גם אתה. אם תבחר בם תפול ולא תקום כי ירחק ממך המקום. והאוחז במדות השפלות והענוה ששון ושמחה ימצא בה. לבו ורוחו בדכאו בשמים הכין כסאו. תחת כסא הכבוד מחיצתו כי שם ביתו. יתענג מזיו השכינה ועיניו אל קדוש ישראל תראינה. יניח אדם הגאות לבעליה למאיר לארץ ולדרים עליה. את הכל יצר וברא האל הגדול הגבור והנורא. במעשיו בחכמה כלם מושל בגבורתו עולם. אין קצה לגדולתו ואין תכלית אל ממשלתו. אם מדת הענוה בגבולך רוח המושל יעלה עליך. וכל האוהב דברי בלע מארץ חיים יבולע.

איבה ישית יכריתה איש מעם רעהו ואשה מאת רעותה, וכפי עוותתו מאריך ברעתו. אותו על העצים יעריכו מפיו לפידים יהלוכו. נידון בגחלי רתמים ארכו לו שם הימים. כי הלכו רכילים עושה אורים גדולים. יחד עשירים ודלים. בעונש זה שקולים. בלשונם נתלים ולחומם כגללים. יפרוץ בם פרץ כמרגלים את הארץ. תקולע נפשם כי תצא מן הקצה אל הקצה. מפה ומפה מורים להם חצים כל אבריהם מפרקים ומרצצים. צריהם במהרה רצים והנוגשים אצים. נדונים בצינים פחים משלחי מדנים בין אחים. ביד פשעם משתלחים כמשפטם בחרבות וברמחים. בעמקי שאול קרואים, וינטשו בעמק רפאים. והמקבלים את דבריהם תועבת ה' גם שניהם נגד פניו מעלליהם חלץ מהם. כי מחזיקי ידם קרוב יום אידם. גם הם יקחו חלקם ואכלו את חוקם. נפש החוטאת בלשון הרע מטומאה נגועה ומדוכאה, והנה היא לא"ה דוחים אותה והודפים את שר האופים, היו תהיה לנדה, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. ירדנה בפרך יבא אידה היא העולה על מוקדה לאש תהיה לאוכלה כי רבים חללים הפילה. גם הליצנות תפר יראה וירא ה' כי שנואה. הן היא תועבה ומאוסה וירע בעיני ה' את אשר עשה. המחזיק בה משוקץ ומתועב אך בשרו עליו יכאב. מכונה נקרא נבל ונפשו עליו תאבל. יכין ללצים שפטים בעקרבים ושוטים. יובלו ליום עברות ויחנו במוסרות. לכן כל איש מה' ישאל אשר לא יתגאל. ומדת יראת הבושה מהור ימהרנה לו לאשה. תחשוך אותה מחטוא כי ה' אתו. חיי עולם יקנה ורצון שוכני סנה. נפש המרבה אשמה יוסף עצב עמה. כבודה ימיר בכלימה בעבור הרעימה. ועל כל פעולותיה דבריה ומחשבותיה ומעשיה נוכחת והיא כפורחת. תשכון הגויה יחידה בשחותו משכנתה ומגרת ביתה. גם הבשר יקרב למוסר לתת לו כפעלו והמת יהיה לו מות ואסון יקבהו יפרוש כנפיו יקחהו. עת בא חליפתו ישאהו על אברתו. נפש תנוד לבלי חוק, ותתצב אחותו מרחוק. מאור אל חשך יהדפהו באשר חללים שם הוא. ולרעיו ובני ביתו ישנא בדד ישב מחוץ למחנה. דבר ריע ואוהב נחוץ יוציאוהו ויניחוהו מחוץ. יכרו הקבר מהרה וישליכו אותו הבורה. ירה יירה בשחותו מזה ומזה לכסותו. אוהביו ורעיו ישכחו אותו ולא ידע איש את קבורתו. למכתו אין תרופה ובשר בשדה טריפה. לא יתהדר בריבו והונח במכאוב על משכבו. התולעים בקרבו עולים ויורדים בו. יגור באפלות במחשכים במצולות. ליחה ינוס ויכלה והוא כרקב יבלה. ומן החיל אשר עשה מאומה לא ישא. מעללי נפש והגוף ומעבידיהם עד האלקים יבא דבר שניהם. כצאן לטבח נלקחים בית שר הטבחים לכרות שם כירה לשתות שם מים ממרה, מים המרים שותים ויאכלו זבחי מתים, יחלק יפריד חברתם ויפץ ה' אותם. למשפט באות למות תוצאות. ואם הנשמה תיישר אורחותיה והעלה את נרותיה. בצד שכינה מקומה אצלה להיות עמה. והגוף אם יכשר על ספר הישר יכתב זכרונו, הוא ראשית אונו. השם יסעדנו לשומרו ירחמהו עושהו ויוצרו. ישכון לבטח בקרבו ולא יאכל את בשרו. באמת ובתמים ליוצרו אם יעבוד והיתה מנוחתו כבוד. כמה מעלות טובות לחשוב מחשבות. לקיים המצות תולדות ואבות. ולהתרחק מן העונות ומריב לשונות. ולעבוד הבורא ברצון ובאהבה בגילה ברינה ובשמחה רבה. חזק ואזור מתניך עשות רצונו כרצונך ותחשוב כל רעיונך הוא אביך קנך. תן בלבך להכיר יחודו אין עוד מלבדו. נוצר נפשך זוכרהו בכל דרכיך דעהו. לו תכין כל מחשבותיך והוא יישר אורחותיך.

העשיר אל ירום לבבו כי הרבה כספו וזהבו. הטובה הנתונה אליו יכירנה ותחת רגליו הגאוה ישפילנה. ויחשוב כי לא מחכמתו ירבה כבוד ביתו. וידע כי עושרו וכבודו הביא אלוה בידו. לו הכח והממשלה וכי הוא המושל הוא אלהיו וקונו. אדון לביתו ומושל בכל קנינו. וברצונו יקח הונו ממנו אל כל אשר יחפוץ יתננו. וישים האל תמיד נגדו לזוכרו כל ימי חלדו. יבין כי מאין יצרו ובראו מאחר עלות הביאו. יתן אל פניו מוראו אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו. ותמיד אל לבבו ישיב על שדה הארץ יחשב. רק העשיר בעושרו יתן לאלהים כפרו.

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

רוכב שמים בעזרו ושמרו כרועה עדרו לאלפים דורות יוצא המאורות צדקתו שמושרה וערוכה והשאיר אחריו ברכה ואם עשות חסד יזכר הלא אלהים יחקר ואיש כמתנת ידו יצוה ה' חסדו הצדקה וג"ח הם העומדים לו לאדם כי יותן בית צוקת ובית צרתן (לשון צרה וצוקה) וניצול בגינם מדינו של גיהנם כי מעשה הצדקה אלהים הבין דרכה וגדול ערכה על עולת התמיד ונסכה בכל עת אליו קרובה מת או נשבר או נשבה תלין בעדו ותתפשהו בבגדו מפני שודדו ויסגור ה' בעדו נותן צדקה בעין טובה לא תחסר כל בה אם ממונו לפי שעה יחסר יעשרינו המלך עושר. אשרי האיש לעצמו שולחן עורך לבוש החסד ומעיל צדקה כורך להכין לו צידה לדרך נפשו בחייו יברך בהיותם הממון שלו והראה את נפשו טוב בעמלו כי בניו אחריו בלא יודעיו ומכיריו רק לחלק הונו יתלחשו אחד באחד יגשו אין הון ועושר כמו לחנן עניים לאצור אוצרות בארץ החיים אין ריוח כעשיית רצון יוצרו ואין הפסד כמו המרת דברו וכל איש ישמח בחלקו גם העני בדוחקו יתן עוז למלכו ה' חפץ למען צדקו כי רישו ודלותו זה כל פרי הסיר חטאתו ליום עברה וצרה רש לא שמע גערה רק לגמרי לא ימרה רצון הבורא ויהיה ירא דברו ויפחד ויצדיק עליו ה' אחד כל עברה מגנה לאיש אשר יעשנה להלשינו לאדוניו וירק בפניו ואם המצות רבות אשה אל אחותה משולבות מקדמות לפניו להעידו איש על ידו יאירו כנרות מכריזות ואומרות מזה האיש לא נשכחנו הוא עשאנו ולו אנחנו ונשמע הקול בבואו לפני ברוך הבא בשם ה'. אמת ואמונה ודבר נכונה ולכת תמים הנאהבים והנעימים מזהב ומפז נחמדים לא יעברו מתוך היהודים להם ניתנה ירושה למאיש ועד אשה ובהם ניכרים מילדי העברים כתרים ועטרות לדבקיהם שכל טוב לכל עושיהם הם כעמודים ואדניהם אשר בית נכון עליהם איש אשר אלה לו יעשר ויקו' חילו יבא הריוח לרגלו איש לפתח אהלו העמודי העושר חצב האמונה אזור חלציו יצוה ה' ברכתו הון ועושר בביתו ילוה ה' לשרתו צנה וסוחרה אמתו במקום האמונה נחת היתה הרווחה והעושה רמיה מלאכתו ויצאה מביתו העושר יסודתו צדיק באמונתו וטעמו בשנותו הנה מטתו. שוא ודבר כזב ועולה בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה אשר יבחר בהן באש ישרפו אותו ואתהן כי השקר לחסרון היא חברון והחוסר לשקר מערב עד בקר ומבקר לערב דוב אורב השקר פתחת אותה חוברות אשה אל אחותה דבר שקרים לעושה רמיה ובגאות הלך ויחר ה' בם וילך. מצוה קלה אל תקל בעיניך כי למען עשותה צוה קוניך ואם בעיניך קטנה היתה לראש פינה גם מצוה קלה ברחובות תתן קולה בשפה ברורה לקרא להגיד לאדם יושרו ושום עבירה אל תחשבה צעירה כי אף היה על מאזנים כחומץ לשינים וכעשן לעינים וגם חטא הכל יכביד המשקל ואם בו תיקוש והאלהים יבקש ועל כל עון יושב בחשבון איש איש לפי עבודתו שכרו אתו ופעולתו החוקים והתורות קלות וחמורות ולהתרחק מן העבירות כל אלה אבנים יקרות נכוחים וישרים כלם אהובים כלם ברורים דרכי נועם דרכיהם חיים הם למוצאיהם ברכת טוב תבא עליהם אשר יעשה האדם וחי בהם אשרי הגבר אשר חיילים גבר ביתרון הכשר חכמה לשוב בתשובה שלימה יתאונן על חטאיו ויבכה בלב נשבר ונדכה עונותיו ופשעיו יביא אשר על ידו השני (מי שיש בידו עבירות והוא מלשון הפסוק אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו) כי בעלי תשובה מונעי יצרי התאוה הקורעים לבבם על מריים וחובם מלאכי שלום יתחברו לעומתם ברוך יאמרו אשר נשאו לבו לקרבה לנתיב היושר ומסילת התשובה לעולם הבא עץ חיים היא למחזיקים בה התשובה ומעשים טובים לפני ה' קרובים לעולם נצבים הלא הם כתובים החוטא בשובו לה' בכל לבבו מחדש בטובו ויאמר המלך יבא לה' אלהיו בקראו ונשמ' קולו בבואו ימין פרושה לקראתו ויקוב חור בדלתו לה' ירצה במחתרת ימצא יקבל ברצון תשובתו והסיר את מוראתו נושא עונו ופשעו ותושע לו זרועו בעוזבו זדוניו יאר ה' פניו קרוביו יקראהו ויחוננו ויאמר פדעהו חטאיו כשנים אם תהיינה וישלחם לבנונה לשב ממעילות שיר למעלו' יענו לו במחולות מי משלנו אל מלך ישראל ללכת בנתיב השלום יואל נטו' הריב והרחיקהו בקש שלום ורודפהו כי הריב שבטו ומקלו על עפר מושלו באשר הוא חופף פריו שרף עופף שחת רשתו ותרמו ויאבק איש עמו מחלון וכליון אלמון ושכול על אודות האשכול בתים מלאים כל טוב לחרמה ישים והכה את הבית הגדול רסיסים (עצים דקים) גורם גילגול טלטול ונדה ישסה אוצר כל כלי חמדה איש מדון מרדף אותו והמדנים מכרו אותו המדון אל אשר יפנה וילך ויבא הלך אל מקום שהשלום הולך הוא יתן מעדני מלך ובכל אשר יהלוך הן לצדק ימלוך אוהבי השלום בחייהם בלא מרמה עם רעיהם גם אחרי מותם וירא וירץ לקראתם באהבה ובריעות אם יהיו השם עליהם יחייו אוהב האמת והשלום מרחיק חטאה בהמה שדמן חלקו ומאכלו בריא' בסוכו ובמעונתו חמד אלהים לשבתו מעלות השלום רבו מספר איה שוקל איה סופר אשר איננו מוחל על עלבונו כל ימיו מכאובים וכעס עניינו על רעהו במוסרו דינו למלא עונו לשנא גם בזה תחטא הנפש והוא מזכירי עון להתפס להענש תחלה (כמו שאמרו חז"ל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה)ושמעה קול אלה והנטירה והנקימה ואף והחמה אף בהמה (כמו בהם) תאבד הנשמה אבדון בשאול מטה הנה היא ללוטה והעובר על מדותיו להשיב לאויביו כפעולותיו ומקבל צרות לכפרת עונותיו ויברך על רעותיו לקונה אותו לדורותיו יכפר יעביר חטאיו ולא ישבו בנתיבותיו אם כה מדתו שם אתה מוצא ענותנותו תרב גדולתו ה' הוא נחלתו כי הכובש יצרו כפול ומכופל שכרו ה' אלהיו בחרו ועליו יציץ נזרו וגם שלמה המלך אמר בחכמתו שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע ושם דרך יראה בישע הן זאת מחשב' טובה לכן אדם יחזיק טובה להרחיק פשע וחובה ומחשבת און ורעה רבה ועל דבר הצדקה וג"ח מלקפוץ ידיו מלחונן עניים ומרודים ישים האדם אל לבבו הקב"ה גזר עלי בחסדו להיות עשיר הנה מה אני חסר לפזר לאביונים ולעשות מצוה בממוני ברכת השם אשר נתן לי הלא הגוזר עלי להיות עשיר לו הכסף והזהב הוא ישלים החסרון ההוא כי לא יבטל גזירתו הטובה מעלי בעשותי רצונו וחפצו ודברו הטוב אשר יצא מפיו לא יושב אלי ריקם כי לא איש ויכזב ובן אדם ויתנחם ומדוע תרע עיני באתי האביון לאמץ לבבי מלתת מן הטוב אשר הטיב ה' לי במה שאינו חסר מאומה. ואם גזר עי להיות עני על עונותי לכלה פשעי ולהתם חטאתי בעה"ז כ"ש שטוב לי שאפזר ממוני בצדקות וג"ח ולמצות להחיות נפשי לעשות רצון יוצרי ואהיה נשכר בכפלים ממה שיכלה בהבל ורעות רוח וזה יהיה חלקי מכל עמלי ולא יאבד לעולם כי הבאתיו אל בית העושר בין החיים מקום שיד ב"ו איננה שולטת ואין לירא לאש תבער בו ונהרות שישטפוהו ותמיד עיני ה' בו גם לזרעי אחרי שמור צדקתי וחסדי ככתוב נוצר חסד לאלפים ואומר פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד. ומחשבה זאת תחדל את האדם מכמה עבירות אשר תאבד בהם את הנפש ולגנוב ולגזול ממון חבירו ומלהפסידו את שלו אע"פ שהוא אויב לו ומבקש את רעתו יחשוב האדם ויאמר אם הקב"ה גזר על אויבי להיות עשיר ושכר המצות שעשה הוא או א' מאבותיו אפילו אם הייתי לוקח לו כל ממונו ומפסידו כל אשר לו סוף דבר הן נגזר עליו להיות עשיר הוא ישלים מה שאחסרנו ולא את שונאי אני קובע כי את האלהים שמזקיקו אני לשלם לו ואם המלך חפץ ביקרו וגדולתו מי יוכל לבטל גזרתו ואם הוא ישקוט ומי ירשיע ואם הבורא גוזר על אויבי להיות עני למרק עונותיו הנה א"צ שאחטא לקחת מוקש לנפשי להנקם ממנו כי גם אם ידי לא תהיה בו אראה נקמתי ממנו בגזרת היוצר אם המקום רוצה לגבות חובו ממנו מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בו וחילה לי לחטוא ויזכה אויבי כי הוא בצערו ועניותו תכופר חטאתו. ואנכי ברשעתי אאבד נשמתי אם אשלח ידו בגופו וממונו ואם אעש' בנפשי שקר כל דבר לא יכחד מן המלך כי נוטה אזן הוא ישמע יוצר עין הוא יביט ואומר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו. וחכם לב יקח מצות בממונו אשר נתן לו האלהים יעשה ממנו צדקות וג"ח לקנו' את נפשו ולא ידאג לבו על מה שמחס' ממונו כי החסרון ההוא אינו אלא לשע' למה זה דומה לרחל הנגזות שאין חסרון צמרה ניכר אלא לשעה כי הוא חוזר וגדל כן הנותן צדק' וג"ח מממונו אין בו חסרון אלא תוספות שמשתלחת בו ברכ' בממון ההוא כי ברית כרות' בממון שנותני' ממנו צדקות וגומל ממנו חסדי' שאינו חסר בכך שנא' נותן לרש אין מחסור וכו'. אבל האד' הנתן לדבר הרשות ותענוגו' בני אדם בימים שאין בהם חפץ ורצון הבורא וכ"ש המוציאו בדבר עבירה ועיון הרי זה כגוזל למקום ברוך הוא ממונו יחסר תמיד ואין רואה בה סימן ברכה כי למה זה דומה לרחל שנחתך אחד מאבריה שאין גזעו מחליף לעולם וחסרונו ניכר לעד כי אשר ימנע מחפץ דלים ומלחונן אביוני' ויאמץ לבבו לקפוץ ידו מלתת להם ויאט' את אזנו מצעקת דלים סוף יאבד העושר ההוא בענין רע ותמיד יהיה הלוך וחסור ככתוב וחשך מיושר אך למחסור ואומ' ומעלים עיניו רב מאירות ואומר פעולות צדיק לחיים ותבואת רשע לחטאת לכן כל אשר נשמת רוח חיים באפיו בעוד נשמתו בו כל אשר תמצא ידו לעשות בכחו יעשה עד כאן כל זה מלוקט מספר התפוח של הרב הגדול והמופלא רבינו שלמה זצ"ל.

אמר המחבר הצעיר אליהו הכהן אף ע"פ דבפרקי' דלעיל לא יחסר מהם מדברי התוכחות הנזכרות בפרק זה אך כתבתיו בעבור מתק לשונו ושהתוכחות והמוסרים באים במלות שונות ותראה בני אדם שלומדי' ענין אחד מדרוש או ממוסר בספר אחד ואין טועמים ממנו ואינו נרשם הדבר בשכלם. הענין או דברי המוסר עצו לומדים אותו בספר אחר הבא בשינוי לשון ובמילות שונות וטועמים ממנו ונרשם הענין בדעתם ומגדים ומשבחי' אותו ענין ובהפך אם אחר למד ענין בספר שלמד זה וטעם הוא אינו טועם וטעם מהספר שלא טעם חבירו טעמו של דבר שכל הטעם מענין ספר שלמד יש לו איזה שורש לנשמתו בנשמת המחבר הספר וכיון שהם משורש אחד לכן טועם לשונו ונרשמים דברים בלבו לא כן מספר שלמד ולא טעם אעפ"י שהענין אחד משום שאין לנשמתו שום קורבה ואחיזה בנשמת המחבר אותו ספר או אפשר גם כן שהוא חיבר הספר עצמו בגילגול שעבר ועל כן טועם ממנו יותר כיון שהיא בעל הספר וטועם מלשונו שכתב ולכן נרשמים הדברים בקרבו ואינו שוכחם כי הוא עצמו מי שאמרן והדבר בהפכו וזהו דאמרינן בר מזליה שיש להם התקשרות מסבת שורש נשמתם. וכן תמצא בבני אהרן הקדושי' בפ' אחרי מות אומרו אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו דשניהם היו בר מזל אחד ומה שהיה ערב לזה. ערב גם לזה. וכלם היו מסכמים יחד על ענין אחד כי נשמתם משורש אחד היו ושניהם שווין לטובה ונתקדש הבית על ידם וזה לא נשא אשה. וזה לא נשא אשה. ושניהם הסכימו ליכנס מחוסרי בגדים או למ"ד שתויי יין נכנסו וכמה סברות בדרז"ל דע שבעבו' היות נשמתם שורש אחד כל אחד היה מסכים לדעת חבירו ושניהם גוף אחד חשבינן להוא דגברא בלא איתתא פלגא גופא וכיון שלא נשאו נשים שניהם נחשבים גוף אחד. וזהו דקאמר ליה משה לאהרן אחי הייתי סבור או בי או בך הבית הזה מתקדש עכשיו שני בניך גדולים ממני וממך שהכוונה גדולים ממני וגם ממך כי אנחנו נפרדים והם שניהם כאחד נחשבו מסבת קורבת נשמתם מה שאין אנו וזהו כוונת הכתוב בקרבתם לפני ה' וימותו כלומר על יעלה על דעת איש שאיזה עון גרם מיתתם ח"ו אדרבא על הקורבה שהיה להם עם הקב"ה וימותו לקדש הבית על ידם כי לא מצא גדולי' מהם וכמו דקאמר משה רבע"ה לאהרן ב' בניך גדולים ממני וממך וזהו בקרבתם לפני ה' וימותו בעבור קרבתם עם ה' וימותו כמדובר ואומרם רז"ל שתוי יין היו או למ"ד מחוסרי בגדים טעו בשיקול דעתם כאשר פירשו המפרשים ז"ל עיין במושבותם שהם לא כיוונו לחטוא חלילה דאיך אפשר דלזה כיוונו והיו גדולים ממשה ואהרן הכלל העולה דכיון דשורש נשמתם אחד היה ערב לכל אחד דעת חבירו ולכן כתבתי מוסרים אלו הבאים בשינוי לשון יען שימצא אדם מהמוסרים הכתובים בפרקים דלעיל ולא יערב לו וילמדהו כאן בלשון זה ויערב והדבר בהפכו השם יזכנו להבין ולטעום מכל ספר וספר אמן כן יהי רצון.