שבט מוסר/כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


יאירו העינים ויתפתחו האזנים לראות ולשמוע תוכחה אחרת יפה ואדרת. אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי, הלא הם יורוני ולבקרים יעירוני ולשחרים יזכירוני. ויאמרו לי עד מתי עצל תשכב קום קרא אל אלהיך, עד מתי מאנת לענות, אם לא עכשיו אימתי. השמר לך ושמור נפשך מאד בטרם תלך מעמך תמול בואך ומחר נוסעך ורוח אלהים ישאך על אשר לא תדע כי נכרי אתה וגם גולה אתה למקומך. שוב יום אחד לפני מיתתך כי כפשע בינך ובין המות ימיך חלומות שקר וחייך כענן בקר. בהאריכו תתקע ובהעלותו תסע. ויש אשר יהיה הענן ימים מספר יום או לילה ונעלה הענן ונסעת. התקושש והתאושש והכלם והתבושש. עד אנה כעור תגשש וכמו באפלה תמשש. עני כמה ימי שני חייך כי תבלם בהבל ותאבדם בתהו. הנה חייך הולכים ודלים עד המדרגה התחתונה. ומאוויך מתגברים ועולים עד המדרגה העליונה. עורה והקיצה רוצה הגבה השפל והשפלה הגבה (שתגביה היצר טוב שהוא שפל בעולם הזה, והשפל היצר הרע שהוא גבוה בעה"ז) פנה כל מעשיך שעשו ידיך ובעמל שעמלת תחת השמים, גם אתה ידעת כי אין טוב בהם כמה שנים הלכת אחרי ההבל ותהבל. נוטר כרמים היית וכריך לא נטרת. ועיני ה' המה משוטטים בכל הארץ לראות הפרחה הגפן פתח הסמדר. והנה עלה כלו קמשונים זקנת ושבת ושובבת ולא שבת. בית האמת החרבת ובית און ישבת. זה כמה שנים ה' אלהים עמך לא חסרת דבר לא בצדקתך וביושר לבבך. גם שיבה זרקה בך ואתה בשרירות לבך הלכת. הילדות והשחרות עברו רק הבמות לא סרו. השביעך ותבעט השקך ותשכח ותאכל ותותר. גזלת אורן ועשית תורן. בתי מדות שידה ושידות לחם ובשר ומזג לא חסר. ותרבץ ככשב עלי ארץ לדברי אהבים ולדמי ענבים ומחה צלחת ומצא ספחת. ואתה אל בור שחת והנושה בא לקחת. ואתה מתעסק בגלגולי עצבים כסף וזהב הבלי תבל ליבבוך ואל משכיותיך סבבוך. פתי מדוע גנבוך אחרי אשר התעדנך. וראשך דשנת מפרי עץ הגן אשר לא שתלתו ולא עמלת בו ולא גדלתו. התמכרת והתנכרת ועברת ולא זכרת. האמירך ותמירנו העשירך ותסירנו. ואותו השלכת כי מלכת. על כן לא הארכת. העל אלה יתאפק ה'. קריצות פעמיך אחרי זממיך. זה אומר ככה וזה אומר ככה ואתה תעשה מלוכה. ונשים משלו בך אין כהה לשברך. גנבוך התאוות ותקפוך האוות. ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש. היש לך פה להשיב או מצח להרים ראש. תשא עיניך לשמים ולבך בין תנור וכריים ותפלתך אך דבר שפתים. לשון רכה ובלב לא זכה. בלשונך תהלה ובקרבך תהלה. בפיך תפלה ובלבבך תיפלה. עבודתך לא נקיה עושה מלאכת השם רמיה. הסר מעלי המון שיריך. הגנוב ורצוח והלוך שחוח ובמה ירבה לסלוח. ואתה בלא כח דומה לחוח ותפלתך לא ריח ניחוח. הסר זנוניך והשלך נאפופיך ואל תאמר נער אנכי, תנה לה' אלהיך כבוד בטרם יחשיך וינוס ליחך ויבש כחך ותקצר רוחך וישפל מצחך ויכבד טרחך. ותהיה על לבך למשא כאבן מעמסה. ובשרך ימס וחלבך יזוב ואפס עצור ועזוב. הלנצח תרדוף ילדותך ותלך אחר בחורותיך. ועתה הלך הלכת כי נכסוף נכספת אל שעשועיך למה הקילות את רועך והתרצית את רעיך והאחים סביבותיך פחים והריעים רעים, ברעתך ישמחו כי ישבחוך ותשמוח כי ישחקו אליך ויקצוף האלהים על קולך. השתומם והתבונן ותיבנה ותיכונן כי סרבים וסלונים (פסוק הוא ביחזקאל ופירוש ממרים וממאנים, וכמו קוצים הם עמך) אתך ואל עקרבים אתה יושב. ובמושב לצים ישבת ובדרך חטאים עמדת כי קינאת בהוללים ובחטאים. גם פעמים רבות ידעת כי הכינות לבדך ליצר ולא ליוצר. ובטלת רצון היוצר מפני רצון היצר ועל מי בטחת כי מרדת בו. הלא תירא מיום צרה מפחד פתאום מיום נורא ואיום. משואת רשעים ממשפטים הרעים, מגזרת מלכיות, ממיני פורעניות ודקדוקי עניות. ממקרה ופגע ומכל נגע. כי יעצור השמים וכי יגרע נטפי מים. ואל מי תשא עיניך בעניך. ופני מי תחלה בחוליך כקרוב נפשך לשחת וחייתך לממתים בבואך ים בלכתך מדבר. רעב כי יהיה דבר כי יהיה וכל מיני משחית. כי יבעתוך בלהות כי יאחזיך ימי עוני. הלא אז יכנע לבבך הערל ותאמר קומה והושיעני ומצח אשה זונה היה לך בבקשת תקוה ועקב המן הגורן או מן היקב. והוא רחום יכפר עון, בצרה קראת ויחלצך, צעקת אליו ויצילך. בהביטך ימין ואין מציל שמאל ואין מכיר. ותשוב בכל מאודיך ותבין בכל לבבך ותאמר חטאתי וישר העויתי. ועתה שא נא חטאתי אך הפעם אם עול פעלתי לא אוסיף. וכי היתה הרווחה וטנפת את רגליך אחר רחצך אללי לך הכזה גמול עבד לרבו, אם כהתל באנוש תהתלו בו. האמור תאמר כי הסתרת. הנה אלוה כל בשר הממנו יפלא כל דבר הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. אוי לך בן אדם אבדת בן אנוש כי תשוב אל אל רוחך ותוציא מפיך מילין ובעת כעסך תשכח ה' עושך כעסת והתקצפת את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימות קולך. קום אכול מפרי ידיך למה קרעת בגדיך. האותי הכעסת הלא אותך למען בושת פניך אכלת בוסר (פירות שלא נתבשלו כל צרכם) וקהו שיניך ותשא מרום עיניך והאמינו רעיונך כזה וכזה שמעו אזניך מתוכחות ראשית אוניך. ולא יודע עול בשת מדוע רוחך סרה ועצתך נבערה. קרבה עתך ורוח רעה מבעתך. הפוך ידיך וחזק מתניך ותורך נוראות ימינך. כי עשה תעשה וגם יכול תוכל ידיך לא אסורות ורגליך לא סגורות עיניך לא עורות ואזניך לא סגורות. חזק והתחזק וצא מן ההפיכה והיתה לך נפשך לשלל וישוב בשרך לך וטהר. עד מתי רעיונך פוסחים על שתי הסעיפים נרפים הם נרפים. תסב יצרך הרע אחורנית ואל תלך קדורנית. גער בשטן ותרחיקהו ואל תנקהו וידעת את אשר תעשה לו. כי לפתותך בא ועומד על ימינך לשטנך. בקרבך הוא יושב ורעות עליך חושב. והוא כגבור משכיל לא ישוב ריקם. אתה תקרום והוא יפרום עד ישימך ערום. עזוב הזמן ומעדנותיו ואל תתאו למטעמותיו. כי מות בסיר ומרה תהיה באחרונה תן לבך לראשיתה פן מה תעשה באחריתה. עשה ואל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום ומי יגיד לך כמה ימי שני חייך. שוב יום אחד לפני מיתתך כי מת אתה ולא תחיה. ומה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם לשיתו נגדך תמיד כי מימינו בל ימוט. ובכל דרכיך לדעת אותו. והעירה ועוררה עד שתחפץ ושים אמריו כחותם על לבך ותהיה בעיניו כמוצא שלום. והדרך הטובה אחת היא לדורשיה ברה היא למבקשיה כל מבקשיה לא ייעפו. על משכבך בלילות בקשהו ובמורשי הלב דורשהו, ואם לא תיגע אל תאמר יגעתי ולא מצאתי. כי הוא נמצא לדורשיו ונדרש לכל שואליו וקרוב לכל קוראיו באמת. רק עונותיך מבדילים בינך לבינו. לכן שוב והפצר בנפשך ועצור ברוחך וחזק בתומך ואל תרף עד יפתח השם עיניך ויגלה את אזניך. ויטהר רעיוניך. כי עתה יעיר עליך ושילם נות צדקך ותשא פניך מרום ובטחת כי יש תקוה.

אזהרה לנפש להוציא מטיט ורפש.

ברכי נפשי את ה' אל תשכחי כל גמוליו. זכרי כי ממקום קדוש הוציאך לא לתוהו בראך ויתן לפניך החיים והטוב הרע והמות גם את האור והצלמות. בחרי לך היום אם עברה אם פדיון. והתבררי והתלבני ונהרי. מהרי תטהרי. ותחליפי שלמותיך והשליכי תעתועיך. והבלי שעשועיך. והסירי את יינך מעליך. ועל יפתוך יצרי הגוף הנגוף, עוזבהו בטרם יעזבך. והכלימהו בטרם יכלימך. מה לך אחריו נמשכת והוא נחפז ללכת. ולשוב אל עפרו כשהיה ואתה תשוב אל אלהים אשר נתנך. עתה דעי וראי מה תשיבי שולחך דבר. היעמוד לבך אם תחזקנה ידיך אם תתפתי בהבליו ותמשכי בחבליו. ותעזבי את צור מקורך ותסתמי עין מאורך. ברכי נפשי את ה' והתחבר עם מלאכיו והתהלכי עם משרתיו ברוכיו ואל תקוצי בתוכחתו כי הוא חוננך הדעת ויתנך רואה ושומעת הטוב והרע יודעת. מה לך ולתולעת. הלא ידעת כי תשוקתו אליך ועיניו עליך. הרומי ואל תדומי פן תשוה לו גם את. העלי והגלי וגערי בחפץ הגוף ובארבע שבטים הרעים. לכן תבואי בצור והטמני בעפר ותקעי לך יתד במקום נאמן. בחרי לך אורח חיים למעלה וסורי משאול מטה. ותני לך מהלכים בין המלאכים במושב עבדיו ובמעמד משרתיו משרתי מלכותו ושלוחי מלאכותו ועושה מלאכתו בכל לב. שאי עיניך לקדושים אשר בארץ ותני לבך אל הטהורים אשר בשמים. הביטי אל צור אשר ממנו חוצבת ואל הגזירה הפנימית אשר ממנה לוקחת. הסבי פניך ושאי עיניך אל המנורה הטהורה אשר לפני ה'. אשר מאורה תאורי ואל עבר פניך תאירי ויאר ה' פניו אליך וזרחה שמש צדקה ומרפא בכנפיך. אז תראי האור הבהיר אשר חשך לא ישופהו ולילה לא יחליפהו המשיכי מבור התאוות. התאמצי ואל תערוצי והתחזק והתחזקי בתומתך והתקדשי מטומאתך. ברחי מן המות וצאי מן הצלמות. ושאבי ממקור החיים וממעיני הישועה עד כאן אזהרה לנפש.

תוכחה יפה ומעולה הגיעה הנפש למעלה.

הוי יודע כי אין לך אויב ומבקש רעתך כיצרך הרע. וכל רעיוניו עליך מחשב להרע לך כל היום להכין לך כלי מות להפילך בשחת יפעל, וכל מזימותיו ועשתונותיו להדיחך מעל ה' אלהיך ולהשניאך בעיניו למען תיוקש לעשות הרע בעיני ה' יתברך להכעיסו למען טורדך מחיי עולם לאסוף עם חטאים נפשך. ולהניחך בקהל רפאים. כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. והבא להורגך השכם להורגו. וחזק ואמץ ותהיה לבן חיל ותצא למלחמה על אויביך ובתחבולה תעשה לך מלחמה עמו. ובעלות על רוחך לעשות שום דבר נגד בוראך במעשה ובדבור בראות עיניך או בשמיעת אזניך או להימנע מעשות מצוה (תשובה) או בשתיקה. דבר שאפשר בידך למחות בהילוכך במחשבתך בכל דבר אשר תוכל לחשוב ולדעת שהוא נגד יוצרך בין תבין כי הוא יצר הרע המבקש להחטיאך. ובכן והשבות אל לבבך ואל יצרך איך אעשה הרעה הזאת וחטאתי לאלהים האל הגדול הגבור והנורא נוטה שמים ומוציא במספר צבאם ויסד ארץ, נותן נשמה לעם עליה, נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה. חכם לב ואמיץ כח יוצר כל מאין ברא כל במאמר בלי עמל ויגיעה. כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד עיניו משוטטות בכל הארץ צופות בכל מעללי איש ואזניו שומעות. ותוכן לבות הוא יבין ואין כל דבר נעלם ממנו והוא יצרני מטפה סרוחה וידיו עשאני ויכוננוני. למען ספר שמו בכל הארץ ולעשות חוקותיו מצותיו ותורותיו כאשר ה' אלהי הרועה אותי מעודי עד היום הזה. ועשה לי כל צורכי ובכל לילה אני מפקיד רוחי בידו ובבקר מחזירה לי ומרבה להטיב עמדי עד אין די ספר, ובחיי אנכי עפר ואפר רימה ותולעה. אף כי אחרי מותי אשר תשוב הרוח אל אלהים אשר נתנה ויביאני במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, ואיך יעלה על לבי בזוי רש ונקלה שפל מכל השפלים להמרות את פי ה' אלהי, מלך גדול על כל אלהים הגומל עמי את כל הטובות האלו למען חסדו, לשלם רעה תחת טובה, לעשות הרע בעיניו להכעיסו, וחדלת מחטוא לו למען כבודו לעשות לו נחת רוח שישמח במעשה משרתיו כעושה רצונו, גבורי כח המושלים ביצרם, ובזה תהיה נשכר (עליו) בכפלים. אחת מניעת העבירה שלא תענש, ועל צער כפיית היצר למען יוצרך. ואחי החכם השלם כהר"ר מיכאל הכהן ז"ל פירש בזה כוונת התנא וז"ל, זהו ממש כוונת המשנה במה שאמר לפום צערא אגרא, בדרך לא מיבעיא ל"מ בעשיית המצוה, אלא בענין מצוה המנגד לו, הוא שטן הוא יצר הרע מלאך המות יש לו שכר כדברי הספר הזה ע"כ.

וטוב לך להצטער בעולם הזה בעוד שהוא הבל כדי לקנות עולם הבא שכולו טוב ושכולו ארוך וקיים, ואם את הדבר הזה תעשה פעמים ושלש ויכלת עמוד נגדו ויתנו ה' אלהיך בידך ולא יוכל לך מעתה כי תשכחו.

ידוע תדע כי יצר הרע המחטיא לאדם הוא יצר התאוה הנכנס בלב הגנבים לגנוב ובלסטים. ובאותה שעה נהנים מאד ודרכיהם ישרים לפניהם ואחריתם דרכי מות, כי המלך תופסם ויתלה אותם. ואז שמח מאד היצר הרע כי נתקיים מחשבתו ונעשתה עצתו ונשלמה תאותו, כי לכך נכנס בתחילה בלבם להתעיבם לעשות הרע כדי לטורדם לאבדם מן העולם. עתה ראה גם ראה והביאה למוסר לבך ונצור נפשך מרע ולא תאבה לו ולא תשמע אליו כי הרג תהרגנו ותכבוש אותו. וזכור את בוראך ובכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך, ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.

התרחק ממדת הקנאה כי אין מדה רעה למעלה הימנה, והיא אב לכל העבירות ושורש לכפור בבורא כאיש אשר תעבור עליו רוח קנאה וקנא בחבירו, היא מוציאתו מן העולם הזה, שדואג ומצטער תמיד וסופו יורש גיהנם כי היא גורמת לאדם לעבור על כל מצות האמורות בתורה אם תדקדק יפה. ואם רוח הקנאה יעלה עליך בראותך את חברך מצליח במעשיו בגופו ובממונו ואתה לא כן. עשה זאת איפוא והנצל. שא עיניך לשמים ותן כבוד ושבח והודאה לאדון הכל, אל אמת שאינו מקפח שכר שום בריה, עושה רצונו בין רב למעט כי כפי מעשה האדם גמולו ישלם לו. אמור בלבבך אולי יש מעשים טובים ומצות ביד חברי ועושה רצון קונו, ועל כן גם יוצרו עושה רצונו ומשפיע לו טובה. ואני אולי הרביתי לפשוע נגד בוראי ואיני כדאי, ואם אולת אדם תסלף דרכו על ה' יזעף לבו בתמיה. אך תקנא במעשיו הטובים ואמרת אעשה כן גם אני ותיטיב מעלליך ועשה רצון יוצרך למען יאהבך ותמצא חן בעיניו. ואם ידעת שאתה צדיק גמור וחבירך המצליח רשע גמור, אל ירע בעיניך על המקרה אשר אתה רואה. אך חשוב בלבבך אפשר שחבירך הרשע המצליח עשה שום מצוה ובהצלחתו משתלם לו גמולו בעולם הזה כדי להפרע ממנו לעולם הבא על רוב עונותיו. ואני אף על פי שאני צדיק אי אפשר שלא חטאתי נגד יוצרי כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ועל אותו חטא הקב"ה יפרע ממני בעולם הזה למען ינחילני חיי עולם הבא שהוא זמן ארוך. ומאהבתו אותי מיסרני בעולם הזה לכלות פשעי ולהתם חטאתי ולכפר עוני, ככתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. וכתיב כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. ואם גם אתה תצליח ויש לך די סיפוקך בריוח ובכבוד אך שאינך עשיר ואין לך רוב בנים כמוהו וקנאת בו. הוי יודע שעונשך רב וגדול עוניך מנשוא, כי אתה נוהג קלות ביוצרך. ונראה שאתה חכם בעיניך לאמר לא יתכן דרך השם, והייתי רוצה שיהיה מתנהג אחר דעתך ורצונך. אך זאת חשוב יוצרך ברוך הוא מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה ואין להרהר אחריו, ודי לי על הנשמה אשר נתן בי וחיים וחסד שעושה עמדי ועלי להודות ולשבחו על כך. ומה תקוה כי ירבה כבוד ביתו לא במותו יקח ירד אחריו כבודו. ואין טוב לאדם כי אם לירא את השם הנכבד והנורא ולעובדו בכל לב לעשות רצונו במלואו בלי חסרון דבר בכל יכולתו ולאהבה אותו ולדבקה בו, ככתוב את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק. כדבר הזה תדבר ליצרך הרע במוצאך אותו. וראיתי לכתוב דברי מוסרים לקוטים מדברי חכמים וחידותם. בעת המבחן יקל האדם או ייקר המסתפק בחלקו חופשי והחפשי הוא עבד. בדורשו יתר מחוקו האדם רודף ונרדף. רודף מה שלא ישיג ונרדף ממה שלא ימלט. אתמה על מי שקונה עבדים בממונו ואינו קונה בני חורין במתק לשונו. חיי אדם שלשה, אתמול עבר זמנו, והיום הוא חולף ואינו, ומחרתו אין מי יבינו. למדנו חכמה להתגדל בה המשכילים לא לרמאות בה את הכסילים כבקשת די סיפוקך מעט יספיק לך. פתיות האדם מחבלו והאל יעזרו על ידי שכלו. לעבוד המלך בלא אמונה יבא לידי סכנה, אל תהא מהאנשים אשר בעת צרתם יחדלו מרעתם ובחלותם ינחמו על חטאתם. המלמד בניו תורה וחכמה בנערותם יצא טובתם בבחרותם כעצי השדה בתנובתם. מי שירצה לעלות במעלות גדולות ישמור עצמו מן הנבלות. מי שירצה העולם הזה ישבע מרורות והיוצא ממנו נמלט מן הצרות, האדם כבהמה אבוסה. מעונות עמוסה. ורובץ תחת המשא. כשיקצוף השם על הקהילה יתן הון לנכליהם ולקופצים ידיהם. כשאוהבם יתננו לנדיביהם. החכמה קוראה מהרו ולמדוני בטרם תבקשוני ולא תמצאוני. ההלוואה ראשיתם אהבה וסופה איבה ומריבה. כל הרואה נסיעתה מנוער אל עדנה. ידע כי יסע מעדנה אל זקנה. התשובה לחטאים כרפואה לחולאים. מי שהחזיק בעת התאוה והשכרות במפעליו, לא ימצא ביום דין תואנה עליו. צריך הנפש אל המוסר כצורך הארץ אל המטר. הנדיב ינדב נפשו לאויביו, והכילי יצפון הונו מאוהביו. בהתיישר המידות הטובות בחברת הישרים כן ישחיתו בחברת האכזרים. מי שלא יסבול חטא אוהבו ישיבהו אויבו. טוב להיות אלם ומשכיל מרוב דברים וכסיל. הרבה עשות חסדים כי הזמן מתהפך פעמים ישפיל הנכבדים ופעמים ירים העבדים. יושר וזכות יעמיד המלכות. הכן צידה ליום הפרידה. ומבחר הצידה יושר ועבדות האל יתברך. לחבר כל המעשים התשובה ממשובה נקיות מאכזריות וטהרה מהעבירה. החכם נכבד ואם משפחתו בזויה. ורבו חבריו בארץ נכריה. הפרישות מן העולם רפואה מן היגון והעושר מן החסרון. יתרון לכסיל עצמו מן המתוכח עמו. הנדיבות מקרבת אויבים והגניבה מרחקת אוהבים. בעת הזעם אלף אוהבים לא יצדיקוך ובעת רצון אלף אויבים לא יזיקוך. מי שמאריך לך שלומו ומונע ממך טובו בצורות המצויירות תמצא כמותו. מי שמתארח בבית הכילי לא יצטרך למרקחת המשלשלים. האכילה עם האוהב או עם הנדיב מרקחת. ועם השונא או עם הכילי קדחת. הקנאי ימיו מעטים מפני שדואג למה שלא יזיקהו ולא יועילהו וימות ביגון. מי שמאמין ברכילים לא ישארו לו אוהבים אפילו יהיה חביב וקרוב. כי טבע באולתו מי שגבר תאוותו על שכלו. אם תרצה שלא תדאג, תחשוב כל העולם כלו הפסד ומה שיעלה בידך ממנו חשוב אותו ריוח. חכם אחד עבר על אדם אחד שהיה להוט במלאכתו ואמר לו היאך חריצתך בזה העולם. אמר לו אני רודף אחריו. אמר לו מה השגת ממנו. א"ל לא השגתי ממנו כי אם מעט מזער. א"ל החכם אם השגת מזה העולם שאתה רודף אחריו כי אם מעט מזעיר, מה תשיג מן העולם הבא שאינך רודף אחריו. שאלו לחכם מה טוב לאדם בזה העולם, ואמר השכל והחכמה, ואם לא יקנה ממון שיחיה בו, ואם לא ישא אשה טובה שתכסה על מומו, ואם לא הקבר טוב לו. אם תתחרט על הדבור פעמים רבות תתחרט על השתיקה פעם אחת. תנה סודך ועצתיך על ההרים. כי תראה סביבותיך ימות אדם בכשלון לשונו ולא ימות בכשלון רגליו. הדבור בשקל כסף והשתיקה בככר זהב. יפה אויל שותק מחכם ברוב דברים. מי שלבו צר לשונו רחב. סודך אסירך ואם תגלהו תהיה אסורו. שאלו לחכם היאך הסתרת הסוד. ואמר אכחיד המגיד ואסתיר ההגדה. כשתירא מן החרטה אמור לאו קודם להן. לולא ג' דברים היו מתוקנים ענייני האדם. עצת דברי חכם שאינה נשמעת ותאוה שאינה נמנעת וגאות אדם עם נפשו. קרן המשכיל הענוה וקרן הכסיל העזות. מחול למי שהרע לך ותן למי שמנע ממך. כי אם תקום תדאג ואם תמחול תשמח. הסבל שלום והמהירות חרטה. אל תחליף אהוב קדמון בחדש בעוד שלבו ישר עמך. אל ימעט בעיניך שונא אחד אפילו יהיה שפל ונבזה כי פעמים יחנק אדם גדול בזבוב קטן. על כן הזהר משנאת כל אדם ואל ירבו בעיניך אלף אוהבים. האדם בלי חבר כשמאל בלי ימין. שאלו לחכם אחד את מי תאהב יותר את אחיך או את חברך. והשיב כי איני אוהב אחי עד שיהיה חבירי. השמר מישיבה עם מי שלא תלמד ממנו טובה. כי ישיבת החברה הרעה קנין המדות הרעות, וישיבת החברה הטובה הוא קנין רוב הטובות. שאלו לחכם אחד מפני מה לא תאהב את היין. אמר להם מפני שמועל בשליחותו, שלחתיו אל הבטן והוא עלה אל הראש. עד כאן מצאתי דברי חכמים ומוסריהם.

אמר המחבר אליהו הכהן אף על פי שראש החכמים שלמה המלך ע"ה, לא הניח דבר מוסר שיכול להיות תחת השמים שלא כללו בדבריו הנעימים בספר משלי וקהלת. עכ"ז כתבתי מוסרים אלו שבהיותם במלות שונות, יחשוב אדם שהם חדשים מקרוב באו וירוץ הקורא בהם. ומה גם שלא היה צורך בהם, שחייב אדם להדמות לקונו, כדכתיב בפרשת קדושים, קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. שצריך שיקדש עצמו להדמות לו (לבוראו) כי קדוש הוא. כיון שאדם מתקדש עצמו ודומה לבוראו נגלים לו תעלומות חכמה, ולא ימצא בו מדה מגונה ויהיה שלם בכל. דכיון שהוא קדוש אין מסך מבדיל בינו לבין יוצרו ושכינה שריא עליו ומדריכו אל היושר. ובהיות ששייך באדם אשר מחומר קורץ דברי דרך ארץ ומוסר באכילתו ושתיתו ובשאר דברים שדרכו כבהמה בתשמיש וצרכיו. באופן שאינו יכול לבא עד תכלית הקדושה כהקב"ה שהוא מקור הקדושה. לזה קדושים תהיו האמור גבי ישראל חסר וי"ו, וקדוש האמור גבי הקב"ה מלא וי"ו, לפי שבקדושת ישראל יש חסרון קצת כמדובר, מה שאין כן בהקב"ה. וזהו כוונת רז"ל קדושים תהיו, יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני השם אלהיכם, קדושתי למעלה מקדושתכם. הוא אשר דברנו דקדושתו למעלה יותר מקדושתנו בעבור דלא שייך באדם תכלית קדושה כיון שיש לו דברים שדרכו כבהמה כמדובר. עם כל זה בשיעור הקדושה שניתן לו, אם יתקדש עצמו מסיר המסך המבדיל ונגלים לו תעלומות החכמות הרמות, וכל שכן דברי דרך ארץ ומוסר באופן שלא יצטרך מי שילמד לו דברי מוסר דמאליו נגלים לו. עם כל זה כתבתים לבחורים שעדין אינן משורשים בקדושה כדי שיתגלו להם. וכיון שכן יש צורך להם ללמוד מהם. וגם לכת הגדולים שאין מקדשים עצמם. ובהיות כך צריכים ללמוד מאחרים.