שב שמעתתא/שמעתא ה/פרק יד
פרק יד
[עריכה]כתב מוהרי"ט בתשובה ח"א סי' מ"א בהא דכתב הרשב"א בתשובה סי' אלף רי"ו וזה לשונו, הלכך אשה זו כיון שנסתפקו במספר שנותיה אנו חוששין שמא לכלל שנים הגיעה ומקודשת מן התורה, ואם נבדקה ולא מצאו לה סימנין אנו חוששין שמא נשרו וכדרבא כו', אלא שיש להתיישב כאן לפי שיש בזה ספק ספיקא, ספק אם באה לכלל שנים ספק לא באה, ואת"ל הגיעה לכלל שנים ספק הביאה סימנין ונשרו ספק לא הביאה, וכל ספק ספיקא אפילו בשל תורה אזלינן לקולא, ואפ"ה איני רואה בזה להקל כי יש עוד להתיישב בדבר עכ"ל [הרשב"א].
ונ"ל הטעם שאמר כי לא ראה בזה להקל, דאין מקום לומר כאן ספק ספיקא, דאת"ל דבאה לכלל שנים שוב אין להסתפק ולומר שמא נשרו, דחזקה אלימתא היא דמשבאה לכלל שנים הביאה סימנין וכדרבא, ולא אמרינן דלא חיישינן שמא נשרו אלא להחמיר בשל תורה בחליצה אפילו בספק הרחוק אע"ג דאיכא חזקה דרבא, אבל לעולם חזקה גדולה היא שהביאה, ואין כאן אלא ספק אחד ספק באה לכלל שנים כו', אף כאן כיון דאמרינן שבאה לכלל שנים חזקה הביאה סימנין, אין כאן ספק, דטפי איכא למימר שהביאה ונשרו דשכיח טפי ממה שנאמר שלא הביאה סימנין, דאין רגילות שלא תביא כו', והא דבודקין למיאון בקידושין דרבנן ולא אמרינן חזקה הביאה סימנין ונשרו, התם לאו משום דלא חיישינן לחזקה דרבא אלא כיון דרבנן הם שתיקנו קידושין בקטנה, הם עצמם אמרו שתמאן כל שלא הביאה שערות לפנינו ומעיקרא הכי תיקנו, והם אמרו והם אמרו, עכ"ל [מהרי"ט] ע"ש, ומבואר מדבריו דס"ל דחזקה דרבא לית ביה ספיקא כלל וכודאי ייחשב, ואפילו נבדקה ואין לה שערות אמרינן דנשרו ודאי, דהא חזקה כשהגיעה לכלל שנים הביאה שערות, ע"ש.
ובזה נראה ליישב מה שהקשה בשו"ת נודע ביהודא (מהד"ק חו"מ סימן ד') בדברי תוס' ב"ב דף קנ"ד ד"ה ועוד סימנין עשויין להשתנות, שהקשו למה יש לנו לומר שיהיה קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו, והא אמרינן קטנה כו' חזקה שהביאה סימנין, ע"ש בתוס' שתירצו דמיירי שנבדק אחר שהיה גדול ולא היה לו שערות ולכך חיישינן שמא עדיין קטן הוא, והקשה בתשובה הנ"ל דא"כ קשה במסקנא דאפיך מיפך ומסיק בדף קנ"ה הכי קאמר ליה ר' יוחנן לריש לקיש בשלמא לדידי דאמינא ראיה בקיום השטר היינו דמשכחת לה דנחתי לקוחות לנכסי, אלא לדידך דאמרת ראיה בעדים היכי משכחת דנחתי לקוחות לנכסי כו', ומאי קושיא דלמא מיירי דלא נבדק כלל ואז לכו"ע סגי בקיום השטר וכסברת התוס' הנ"ל, אלא ודאי דהא ליתא כו', וראיה זו היא אצלי גדולה שאין להשיב עכ"ל [הנודע ביהודה]. וע"ש שהוכיח מזה דחזקה דרבא אינו אלא ספק.
ולפי מ"ש מוהרי"ט דאפילו נבדקה ולא נמצאו שערות, נמי אמרינן מחמת חזקה דרבא שהביאה שערות ונשרו, דרגילות בכך שינשרו, וא"כ תו לא מצינו למימר דלא נבדק כלל, דא"כ מאי מהני בדיקת המשפחה שרצו לבודקו ולהראות קטנותו, דהא גם אם לא ימצאו לו סימנין אמרינן ודאי הביא ונשרו, וגם ר' עקיבא דהשיב למשפחה סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה, הא אפילו מחיים נמי לא מהני בדיקה, דהא אמרינן מסתמא נשרו ומשום חזקה דודאי הביאה סימנין בזמנו, אלא ע"כ מיירי כשנבדקו ולא נמצאו שערות, והבדיקה היה באופן דהיה בירור גמור שלא היה לו שערות, והיינו שנבדק קודם הפרק ונמצאו שערות, ואחר הפרק נמי היה בו אותן השערות דהשתא ודאי קטן היה בזמנו, ועיין ב"ש סי' קנ"ה ס"ק כ"ט, וכיון דע"כ מיירי לה בנבדק באופן שלא היה לו שערות בשעה שהיה מגיע לשנים, א"כ תו ליכא חזקה דרבא, וא"כ היכי משכחת דנחתי לקוחות לנכסי.
והמוהרי"ט שם בח"א סי' נ"א כתב שם להחכם השלם מוהר"ם קאשטאליץ ז"ל, שוב כתב על מה שכתבתי דאין לומר כאן ספק ספיקא משום דאי קים לן דהגיעה לכלל שנותיה שוב לא מספקא לן שמא נשרו דחזקה אלימתא היא, דמשבאה לכלל שנים הביאה סימנין, ואמר שרציתי למחוק הגמ' דקאמר בבעל דאיכא ספיקא דאורייתא, הרי דאינה ודאי חזקה דרבא, ואני תמה היכן מצא בדברי שאמרתי דחזקה דרבא ודאי היא דהביאה, ואדרבא בפירוש כתבתי ולא אמרינן דלא חיישינן לחזקה דרבא אלא שיש להחמיר בשל תורה בחליצה אפילו בספק הרחוק, והוא הלשון שתלה בי טעות והאריך בדברים שאינם של עיקר, הרי שלא אמרתי דחזקה דרבא ודאי היא אלא דספק רחוק לומר שלא הביאה, דרגילות הוא דמשבאה לכלל שנים מביאה סימנין, ובכמה דוכתי אשכחן שהקילו בספק הרגיל, כדאשכחן בפ"ק דפסחים (דף ט.) גבי שפחתו של מציק ברמון שהטילה נפל לבור ובא כהן והציץ, ובא מעשה לפני חכמים וטהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצויין שם, וכתבו תוס' דגררוהו ואכלוהו הוי ספק הרגיל וכן בכמה דוכתי.
אבל הוא נראה מפרש דחזקה דרבא רוצה לומר כיון דספיקא דאורייתא לחומרא הו"ל בחזקת שהביא כו', דאי חזקה כלל אין כאן אלא דספק דאורייתא לחומרא, היכי מחלק תלמודא בפרק בא סימן בין תוך הפרק לאחר הפרק כו', דאמרינן לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים, תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים דאין משיאין ספיקות עפ"י נשים, דחזקה אלימתא היא דמשבאה לכלל שנים ודאי הביאה כיון דרגילות הוא שתביא כו'. ובתשובת הריטב"א סי' קכ"א אגב גררא הביא ואמר כי אין עדות נשים כלום, זולת במקצת מקומות שהאמינום, ולענין סימנין שנבדקין על פי נשים כדאיתא בפרק בא סימן, התם משום דגילוי מלתא היא דכל שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין ע"כ [מהריטב"א], מוכח דחזקה דרבא מלתא היא ולא ספיקא לחומרא כמו שעלתה על דעתו, ולזה אמרינן דלא חשבינן הכא ספק ספיקא, כיון דאי קים לן דהגיעה לכלל שנים אין לומר עוד שמא קטנה היא דאיכא חזקה דרבא, עכ"ל [המהרי"ט], ע"ש.