שב שמעתתא/שמעתא ה/פרק יא
פרק יא
[עריכה]בפרק יוצא דופן דף מ"ו אמר רבא כל שתים עשרה שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת, הא גופא קשיא אמרת אינה ממאנת אלמא גדולה היא ואי גדולה היא תחלוץ, וכי תימא מספקא ליה, ומי מספקא ליה והא אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים, ה"מ בסתמא אבל היכא דבדקו ולא מצאו לא, אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו, הניחא למ"ד חוששין שמא נשרו אלא למ"ד דא"ח מא"ל, דאתמר רב פפא אמר א"ח שמא נשרו רב פפי אמר חוששין, הני מילי לענין חליצה אבל לענין מיאון חוששין, מכלל דמאן דאמר חוששין חולצת והא חוששין בעלמא קאמר, ומסקינן אלא לעולם דלא בדקוה ולענין חליצה חיישינן וכי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה ע"ש.
ומתבאר מהסוגיא דחזקה דרבא אינו אלא לחומרא שלא תצא במיאון, אבל לחליצה בעי בדיקה ולא אמרינן ודאי הביאה סימנין משהגיעה לכלל שנותיה, וכן מבואר בטור ושו"ע סי' ל"ה לענין עדות דפסול עד שיביא שתי שערות אחר י"ג שנים ע"ש, וכן משמע בתוס' פרק מי שמת דף קנ"ו ד"ה בודקין לקידושין, וכן ברשב"ם שם דכל זמן שלא נבדקה לא הוי קידושי ודאי אע"ג דאתיא לכלל שנים ע"ש, ואם כן הך חזקה דרבא אינו אלא להחמיר לענין שלא תמאן, אבל לשאר מילי מידי ספיקא לא נפקא עד שתביא שתי שערות, וכן משמעות הפוסקים בכמה דוכתי.
ואיכא למידק בפרק יוצא דופן דף מ"ו דשם משמע דחזקה דרבא הוא ודאי, בהא דאמרו שם הקדיש הוא ואכלו אחרים, רב כהנא אמר אין לוקין רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו לוקין, וכתבו תוס' שם וז"ל, וא"ת והא סבר ר"ל התראת ספק לא שמיה התראה כו', והא התראת ספק הוא דשמא לא יביא שתי שערות עד ב' או ג' שנים ונמצא דאכתי לא הוי מופלא סמוך לאיש, ואי מיירי שאכלו אחרים לאחר שהגדיל, א"כ הו"ל למימר כשאכלו הוא בעצמו, וי"ל דאזלינן בתר רוב שמביאין שתי שערות בזמנן דהיינו בני י"ג ויום אחד עכ"ל, וכ"כ תוס' שם דף מ"ה ד"ה אילימא לנדרים וז"ל, ובלא הביא שתי שערות אפ"ה נדרו נדר אם ידע למי נדר, כיון שהיא שנה לפני גדלות, דמסתמא יביא שתי שערות כשיהיה בן י"ג ויום אחד כדאמר רבא לקמן חזקה הביאה שערות עכ"ל, ומבואר דחזקה דרבא הוא כודאי, דאי לא תימא הכי היכי לוקה כשאכלו אחרים קודם שהגדיל, ואפילו לאחר שהגדיל נמי הו"ל התראת ספק וכמ"ש תוס', אלא ע"כ דהו"ל כודאי, ולפ"ז הא דאמרו לחליצה צריכה בדיקה, אינו אלא לחומרא מדרבנן שלא תחלוץ עד שתיבדק, אבל מן התורה בלא בדיקה מותרת לחלוץ, וכן הא דאמר שמואל בודקין לקידושין, נמי מדרבנן להחמיר שיהיה קידושי שני תופסין בה להחמיר.
אלא דמדברי השו"ע חו"מ סי' ל"ה שכתב דקטן פסול לעדות עד שיביא שתי שערות, משמע דאפילו ליתיה קמן למיבדקיה אין עדותו עדות כלל, ונראה מזה דחזקה דרבא אינו אלא להחמיר למיאון, דאי חזקה דרבא היא ודאית ולענין מיאון וקידושין להחמיר, היה מהראוי לעדות ממון לסמוך על חזקה דרבא, וא"כ קשה הא דאכלו אחרים דלוקין על הקדשו הא התראת ספק הוא, ועוד דמופלא סמוך לאיש משמע דהוא מן התורה, והיכי אסרי לה מספק שמא עדיין אינו סמוך לאיש, ובפרט לפי דעת הרמב"ם כל הספיקות אינן אלא מדבריהם ומן התורה מותר.
ולכן נראה לפמ"ש הרמב"ם פי"א מנדרים [הל' א - ד] וז"ל, קטן בן שתים עשרה שנה ויום אחד וקטנה בת אחת עשרה שנה ויום אחד שנשבעו או נדרו כו' אם יודעין לשם מי נדרו כו', קודם הזמן הזה אעפ"י שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו כו' אין נדריהן נדר, ואחר הזמן הזה שנמצאו הבן בן י"ג ויום אחד והבת בת י"ב שנה ויום אחד, אעפ"י שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו, דבריהם קיימים והקדישן הקדש ונדריהם נדר ואעפ"י שלא הביאו שתי שערות, וזו היא עונת נדרים האמורה בכל מקום, הואיל והגיעו לשנים הגדולים נדריהם נדר אעפ"י שלא הביאו סימנין ועדיין לא נעשו גדולים לכל דבר, ודבר זה מדברי תורה שהמופלא סמוך לאיש הקדשו הקדש ונדרו נדר עכ"ל.
ולפי שיטת הרמב"ם נדרי איש שאינו צריך בדיקה, היינו משהגיע לשנות הגדולים דהיינו בזכר י"ג ובנקבה י"ב, ואפילו לא הביאו שערות, משהגיעו לכלל שנים שוב אין צריכין בדיקה, ואעפ"י שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו וכגדול יחשב, ומופלא הסמוך לאיש היינו משיגיע סמוך לשני הגדלות, נדריהן נבדקין וכשאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו נדריהן נדר וזהו מופלא סמוך לאיש. וא"כ תו לא קשה היכי לוקין על הקדשו שמא לא יביא שערות בשנות י"ג, דהא אפילו לא יביא שערות נמי הוי מופלא הסמוך לאיש, כיון דאיש דנדרים היינו בשנים בלא שערות.
אלא דסוגיית הש"ס פרק יוצא דופן דף מ"ה תיקשי להרמב"ם ע"ש, רב ור' חנינא דאמרי תרווייהו תוך זמן כלפני זמן ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי דאמרי תרווייהו תוך זמן כלאחר זמן, מתיב רב המנונא אחר הזמן הזה אעפ"י שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו נדריהן נדר כו', הא לאחר זמן היכי דמי, אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא, ופירש"י ואמאי נדרו נדר הא לאו בחזקת גדול הוא כל זמן שלא הביא שתי שערות, ומופלא סמוך לאיש נמי לא הוי דהא אינו יודע לשם מי נדר כו', אלא לאו דאייתי שתי שערות, וטעמא דלאחר זמן הוא דגמרינן לה למלתא הא תוך זמן כלפני זמן. ועוד מתיב ר' זירא, איש כי יפליא לנדור נדר, מה ת"ל איש לרבות בן י"ג ויום אחד שאעפ"י שאינו יודע להפליא נדריו קיימים, ה"ד אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא, אלא לאו דאייתי שתי שערות, וטעמא דבן י"ג ויום אחד דהו"ל איש הא תוך זמן כלפני זמן תיובתא. ולשיטת הרמב"ם דבן י"ג ויום אחד אע"ג דלא אייתי שערות נדרו נדר אפילו אינו יודע לשם מי נדר, א"כ מאי מותיב אי דלא אייתי שערות קטן הוא. וכבר הניח בצ"ע המשנה למלך מסוגיא זו על הרמב"ם.
ונראה דודאי לדידן דקיי"ל תוך זמן כלפני זמן, ואם הביא שערות תוך זמן אי אפשר להיות גדול ותלוי הגדלות בשנים, שפיר מצינו למימר דאיש דנדרים לא בעי שערות אלא סגי ליה בשנים, ומופלא הסמוך לאיש נמי בשנים אע"ג דודאי לא יביא שתי שערות אח"כ בשנות י"ג, אבל למ"ד תוך זמנו כלאחר זמנו א"כ ס"ל דאין הגדלות תלוי בשנים אלא בשערות, דהא אפילו מביא שערות תוך זמנו נמי גדול הוא, וא"כ איש דנדרים לאו בשנים קאמר אלא בשערות, וא"כ מופלא הסמוך לאיש נמי סמוך לשערות משום דודאי יביא שערות בזמנו, וא"כ למ"ד תוך זמנו כלפני זמנו דס"ל ע"כ איש דנדרים בשערות תליא, א"כ אפילו הגיע לשנים נמי קטן הוא כל שלא הביא שערות, אבל לדידן דקי"ל תוך זמנו כלפני זמנו שפיר מצינו למימר דאיש דנדרים בשנים תליא, וכשהגיע לשנים אפילו בלא שערות איש מקרי, והש"ס דפריך אי דלא אייתי שערות קטן הוא, היינו למ"ד תוך זמנו כלאחר זמנו, א"כ ע"כ בשערות הוא דמקרי איש, וא"כ ממילא כל שלא הביא שערות אפילו הגיע לשנים קטן הוא. ולפ"ז לדידן לפי שיטת הרמב"ם דאיש דנדרים בשנים, ומופלא הסמוך לאיש לא בעינן שיהיה סמוך לשערות רק שיהיה סמוך לשנים נדריו נבדקים, וא"כ שפיר מצינו למימר דחזקה דרבא אינו ודאי, והא דלוקה אחר על הקדש דמופלא סמוך לאיש, היינו משום דלא בעינן בנדרים שערות כלל. ודוק.