שב שמעתתא/שמעתא ה/פרק יב
פרק יב[עריכה]
ושיטת הרמב"ם בזה דאיש דנדרים לא בעי שערות, כן נראה מדברי בה"ג בהלכות מיאון וז"ל, אמר רבה שלש מדות בקטן כו', הגיעו לעונת נדרים קטן בן י"ג שנה ויום א' וקטנה בת י"ב שנה ויום אחד נדריהן נדר והקדישן הקדש, וכנגדה בקטנה חולצת, ומחלץ לא חלצה עד דהוית בת י"ב שנים ויום א' והוא דאתיאת שתי שערות כו', ובת י"א שנים ויום אחד נבדקת לנדרים כו', קודם הזמן הזה אעפ"י שאמרו יודעין אנו כו' ואין הקדשן הקדש, אחר הזמן הזה אעפ"י שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו כו' נדריהן נדר ע"ש.
ומבואר מדבריו דאחר הזמן הזה, דהיינו שנות זכר ושנות נקבה, אעפ"י שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו נדריהן נדר, משום דאיש דנדרים בשנים תליא, מדכתב והוא דאתיאת שתי שערות דוקא בחליצה, משמע דבאינך לא בעי שערות, והיינו דקרי להו עונת נדרים כשהגיעו לשנות הגדלות, דמופלא הסמוך לאיש לא מיקרי הגיע לעונת נדרים, כיון דבעי בדיקה לשם מי נדר ולא הוי הגיע לעונת נדרים גמורה, אבל אחר י"ב לנקבה וי"ג לזכר זה מקרי עונת נדרים ודאי, דנדריהן נדר אעפ"י שאין יודעין לשם מי נדרו.
ובשיטת בה"ג והרמב"ם יתיישב קושיית התוס' שהקשו בפרק התקבל דף ס"ה בהא דאמר רבא שלש מדות בקטן, הגיע לעונת נדרים נדרו נדר וכנגדו בקטנה חולצת, משמע דקטנה בעונת נדרים דידה חולצת דהיינו בת י"א ויום אחד, ורבא גופיה ס"ל דחליצה בעי בדיקה ע"ש. ולשיטת בה"ג נראה דמפרש עונת נדרים דאמר רבא בפרק התקבל, היינו שנות הגדולים ושלא יהיה הנדר צריך בדיקה,, והיינו בת י"ב ויום אחד לנקיבה וזכר בן י"ג ויום א' זהו עונת נדרים שאין צריך בדיקה ואפילו לא הביא שערות, וכנגדו בקטנה חולצת היינו דבעי שני גדלות, אלא דלחליצה בעי נמי שערות אבל שנים מיהת בעי דתוך זמנו כלפני זמנו.
ובחידושי הרשב"א פרק התקבל דף ס"ה וז"ל הגיעו לעונת נדרים כו', וכנגדו בקטנה חולצת כו', ובעל ההלכות זצ"ל נראה שפירש שהגיעו לעונת נדרים נדריהן קיימין בין יודעין לשם מי נדרו ובין אין יודעין, דהיינו בקטן בן י"ג שנים ויום א' ובאשה בת י"ב שנים ויום א', והוא דאתיאת שתי שערות כדאיתא התם בנדה, וז"ל שכתב בהלכות מיאון, הגיעו לעונת נדרים קטן בן י"ג שנה ויום א' וקטנה בת י"ב שנים ויום א' נדריהן נדר והקדישן הקדש, וכנגדו בקטנה חולצת, ומיחלץ לא חלצה עד דהוית בת י"ב שנים ויום א' והוא דאתיאת שתי שערות ע"כ [לשון הבה"ג המועתק ברשב"א], ונראין דבריו מדאמרינן הכא נדריהן נדר והקדישן הקדש, דאילו קודם הזמן הזה אין נדריהן נדר עד שבודקין אותו, ולא קתני בהו במתני' נדריהם נדר אלא נדריהם נבדקים כו', אלא ודאי מדנקט הכי שהגיעו לעונת נדרים, שנדריהם קיימים אעפ"י שאין יודעין וע"ש [ברשב"א].
ומשמע מדברי הרשב"א שהבין מדברי בה"ג דמה שאמרו והוא דאתיאת שתי שערות, קאי נמי להגיעו לעונת נדרים, ואם הגיעו לשנים ולשערות לא היה צריך רבא לומר הגיעו לעונת, דבכה"ג פשיטא דגדול הוא לעונשין ולמכות, אלא דברי בה"ג לומר בהגיעו לעונת נדרים היינו לשנות גדלות לחודיה בלא שערות, ואמר רבא וכנגדו בקטנה חולצת והיינו שתגיע לשנים דהיינו בת י"ב ויום א', ומחלץ לא חלצה עד שתביא שתי שערות, אבל בעונת נדרים לא בעי שערות לשיטת בה"ג. ודוקא בחליצה כתב מחלץ לא חלצה והוא דאתיאת שתי שערות, אבל בעונת נדרים לא כתב משערות, וזה ברור.
ובהגהת מיימוני פ"א מנדרים ז"ל, וזו עונת נדרים האמור בפרק התקבל ובכל מקום וכן פירשו בה"ג, אבל רש"י פירש שעונת נדרים הוא שנה שלפני גדלות עכ"ל, והיינו דברי בה"ג שזכרנו מדכתב בעונת נדרים בן י"ג כו', וגבי חליצה הוא דנקט שערות ולא בעונת נדרים, ושיטת בה"ג והרמב"ם חדא שיטה הוא.