ש"ך על יורה דעה קלד

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה קלד |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) כשהורק היין המותר כו'. ואפילו היין המותר נפל בפעם אחת הרבה על הטפה של יי"נ עד שיש ס' אפ"ה אסור וכ"כ הר"ן וז"ל וטעמא דמלתא שאותו דבר שעומד במקומו חשוב יותר מן הבא עליו ולפיכך כשהאיסור עומד במקומו אפילו משהו אוסר היין שבא עליו ואפילו חבית גדולה בבת א' משום חומרא דיי"נ אבל כשההיתר עומד במקומו והאיסור בא עליו ההיתר מבטל האיסו' אא"כ נופל בבת אחת כדי נ"ט וכ"נ מדברי הרמב"ם עכ"ל וכן עיקר בש"ס ועוד דהא הרבה פוסקים ס"ל דאפילו באיסור לתוך היתר אוסר במשהו ומיהו בהפסד מרובה וכה"ג יש לסמוך אהרמב"ן והרא"ש וטור דס"ל דבהית' לתוך איסור נמי אם נפל בבת אחת ויש ס' מותר אלא כשנפל מעט אמרי' ראשון ראשון בטיל ואפילו ניתוסף אח"כ היתר ונתרבה עד ס' אין חוזר וניעור אע"ג דבשאר איסורין וכן יין במים היה חוזר וניעור (ע"ל ס"ק י"ב) ביי"נ מין במינו החמירו וע"ש (ובעט"ז עירבב הדברים שפתח בדברי המחבר שהן דברי הרמב"ם וסיים בדברי הטור) מיהו כל זה בודאי יינם אבל בסתם יינם בזמן הזה קי"ל דבכל ענין בטיל בששים וכמו שיתבאר:

(ב) מצרצור. פרש"י והר"ן פך קטן:

(ג) ראשון ראשון בטל. כתב הר"ן אע"ג דקי"ל ניצוק חיבור שאין הניצוק חיבור אלא לומר שאותו היין שלמעלה דינו כאותו היין שנתערב למטה והרי הוא כמוהו וכיון שאותו שנופל למטה נתבטל ונעשה היתר היאך יאסור היין שלמעלה ודלא כהראב"ד דמפרש דמיירי שמקטף קטופי ע"כ ומביאו ב"י וד"מ בקצרה וכ"כ הרא"ש פרק בתרא דעבודת כוכבים גבי מחלוקת רש"י ור"ת בניצוק חיבור וז"ל דאע"ג דניצוק חיבור הכא לא הוי חבור כיון דאפילו שותת כל היום כולו בזה הענין ונתערב כולו הוי ראשון ראשון בטל ואין סברא להחמיר בניצוק יותר ממעורב ע"כ וע"ל ס"ק ט"ז:

(ד) בטל. משמע אפילו ליכא ס' כדלקמן סעיף ג' והיינו דעת הרמב"ם מיהו אנן לא קי"ל הכי אלא בעינן ס' כנגד כל מה שנפל דאל"כ חוזר וניעור ונאסר כדלקמן ס"ק י"ח:

(ה) מהחבית כו'. כתב הר"ן ולא ידעתי באיזה דבר החילוק שבין צרצור קטן לחבית דהיאך נתן דבריו לשיעורים בכיוצא בזה ונ"ל דהכי תריצתא דמילתא שמפני שנהגו לערות יין לבור על ידי חבית גדולה כיון שסוף היין שבחבית לירד על ידי כלי זה ודרכו בכך א"א לומר בו ראשון ראשון בטל שכל שעומד ליפול ולהתערב חשיבנא ליה כמעורב כבר משא"כ בצרצור קטן שמפני שאין דרך לערות בכלי כיוצא בו לבור אין אנו רואים כנפל וכמעורב אלא מה שירד כבר מש"ה אמרי' בכל כלי כיוצא בו ראשון ראשון בטל ע"כ:

(ו) מפני שהעמוד היורד כו'. משמע מדברי הר"ן שם להדיא דדוקא כשלא נפסק הקילוח [אבל נפסק הקילוח] אין היין שבחבית חבור ליין שבבור וכיון שבאותו שנפל לבדו ליכא כדי נ"ט בטל כמו בצרצור וע"ש:

סעיף ב

(ז) בשתייה וימכר כו'. כלומר אבל בהנאה אית ליה תקנתא דימכר כו' אבל ודאי כל שלא הוליך הנאה לים המלח אסור כולו בהנאה:

(ח) וימכר כולו כו'. ולפ"ז היכא שאין בו ממשות האיסור כגון שנתן יין בקנקנים של עובד כוכבים הכל מותר בהנאה שאין כאן דמי האיסור. טור וע"ל סי' קל"ז:

(ט) ולוקח דמי כו'. ה"ה כשמוכר לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו מותר דשוה בכל מילי להולכת הנאה לים המלח כדאיתא בסק"י ובפוסקים וכ"פ ב"י והאחרונים. וכתב הטור בשם הרשב"א שאפילו מוכרו סתם שרי ואצ"ל לעובד כוכבים בשעת מכירה הריני מוכרו לך חוץ מדמי יי"נ:

(י) לים המלח. או ישרפנו ויקברנו כדלעיל סי' קל"ג ס"א וכן הוא באגודה ר"פ בתרא דעבודת כוכבים ופשוט הוא ונראה דה"ה לכל מקום שהוא אבוד כגון נהר עמוק וכיוצא בו כדלעיל סי' ק"י ס"ק מ"ב:

(יא) חבית של יין נסך. ודאי אבל אם נתערב גוף ודאי יינם ביין לא מהני לא הולכת הנאה לים המלח ולא מכירה לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כדאיתא בטור ופוסקים וכ"פ ב"י ואחרונים:

(יב) כשימכור הכל לעובד כוכבים. אבל כשמוכר לעובד כוכבים חוץ מדמי חבית א' שרי וא"צ שוב הולכ' לים המלח וכמו שנתבאר וע"ל סעיף ח':

(יג) בחביות גדולות כו'. ע"ל סי' ק"י ס"ק ה':

(יד) אם נפל כו'. ע"ל סי' ק"י סעיף ז' ובמ"ש שם:

(טו) בטל בס'. וא"צ הולכת הנאה ליה"מ או למכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו. ב"ח. ואני חוכך בזה דהא במקום שאין הפסד קי"ל דאין חילוק בין זמן זה לזמן הש"ס וכדלעיל סי' קכ"ג וקכ"ד וקכ"ח וכמה דוכתי וא"כ הכא דמדינא סתם יינם אינו בטל בס' א"כ בזמן הזה הא דבטל ומותר אפילו בשתיי' היינו משום הפסד אבל איך יהנה לכתחלה מהיין נסך שנפל לשם אלא יוליך הנאה לים המלח ומותר בשתייה נ"ל:

סעיף ג

(טז) בנ"ט כו'. ואם נפלו המים לתוך היין אפי' מעט מעט כיון שנתרבו המים עד שאין היין נותן בהם טעם מותר עכ"ל טור ונ"ל שכן מוכח מתוספות והרא"ש והרמב"ן שהביא הר"ן (דביין במים לעולם אזלינן בתר נ"ט ולא אמרינן ראשון ראשון בטל בשום ענין) למאי דאוקי ש"ס לרב דימי כולה מתני' בנפל היתירה לגו איסורא (ופסק הרא"ש כרב דימי) דלא כהב"ח ס"ה שנדחק לומר דלמסקנא ליתא להך אוקימתא:

מיהו קשה אמאי לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה ולהר"ן שם ניחא דכ' וה"ט דלא אמרינן חנ"נ אלא בדברים המתבשלים כבשר בחלב דדרך בישול אסרה תורה א"נ צונן לתוך חם שאף הוא דרך בישול אבל בגוונא אחרינא לא וה"נ משום דחתיכה נ"נ בשאר איסורים הוא מדרבנן בעלמא משום לתא דבשר בחלב ומש"ה לא אמרינן אלא דומיא דבשר בחלב עכ"ד וכן להפוסקים דלא אמרינן חנ"נ בלח בלח (וקי"ל הכי במקום הפסד גדול כמו שכ' הרב בסי' צ"ב ס"ד) ניחא אבל להרא"ש שכ' דהא דאמרי' (בסעיף ד') בנפל שם קיתון של מים לבסוף דמותר ולא אמרי' חנ"נ היינו משום שלא נפל מן היין האסור כדי נ"ט בהיתר אלא במשהו נאסר (ומיירי בנפל מן הגיגית לבור דאל"כ ס"ל להרא"ש התם ראשון ראשון בטל כיון דליכא נ"ט ודוק) (וכן כתב האו"ה כלל כ"ד דין ג' דדבר הנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ כשאין ס' וע"ש) (ור"ל כיון שמתחלה לא היה בכדי נ"ט כגון חתיכה וכה"ג שנאסר במשהו מחמת חמץ בפסח או דשיל"מ ונפלה אחר כך לקדרה אע"פ שאילו נפל האיסור מתחלה לקדרה היה אוסר במשהו מכל מקום עכשיו שרי כיון שאין כאן גוף איסור משהו בעין וכן משמע להדיא בסה"ת ובתוספות והרא"ש פרק ג"ה בשם ר"ת דלא כנראה מהדרישה סימן צ"ב דאוסר אחר כך גם כן במשהו כאילו נפל האיסור עצמו שאוסר במשהו שם ולא אמרינן דלא נ"נ במשהו אלא לענין אם האיסור משהו לא היה אוסר בתערובות ב' אף אילו נפל שם בעין וליתא אלא כדפי') וכל דבר שנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ עד כאן לשונו אלמא דאף בצונן אמרינן חנ"נ כל שאינו נאסר במשהו והכא במים ביין נאסר בכדי נ"ט ונראה דהרא"ש אזיל לטעמיה דס"ל דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב וכדלעיל סי' צ"ב והא דהוצרך כאן לתרץ שנאסר במשהו היינו כמו שכתב בפרישה ס"ס י"א דביי"נ החמור שאוסר במשהו אי לאו ה"ט דכיון דנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ הוי חנ"נ אבל מים ביין אינו אוסר רק כדי נ"ט לאיסור אין חנ"נ דדמי לשאר איסורים אי נמי לרווחא דמלתא כתב כן הרא"ש לתרץ אפילו למ"ד חנ"נ בכל האיסורים:

(יז) דבריו בכאן כו'. והאחרונים כתבו ליישב דברי המחבר ולפי שדבריהם דחוקים לא הבאתי דבריהם ונ"ל לתרץ דמה שכתב ואם נתרבה המשקה האסור כו' היינו שנתרבה אח"כ כ"כ בפעם אחת עד שיש בו לבדו כדי ליתן טעם בהיתר אוסר ואשמעינן דל"ת דאפ"ה תשתרי דנימא דגם האיסור שנפל בתחלה יצטרף עם ההיתר וכסברת הראב"ד שהביאו הרשב"א והר"ן קמ"ל ויותר נראה דטעות נפל בספרים וצ"ל וי"א אם נתרבה המשקה האסור כו':

(יח) סברא האחרונה היא עיקר. כי כן הסכימו התוס' והרא"ש וטור והרמב"ן והרשב"א והר"ן דלעולם טעמא לא בטיל ואפילו במין במינו ואפי' בשאר איסורים כל שיש בו בכדי שיתן טעם בכנגדו בשאינו מינו לא בטיל וחוזר וניעור ובעט"ז כ' ויש להחמיר ולא נהירא דלא מטעם חומרא קי"ל הכי אלא דכך עיקר לענין הדין כמבואר בדברי הפוסקים וכן לעיל סוף מן צ"ט קיי"ל בפשיטות (וכן כתב העט"ז גופיה שם) דאיסור שנתבשל ואחר כך חזר ונפל עד שכשנצטרף עם השני אין ס' חוזר וניעור אפי' מין במינו ומבואר בדברי כל הפוסקים דיי"נ שלא במינו שוה לשאר איסורים עיין שם:

סעיף ד

(יט) שנפל בתוכו קיתון כו'. ע"ל סימן קל"ז ס"ק ו' באיזה ענין מותר ליתן קיתון של מים אפילו לכתחלה:

(כ) ואם סתם יינם כו'. דהוי מדרבנן מקלינן טפי וע"ל ס"ק ט"ו אמאי לא אמרינן חנ"נ:

סעיף ה

(כא) ששה חלקים. כתב האו"ה כלל כ"ג סוף דין ט"ו דוקא יין נסך במים אבל ביין או בתבשיל שמשביחו ודאי אסור הכל עד ששים ע"כ ופשוט הוא:

(כב) מוכר הכל לעובד כובבים כו'. כלומר אע"פ שהיין מכשירין המים בזה וכן בכל מקום שמכשירין האוכל מותר למכרו חוץ מדמי איסור שם:

(כג) חוץ מדמי יי"נ. משמע דמיירי גם בסתם יינם ואע"ג דסתם יינם בזמן הזה שרי בהנאה כדלעיל ר"ס קכ"ג היינו דוקא במקום הפסד ולפי זה אם היה הסתם יינם של ישראל מותר למכרו כולו אפי' גם דמי יי"נ שבו שהרי אפילו היה בעין היה מותר למכרו וק"ל:

(כד) הנאסר במשהו. כלומר שנאסר מחמת מיעוט האיסור שנפל לתוכו ואינו ניכר וה"ה נאסר מחמת שאין ס' וק"ל וע"ל סימן פ"ד ס"ק י"ח וס"ס פ"ו:

סעיף ז

(כה) שהוא במינו. דבתר שמא אזלינן מיהו לדידן בזמן הזה בטל בס' דלא גרע מסתם יינם כדלעיל ס"ג בהג"ה:

סעיף ח

(כו) ידיחם כו'. והוא שלא שהו זמן רב כדלקמן סעיף י':

סעיף י

(כז) זמן רב. נראה דמעת לעת בעינן כמ"ש לעיל סימן ק"ה ס"ק ב' וע"ש:

סעיף יב

(כח) בטילי. כדלעיל ס"ס צ"ח וס"ס ק"ה וע"ש:

(כט) בתבשיל. אבל אי הוה לשבח בתבשיל אף על גב דהיה נותן טעם לפגם בתבלין אסור דהא השתא נותנין טעם לשבח בתבשיל כדלעיל סי' ק"ג ס"ב בהג"ה אבל אם היין נ"ט לפגם בתבלין וגם בתבשיל התבלין מותרין באכילה ומותר אפי' לכתחלה ליתנן בתבשיל כן הוא בתשובות הרשב"א שהיא בב"י ופשוט הוא: