ש"ך על יורה דעה קכה

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה קכה |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) ומה שנשאר בכלי אסור כו'. קשה דלעיל סי' קכ"ד סי"ד פסק דמה שנשאר בפנים מותר והיינו משום דלא החמירו כחו בניצוק וכן לקמן סעיף ח' העתיק ל' הטור דהיוצא אסור בשתייה ומשמע דמה שבפנים מותר וע"ק דהא ניצוק אינו אלא ביין האסור בהנאה כדלקמן סי' קכ"ו ס"ה והכא כיון דהיוצא לא נאסר אלא בשתייה אמאי מה שנשאר בכלי אסור משום ניצוק וכן קשה על הרב וצ"ע. ולדידן הכל שרי במקום הפסד דכל מה שאסור מן הדין בשתייה לדידן דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן שרי אף בשתייה כדלעיל סימן קכ"ד סכ"ד:

(ב) אם לא בהפסד מרובה. קשה דהא בלאו הכי מותר ואפי' בהפסד מועט כמ"ש לעיל סימן קכ"ד סכ"ד מטעמא דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן וכל מגען הוא שלא בכוונה ודוחק לומר דכחו שאני דהא נתבאר שם דכל מה שאסור מן הדין בשתייה לדידן שרי לגמרי ועוד דהא ר"ת וסייעתו ס"ל דמגע עובד כוכבים על ידי דבר אחר חשיב כחו דאינו אוסר מן הדין אלא בשתייה ואנן קי"ל דלא כר"ת בהא כמו שנתבאר בב"י סימן קכ"ד ובש"ע שם סי"א דמגעו ע"י דבר אחר גרע מכחו ואסור אפי' בהנאה ואפ"ה קי"ל לעיל סימן קכ"ד סכ"ד דמגע עובד כוכבים ע"י ד"א בזמן הזה שרי אף בשתייה א"כ כ"ש כחו וצ"ל דהרב לא כ"כ אלא מן הדין ונ"מ במקום שידוע שהעובדי כוכבים עובדי עבודת כוכבים הן גם שלא לפרסם הדבר כמ"ש שם בהג"ה דאין מפרסמין הדבר בפני ע"ה וכן בכמה דוכתי צ"ל כן לדעת הרב ז"ל אבל לדידן שרי כאן אפי' שלא במקום הפסד מרובה וכ"כ בספר אפי רברבי ריש דף פ' שנראה להקל בזמן הזה דלא רגילים לנסך אף בלא הפסד מרובה:

(ג) או שלא הגביה הכלי כו'. צ"ע בדין זה דמה שהוציא הב"י בסימן קכ"ד מהרמב"ם והרא"ש (גבי מוריק אוריקו) והר"ן ואחריו נמשך הרב לא משמע מידי מדבריהם ע"ש וכן משמע בתה"א דף קל"א ע"א שכתב בשם הרמב"ן דאם הסיר העובד כוכבים המגופה מן החבית אע"פ שאין היין משתכשך בכך כלל היין אסור בשתייה דה"ל כמוריק אוריקו וה"ל כחו של עובד כוכבים בכונה דאסור בשתיה עד כאן לשונו וכן לעיל סי' קכ"ד סי"ד אסרי' כשהוציא העובד כוכבים הברזא משום כחו ואע"ג דהב"ח כתב דהתם שאני דחשבינן הוצאת הברזא כאלו נגע ביין ע"י ד"א ושכשך עכ"ל קשה דא"כ למה מה שנשאר בפנים מותר ועוד דהא אפילו אין הברזא נוגעת כלל בחבית אלא תחובה בברזא אחרת דינא התם הכי ע"ש אלא חשבינן ליה כחו כמ"ש הט"ו התם להדיא ועוד דאם כן ה"נ נחשבין כאלו נגע ביין עצמו ושכשך ובד"מ תירץ דבברזא שאני דדרך הוא בכך להוציא יין מן החבית עכ"ל וגם זה דחוק דג"כ דרך הוא בכך להריק בלא הגבהה ועוד דמה בכך ס"ס הכא והכא כחו הוא וכן השיג הב"ח בקונטרס אחרון על חילוק זה דמ"ל דרכו בכך או אין דרכו בכך וגם מ"ש ב"י שם דהרמב"ם פי' עובד כוכבים אדנא שהעובד כוכבים הגביה החבית קשה דעובד כוכבים אדנא משמע שמטה החבית וכן בתוספות פ' ר"י דף ס' ע"א ד"ה עובד כוכבים אדנא ובמרדכי שם במ"ש אם יש בחבית מעט יין שצריך להגביה מצד א' אסור עכ"ל משמע דאפי' שלא הגביה החבית אלא מטהו על צדו אסור משום כחו ע"ש והכי משמע נמי להדיא מדברי הרשב"א גבי ישראל אדנא ועובד כוכבים אכובא חמרא אסור במה שפירשו שם בשם הראב"ד לפי שכשמטה הכובא מרבה בשפיכת יין מן החבית וכ"ש לפי מה שפי' הר"ן שם נמי כה"ג ע"ש ועוד ראיה מלקמן סעיף ד' ודוק כי קצרתי כאן דלדידן דקי"ל דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן הכל שרי במקום הפסד:

סעיף ב

(ד) בדיעבד כו'. אבל לכתחלה אסור אפילו בעשרה כחות ויותר כן משמע בטור ופוסקים:

סעיף ג

(ה) מותר בדיעבד. אבל לכתחלה אסור אפילו הישראל יכול והעובד כוכבים אינו יכול כן משמע ברשב"א כ"כ בד"מ:

(ו) אם היה העובד כוכבים יכול לבדו כו'. ואפי' הישראל לבדו אינו יכול מותר בדיעבד כן הוא ברשב"א בתה"א ומביאו ב"י וכן הוא דעת הר"ן וכתב ד"מ ול"ד לקטן דמאחר שניכר שהעובד כוכבים הוא עיקר אסור:

סעיף ד

(ז) יותר יפה מותר. כיון דבלא"ה היה נמי היין מקלח ולא הועיל מעשה העובד כוכבים אלא שעי"כ מקלח יותר יפה א"כ מותר דהוי מסייע שאין בו ממש. תוספות:

סעיף ה

(ח) בהמתו כו'. דהוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א (דנתבאר לעיל סימן קכ"ד סכ"ד דמותר בשתיה) הרא"ש ובפרישה הקשה דהא כתב המחבר לעיל סימן קכ"ד סי"ט דאסור בשתיה וגם הב"ח תמה בזה ויישב בדוחק ע"ש:

סעיף ו

(ט) מותר בדיעבד. כיון שעדיין לא נמשך בגת כדלעיל סימן קכ"ג סעיף קטן מ"ו ולכתחלה אסור אטו שפיכת יין גמור רשב"א ור"ן בשם הראב"ד:

סעיף ז

(י) מותר אפי' בשתיה. ואפי' מאן דאית ליה ניצוק חיבור היינו דוקא יין ליין אבל מים ליין לא. טור וכ"כ הרא"ש והרשב"א ולפ"ז נ"מ דאפי' נגע במים מותר:

(יא) ולא ידע שהוא יין. אבל אם ידע שהוא יין מסתמא כיוון למוזגה וכ"כ הר"ן דבכוס נראין הדברים שאפי' לא שפך אלא מעט מים או יותר מדאי שאסור שכיון שדרכן של בני אדם חלוק במזיגה בין מרובה בין מועט מזיגא מיקרי עכ"ל ונראה דבארצות האלו שאין דרך למזוג בכוס שרי אא"כ ידוע שכוונתו היתה למזיגה:

(יב) אבל אם מכוין למזוג כו'. כב"י דקאי אכוס דאלו בחבית כתבו הר"ן והרשב"א דאפי' במכוין למזיגה שרי כיון דמלתא דלא שכיחא היא לא גזרו רבנן כלל עכ"ל ודוחק הוא וגם בר"ן ורשב"א לא משמע מידי אלא דכתבו שאפילו נתן מים כדי מזיגה כראוי לשתיה שרי לפי שאין דרך מזיגה למזוג חבית בבת א' ובמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן כלל וכלל ור"ל מסתמא לא חיישינן למזיגה וכיון דלא כוון למזוג שרי דמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן אבל בידוע שכוון למזיגה אסור:

(יג) אסור בשתיה. משום דקרוב ליגע:

(יד) מותר. דהוי ספיקא דרבנן ולקולא. שם:

סעיף ח

(טו) היוצא אסור. משמע אבל מה שבפנים מותר וע"ל ס"ק א':

(טז) נאסר היין. לדעת הרב לעיל סימן קכ"ד סי"ח צ"ל דמיירי כאן שהגביה הכלי ונדנדו דאם לא כן אין שכשוך בכלי:

סעיף ט

(יז) והוא אוחז פי הנאד. כב"י והיינו שהוא סתום דאל"כ אסור משום שכשוך כדלעיל סי' קכ"ד סי"ח ואף הרב מודה בכאן כיון שהעביר הנאד דהיינו הגבהה:

(יח) מותר. ולא חיישינן דלמא נגע שפי הנוד הוא צר:

סעיף י

(יט) שרי כאן. כלומר כאן כיון דהכלי הוא רחב דמה"ט חיישינן במלא שמא נגע בו והלכך בחסר שרי וכמ"ש הר"ן דכיון שהוא רחב לא ניחא ליה בשכשוך דלמא תשתפך והלכך אפי' הגביה שרי כאן ולעיל סי' קכ"ד סי"ח דלא מתיר אלא אם כן שכשך בלא הגבהה מיירי בכלי צר (ומה שנרשם כאן בש"ע רשב"א וראב"ד ורא"ש הוא טעות ודוק):

(כ) במוט בשנים כו' מותר. שהיא רחוקה ממנו ואינו יכול ליגע בה. טור:

(כא) ובלבד כו'. ואם ע"י שצידד ניתז מן היין על העובד כוכבים וחזר וניתז ביין מותר דאין דרך ניסוך בכך. מרדכי שם ומביאו ד"מ ור"ל דניתז על גוף העובד כוכבים דאי על בגדו בלא"ה פשיטא דשרי דהוי מגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכונה כדלעיל סימן קכ"ד סכ"ד:

סעיף יא

(כב) ובלכתו כו'. כתב הטור בשם הרשב"א היתה מטפטפת מעט אפילו יודע שהיא מטפטפת מותר שאין היין נשפך מכחו של עובדי כוכבים ולא מרבה בשפיכה בנדנודו שאפי' היתה מונחת ע"ג קרקע היתה מטפטפת ומוציאה כדרך שמנטפת ומוציא על כתפו ואין כאן כחו של עובד כוכבים כל עיקר ולכך מותר אלא שיש להתיישב בדבר עד כאן לשונו ולדידן פשוט דשרי: