ש"ך על יורה דעה עג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) לפיכך לכתחלה אין לו תקנה לבשלו ע"י מליחה. אפילו רוצה לאסור הכלי כ"כ בת"ח כלל כ"ד ד"א וכן כתב הב"ח:
(ב) שיהא ראוי לאכילה. ע"ל סימן ע"ו ס"ב וה' בהג"ה דנתבאר דבחצי צלייתו מיקרי ראוי לאכילה ומשמע דה"ה כאן וכן כתב באו"ה סוף כלל ח' בהדיא:
(ג) ואם מנקבה הרבה פעמים כו' הוי כקריעת שתי וערב. היינו בדיעבד אחר שצלאה ע"י שנקבה תחלה הרבה פעמים בסכין אבל לכתחלה אין מועיל נקיבה בסכין הרבה פעמים אם רוצה לבשלו אח"כ כ"פ בת"ח שם ד"ו:
(ד) וכן אם נטל משם המרה כו'. כלומר שחתך ממנה הגידים והקנוקנות באותו צד שהמרה תלויה בו וחתך מעט מבשר הכבד עמהן וכן מבואר בתורת חטאת שם ובזה אפילו לכתחלה מותר כשרוצה לבשלה אח"כ כדמוכח בת"ח שם ע"ש:
(ה) ידיחנה תחלה. הטעם מפני המלח הנדבק בו ויש ג"כ למיחש משום מראית העין שיתאדם הבשר וכן בשר שנצלה בשפוד ורוצים לבשלו צריך להדיחו ג"כ מטעס זה עכ"ל ב"י וכ"כ הר"ב בסי' ע"ו סוף ס"ב ע"ש:
(ו) ובדיעבד מותר כו'. כלומר בדיעבד מותר אם נתבשל אפילו בלא מליחה לבדה בלא בשר שאם נתבשל עם בשר אז הבשר אסור כמו הקדרה לפי שהכבד פולטת דם שבה ואינה בולעת אפילו ע"י הבישול מחמת שהיא טרודה לפלוט דם הרבה:
(ז) בלא צלייה. פשטא דמילתא נקט הר"ב אבל אין לומר דבא לפרש דאף המתירין בדיעבד היינו דוקא בלא צלייה אבל לא בלא מליחה דזה אינו במשמע בלשונו ועוד דהא לפי הטעם דפולטת ואינה בולעת אפי' בלא מליחה שרי וכן מוכח מדברי הפוסקים:
(ח) וכן נוהגין כו'. הטעם מבואר בהג"ה סמ"ק סימן ר"ה ובהגהת מהרא"י ובאו"ה כלל ט"ו ד"ב ובת"ח שם ד"ב ובשאר אחרונים משום דאיכא מ"ד בש"ס דשלוקה נאסרה ואנן לא בקיאינן מהו שלוק ומהו מבושל וכתוב בת"ח שם בשם או"ה אבל הקערה שאכלו בה הכבד כשרה ע"כ:
(ט) אפילו נמלחה הכבד כו'. כלומר אפילו נמלחה כשיעור מליחה לקדרה והודחה כדין קודם הבישול לפי שהיא מרובה בדמים ואין מועיל לה מליחה אפי' על ידי קריעה שתי וערב וחתוכה לתחת כדמוכח בת"ח שם ד"ג ע"ש ונתבאר שם בת"ח דאם אירע שהורה המורה להתיר אחר שנמלחה הכבד ע"י קריעה שתי וערב וחתוכה לתחת ונתבשלה וכר"ת דס"ל דלאחר מליחה הרי היא כשאר בשר לא מהדרינן עובדא ושרי הכל בין הכבד בין הבשר שנתבשל עמה ומוכח שם דאם לא היתה חתוכה שתי וערב וחתוכה לתחת בשעת מליח' מהדרינן עובדא ואסו' אפילו הכבד ע"ש ודו"ק. ומסקנת מהרש"ל באיסור והיתר שלו סוף סימן כ"ז וזה לשונו כבד שנתבשל בלא מליחה שרי בדיעבד דפולטת ואינה בולעת אבל אם אין בתבשיל ששים כנגד הכבד אף הכבד אסורה אפילו נמלחה וכמו שחלקתי בספרי דכיון שנאסר התבשיל מדם הכבד אז נעשית נבילה ונאסרה הכבד משמנונית התבשיל עד כאן לשונו וכן כתב בסימנים בספרו פרק כל הבשר סימן נ"ד ותימה דהא קיימא לן בכל דוכתא דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם וגם הוא בעצמו כ' בספרו שם בפנים דאין הכבד נאסר מהאי טעמא ע"ש:
סעיף ב
[עריכה](י) ובדיעבד מותר. אפי' להיש מי שאוסר שבסוף סעיף א' דשאני הכא כיון שכבר נחלטה שוב אין דם יוצא ממנה כן משמע דעת המחבר וכן מבואר ברמב"ם שם להדיא ובבית יוסף ולפי זה אפי' נתבשל אחר החליטה עם בשר מותר הבשר וכן מוכח להדיא בדברי הפוסקים והרב בתורת חטאת שם ד"ה פסק דאף בדיעבד לא מהני חליטה ותימה שלא הגיה כאן כלום וגם דבריו בת"ח צריכין ביאור שכתב שם וז"ל כתב הטור שאין אנו בקיאין בחליטה הלכך אין להתירו בחליטה אבל אם נעשה בדיעבד שרי שפולטת ואינה בולעת ולפי מה שכתוב לעיל דנוהגין לאסור הכבד כשנתבשל ה"ה הכא דנחלטה מעיקרא ונתבשלה אסרוה כן נראה לי עד כאן לשונו בקצת תוספת ביאור ודבריו לכאורה תמוהים דבשלמא מה שנוהגים לאסור הבישול היינו משום דאין אנו בקיאין איזהו שלוק ואיזהו מבושל ואולי כשנתבשלה בולעת אבל בהחלטה כיון שנחלטה שוב אין בה דם ולמה תהא אסורה בדיעבד וכן הרמב"ם והמחבר אסרוה אפילו בדיעבד בבישול והתירוה בחליטה והטור באמת לא נתן טעם לחליטה דשרי משום דפולטת ואינה בולעת וכמו שהעתיק הר"ב אלא לשון הטור כך הוא הלכך אין להתירה בחליטה אבל אם נעשה בדיעבד או אפילו נתבשלה לבדו בקדירה שרי בדיעבד שפולטת ואינה בולעת עד כאן לשונו וקאי טעם זה אסיפא כשנתבשל בלא חליטה וזה פשוט וצריך ליישב דה"ק הר"ב ולפי מ"ש לעיל דנוהגים לאסור הכבד כשנתבשל משום דאין אנו בקיאין איזהו שלוק ולכך אסרינן אפילו דיעבד ה"נ מה"ט דאין אנו בקיאין בחליטה אפילו דיעבד אסור אלא שקשה לפי זה דהא כתב הר"ב לעיל סוף סימן ס"ז שאין אנו בקיאין בזמן הזה בחליטת בשר ובדיעבד מותר ויש לומר דשאני כבד דנפיש דמיה. עי"ל דהר"ב משוה מדותיו וס"ל דכיון דאין אנו בקיאין בחליטה אם כן לענין דיעבד מוקמינן לה אחזקתה קמא כאילו לא נחלטה כלל והלכך בס"ס ס"ז גבי בשר דאי לא נחלט מותר לקדרה ע"י מליחה כתב דבדיעבד מותר (ור"ל ע"י מליחה לקדרה) וגבי כבד דאפילו בלא חליטה אסור אפילו דיעבד לקדרה הלכך החליטה לא משוי ליה לשבח דהא אין אנו בקיאין בחליטה ותירוץ זה נכון:
סעיף ג
[עריכה](יא) יקרענו אחר כך. ואי משום דם שבסמפונות כבולעו כך פולטו:
סעיף ד
[עריכה](יב) ובדיעבד מותר. הטעם איתא בש"ס פכ"ה (דף קי"א ע"ב) דדם מישרק שריק בצלייה והקשו התוס' שם ד"ה דמא כו' דאמאי לא שרינן אפי' לכתחלה משום דכבכ"פ ואי משום דפעמים נצלה הבשר שלמטה מן הכבד תחלה והכבד עדיין פולטת ונופל על הבשר וכשמסירין (מן) הבשר הרי בלע ולא היה לו שהות לפלוט אם כן בישרא עלוי בישרא נמי ליתסר מה"ט כשהתחתון נצלה קודם ומסירין אותו מן השפוד וי"ל דכבד שיש בו שפע דם לא אמרינן כבולעו כך פולטו והא דאמרינן (לעיל ר"ס ע"ב) דלב קורעו אחר צלייתו משום דכבכ"פ אע"פ שיש בו שפע דם דם הלב מתבשל ומתייבש במקומו בחלל הלב עכ"ל והעתקתי דבריהם מפני העט"ז שכתב וז"ל אסור לצלות כבד על בשר שהכבד כולה דם ופולט כל זמן שהוא אצל האש והבשר לאחר שנצלה קצת פוסק מלפלוט ויזוב הדם מן הכבד על הבשר ויבלע הבשר מדם הכבד ובדיעבד מותר דכבכ"פ בצלייה ע"כ לשונו והרי בש"ס התירו להדיא מטעמא דמישרק שריק וגם מ"ש והבשר לאחר שנצלה קצת כו' לכאורה נגד התוספות ועי' [סי' ע"ו] ס"ק י"ג וכ"ב:
(יג) ובשפודים שצולין אצל האש כו'. שפעמים מגביהין השפוד ונהפך העליון לתחתון:
(יד) אפי' על גבי בישרא. משמע דכ"ש תותי בישרא וכן משמע בתוספות ר"פ כיצד צולין ד"ה כבכ"פ להדיא שכתבו ליישב הא דצולין את הפסח עם הכבד דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו אפילו לכתחלה אליבא דמאן דאמר כבדא עלוי בישרא אפילו דיעבד אסור (אבל למאן דאמר כבדא עלוי בישרא דלכתחלה הוא דאסור כתבו שם דגבי פסח לא החמירו ושרי לכתחלה) דהוא יעמיד כגון שמלח הבני מעיים מליחה גמורה דאפי' לקדרה התירו ר"ת על ידי מליחה גמורה ואפי' לפי מנהגינו שאין מבשלים כבד ע"י שום מליחה מ"מ כיון דנמלח במליחת קדירה נתמעט דמו ולא אסר טפי משאר בשר שלא נמלח ובישרא ע"ג בישרא שרי לכתחלה לכ"ע עכ"ל (וכל זה כ' ג"כ המרדכי פכ"ה) וא"כ אף שנמלח הכבד והיתה למטה שהרי היתה מונחת בתוך הפסח שרי לכתחלה ולפ"ז מוכח דגם לר"ת שרי בכה"ג אפילו לכתחלה והדרישה כתב בסי"א וז"ל צ"ל דמ"ש התוס' שמותר היינו דוקא כשהכבד למעלה דהא קי"ל להלכתא כר"ת שכבד שנמלח אפילו לבשלו עם בשר מותר שדינה כבשר מלוח רק שאין נוהגין כן ואם כן הוא יש לתמוה על רמ"א שכתב אפילו ע"ג בישרא דמשמע כ"ש תותי בישרא וז"א כמ"ש וצ"ע וצ"ל דרמ"א איירי בשכבר נמלח הכבד אבל לא הודח ופולט עדיין ציר עכ"ל וגם הב"ח כתב כן קצת מזה והא ודאי ליתא כדפי' דאפי' לר"ת שרי לכתחלה והיינו מטעם כבכ"פ ובכבדא עלוי בישרא לא מהני הך טעמא דכבכ"פ אלא בדיעבד כיון שיש בה רבוי דם אלא דא"צ להך טעמא דבלא"ה אינו נבלע כלל דמישרק שריק כדמוכח להדיא כל זה בתוס' שם ע"ש (ובתוס' פכ"ה שהבאתי בס"ק י"ב מוכח דאפי' דיעבד לא הוי שרי בכבדא עילוי בישרא מטעמא דכבכ"פ ודוק) ומ"ש הדרישה דרמ"א איירי שפולט עדיין ציר הוא דחוק ורחוק מכמה טעמים ואין להאריך ועוד דמעולם לא שמענו בצלי חילוק בין שהוא פולט ציר או לא וכן כתב הרא"ה בס' ב"ה דף ע"א ע"א דבצלי לא שייך לחלק בזה וגם הרשב"א במ"ה שם משמע דלא נחלק עליו בזה ע"ש אלא הברור כדפי' דמטעם כבכ"פ שרי לכתחלה אבל ק"ק דהא כתב הר"ב לקמן ס"ס ע"ז דלכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם בשר שלא נמלח וי"ל דהא ודאי דמדינא שרי אפי' לכתחלה מטעמא דכבכ"פ אלא דהר"ב חשש שם להחמיר וכאן כיון דהרבה פוסקים ס"ל דאפילו אחר מליחה יש הרבה דם בכבד אוקמא אדינא:
סעיף ה
[עריכה](טו) לא ימלחנו לכתחילה כו'. פי' כשמלח שניהם הוא דלכתחלה אסור ובדיעבד מותר אפי' הכבד למעלה וכדכתב נמי הר"ב אבל אם הבשר כבר נמלח והודח אסור אפי' דיעבד אם הכבד למעלה דודאי לא גרע משאר בשר שלא נמלח שנמלח ע"ג בשר שנמלח כבר והודח דנתבאר לעיל ס"ס ע' דאסור וכן מוכח להדיא בתה"א שם דמיירי כשמולח שניהם:
(טז) ונהגו שלא למלוח כו'. משום היכירה דאינו דומה לשאר בשר שלא יבואו לבשל עם בשר או"ה שם וא"נ משום דהאור חוזר ומבליע הדם אגור בשם מהרי"ל ולפ"ז נראה דאם אירע שמלחה ידיחנה קודם הצלייה וכדלעיל סי' ס"ט סס"כ ע"ש ועיין בתשובת מהרי"ל סימן קל"ד:
(יז) אם היא דבוקה בעוף. מל' זה וגם מדנקט הר"ב עוף משמע דאתא לאשמועינן דבבהמה שאין דרך להיות הכבד דבוקה בה בשעת מליחה פשיטא דליכא מ"ד דבעי קליפה אבל נמצא בתוכה כשאינה דבוקה לא וכ"כ באו"ה שם בהדיא ופסקו בת"ח שם סוף דין י' דלא כדמשמע בעט"ז דאפי' אינה דבוקה בו בעי קליפה ועיין בס"ק י"ט:
(יח) נהגו להדיח כו'. כלומר אפי' רוצה לאכלה כך צלויה וק"ל:
(יט) מיהו אם לא הדיחה כו'. כלומר אם לא הדיחה כלל אפי' קודם צלייה ובישלה כך מותר וכ"כ בד"מ בשם או"ה כלל ט"ז וכן משמע בת"ח שם דין י' והטעם איתא שם דדם כבד דרבנן אבל אם לא הדיחה אחר הצלייה כבר כתבו הר"ב בסעיף א' מיהו מסיק בת"ח שם דלכתחלה נהגו להדיח גם קודם צלייה ומשמע שם אפילו לאכלה כך צלויה וע"ש:
סעיף ו
[עריכה](כ) וי"א לקלוף כו'. משמע אפילו אינו דבוק מצריכין קליפה בצלי וכ"כ בד"מ ובת"ח ריש כלל כ"ו בשם או"ה:
(כא) ואינו אלא חומרא בעלמא. וסיים בת"ח שם ולכן אם לא קלפוה ונתבשל כך אין לחוש כלל עכ"ל ונ"ל דאפי' קליפה א"צ אחר הבישול משא"כ גבי לב לעיל סי' ע"ב וע"ש ס"ק ח':
(כב) ואם הוא מבושל צריך ס' כנגד הכבד כו'. המחבר סתם הדברים דבכל גוונא דאיכא ס' נגד הכבד הכל שרי דס"ל לקמן סי' צ"ב דלא אמרי' חנ"נ רק בבשר בחלב ולא בשאר איסורין וע"ל סי' ע"ב ס"ק ט"ו:
(כג) מיהו הכבד עצמה אסורה. מפשט דברי הר"ב משמע דאפי' נמלחה קודם אסורה דהא ארישא קאי דאיירי בנמלחה שהרי היא דבוקה בעוף וכן משמע להדיא בסימני ת"ח כלל כ"ד ד"ג וכ"כ הב"ח אמנם צ"ע בעיקר דין זה לפי שהרב בת"ח שם שכתב שנ"ל להתי' הכבד אפי' לא נמלחה מקודם כשיש ס' מטעם דבשר שנתבשל בלא מליחה דאסו' אפי' יש ס' גופי' חומרא בעלמא הוא וכדלעיל סי' ס"ט סי"א והלכך גבי כבד דבלא"ה רוב הפוסקים הסכימו דאין הכבד נאסר אין להחמיר עכ"ד אלא שכתב אח"כ אבל מצאתי שכ' ר' ירוחם נט"ו דאפילו איכא ס' נגד הכבד מ"מ הכבד אסור כמו גבי לב עכ"ל ואין לזוז מדבריו כי בטלה דעתי נגד דבריו עכ"ל הרב וברבי' ירוחם נתיב ט"ו (אות ח') לא נמצא דבר ואדרבה כתב לשם שמשערינן בכל הכבד כיון שא"א יודעים כמה דם יצא ממנו אע"פ שהכבד מותר כמ"ש שאינו נאסר דומיא דלב (שבשלו) [שמלחו] בלא קריעה שמשערינן בכל הלב אע"פ שהלב מותר כמ"ש בדיני הלב עכ"ל אלא שכתב לשם בסוף האות דתרנגולת שנצלה עם הכבד שלה הכבד אסור ותרנגולת מותרת כי יש בה יותר מס' עכ"ל וא"א לומר שהרב כוון לזה שהרי העתיק לשונו כמו גבי לב ועוד דע"כ אין ראייה מזה דבלא"ה קשה דהא ס"ל לרי"ו דהכבד מותרת שפולטת ואינו בולעת אלא צ"ל דס"ל לרי"ו דבצלי שאני שפולטת דם הרבה וכנוס תחתיה בחלל התרנגולת וחוזר ונבלע בכבד וגם ס"ל כתוס' דפרק כ"ה שהבאתי בס"ק י"ב דלא אמרינן כבולעו כך פולטו בדם כבד (מיהו אנן לא קי"ל כרי"ו בהא אלא כמ"ש הפוסקים והטור בס"ו דנמצא כבד בעוף צלי מותר מטעם דכבכ"פ וכ"כ הב"י בס' ב"ה גם במה שמשמע מדברי רי"ו דתרנגולת יש בה ס' נגד כבדה לא קי"ל כוותיה) וגם ס"ל לרי"ו דלא אמרינן דם מישרק שריק אלא בכבד אע"ג בישרא משא"כ בחלל התרנגולת דלא שריק דלא עדיף מאלו יש גומות בבשר דלא אמרינן מישרק שריק וכמ"ש בס"ס ע"ה בשם הגה"מ ושאר פוסקים וא"כ אין ראיה לדין דהכא וצ"ע:
(כד) ונמצא בו לב לכאורה היה נראה מדכתב הר"ב ונמצא בו וכן מדהוצרך לכתוב ובעינן ס' מן העוף בלא המלוי דאיירי אפילו כשאינו דבוק הלב או הכבד בעוף ואפ"ה אינו מצטרף המלוי לבטל בששים וכדעת מהרש"ל וכך הבין העט"ז אבל פשטא דלישנא דדינו כמבושל שכ' הר"ב לא משמע הכי אלא משמע דהוי כנתבשל הכל ביחד וכן משמע באו"ה כלל ט"ז ד"ח ובת"ח כלל כ"ו ד"ב שלא הזכירו שם דבעינן ס' מן העוף בלא המלוי וכן משמע מדברי הר"ב לקמן סי' ע"ז וכמו שיתבאר שם בס"ד וכן בכבד הנמצא בפשטיד"א כתב הר"ב בת"ח כלל כ"ח ד"ב ובהג"ה ס"ס ע"ח דיש לה דין בישול לקדרה בין לקולא בין לחומרא והיינו דאם יש ס' בפשטיד"א הכל שרי מלבד החתיכה שהאיסור דבוק בה וכמו שנתבאר שם ופשטיד"א דומה למילוי ביצים ואדרבה הסמ"ג לאוין קל"ז דף מ"ח ע"ג מחמיר טפי בפשטיד"א מבמלוי ביצים דס"ל התם דבפשטיד"א לא אמרינן כבולעו כך פולטו ובביצים אמרינן כבכ"פ וכן מהרש"ל באו"ש ובספרו דימה דין קמח לביצים (וכן מביא הב"ח על שמו בר"ס ע"ו) וא"כ ה"ה בביצים דאם אין האיסור דבוק מצטרף המלוי ג"כ לבטל וכן בדין דכיון דאמרינן דהביצים כיון שהם נקרשים גורמין דהוי כבישול למה לא יצטרפו גם כן לבטל וכן משמע דעת הב"ח בס"ס ע"ב בזה אלא הר"ב מיירי כאן שנמצא הלב או הכבד דבוק בעוף (וכן נ"ל מוכח מדברי האגודה פכ"ה סי' קכ"א ומדברי המרדכי שם ע"ש תשובת רש"י ומא"ו של מהרי"ל דמיירי בדבוק ולא כמהרש"ל באו"ש ובספרו ע"ש) ולכן בעינן ס' מן העוף בלא המלוי ולא בא הר"ב אלא לאשמועינן דל"ת דבכל צלייה אמרינן כבכ"פ אפילו במלוי ביצים (וכדעת הרמב"ם פ"ו מהמ"א וסמ"ג שם) אלא כיון דמלאוהו בביצים שהם נקרשים לא שייך כבולעו כך פולטו והוי כאלו נתבשל הכל יחד ואגב זה נקט נמי דבעינן ס' מן העוף בלא המלוי כלומר כשהאיסור דבוק בו כדין שאר בישול א"נ אתא לאשמועינן דל"ת כיון דהמלוי גורם דהוי כבישול אם כן נבלע אדרבה מתחלה במלוי ואם כן אף שהאיסור דבוק בעוף יצטרף המלוי קמ"ל:
(כה) ובעינן ששים מן העוף כו'. אע"ג דאין עוף שהוא ס' נגד הכבד שלו י"ל דמיירי כשהכבד אינה שלימה וכן מ"ש ואם לאו הכל אסור ר"ל דאם אין העוף שלם דאז אפשר דאין בו ס' נגד לבו דאל"כ הא כבר נתבאר בס"ס ע"ב דאין לך עוף שלא יהא בו ס' נגד לבו וק"ל. ונראה מדברי הר"ב דבדאיכא ס' גם המלוי מותר וכן משמע דעתו בת"ח שם להדיא וכן משמע פשטא דמילתא באגודה שם וכן במהרי"ל ובאו"ה שם ואע"פ שדעת מהרש"ל והב"ח אינו כן מ"מ הא בלא"ה הרמב"ם והסמ"ג ס"ל דבביצים נמי אמרינן כבכ"פ:
(כו) ואם מלאוהו בבשר ואין שם ביצים הנקרשים כו'. משמע דעת הר"ב דאם יש שם ביצים אע"פ שיש שם בשר שלא נמלח לא אמרינן כבכ"פ וכן יתבאר עוד דעת הר"ב בזה בסי' ע"ו: