ש"ך על חושן משפט ריח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ו
[עריכה](א) וי"א דוקא שאין בהם ד' קבין. הקשה בסמ"ע הא כ' רשב"ם בעל סברא זו דוקא ביותר מד' קבין אבל ד' קבין נמדדים ולכך הגיה כך ול"נ דמהרמ"א איירי כאן בכל ענין אפילו אינו מובלע בתוך ה' קבין ובתוך רובה של שדה אבל ד' קבין צריך שיהא דוקא בכל התנאים הנזכרים לעיל כי להרשב"ם דינא דבית [דכבית] כור לא עדיף אלא לענין שנמדדים אפילו גבוהין אבל בכל דבר הוא דומה לנדון דלעיל וע' בטור ויבורר נ"ל ודוק:
סעיף יד
[עריכה](ב) או שאמר כו'. עיין מ"ש בסמ"ע ס"ק מ"א ומ"ב ומ"ג ואינו נלפע"ד אלא נראה עיקר כהמ"מ וב"י ועיר שושן שביארו לדברי הרמב"ם והמחבר דגם הוא ס"ל כרשב"ם ושלא כדת השיג עליהם וכ"כ הב"ח דה"ק הרמב"ם ואין לו אלא כדין הפחות בין אם חסר בין אם יתר והשיג על הטור וסמ"ע ע"ש ועוד מצאתי סתירה לדברי הסמ"ע ממ"ש הרמב"ם בפי' המשנה פ' בית כור וז"ל יקח הלוקח בכגון זה הפחו' שבשעורין וזה שאמרו הלך אחר הפחות שבלשונות עכ"ל הרי שהפחות שבלשונות לעולם רעות' ללוקח ופירשו הפחות שבשעורים ולא כמו שפי' הסמ"ע אחר הל' שמפחית הדבור שאמר בתחלה כו' וגם קשה לי על מ"ש הסמ"ע שמפחית הדבור שא"ל בתחילה בית כור כו' שהרי במשנה שמשם מקור דין זה לא הוזכר בית כור אלא פשיטא דל' בית כור דנקטו הרמב"ם והמחבר כאן הוא ל"ד ואינו אלא פירוש של מדה בחבל וכוונתם כדברי הראב"ד שאביא בסמוך ונראה דגם הר"י מגא"ש ורש"י ורשב"ם ס"ל כהראב"ד ודבריו נכונים לדינא וז"ל הפחות שבלשונות קולא הוא לנתבע ואם נתן מעות הלוקח הוא התובע ואם לא נתן והלוקח מחזיק והמוכר תובע מעות יתרים הוא התובע ופעמי' שחסר הוא קולא או חומרא לנתבע וכן היתר עכ"ל ומ"ש הרב המגיד דאפי' בא המוכר ליקח מעות כופין את הלוקח ליתן כשהותיר לפי שקרקע בחזקת בעליה עומדת וכן אמרו בענין שכירות בב' לשונות סותרי' כמו שיתבאר פ"ז מה' שכירות עכ"ל פשיטא דאין ר"ל דכופין את הלוקח ליתן אם אינו חפץ בקרקע דודאי בכה"ג לא שייך לומר קרקע בחזקת בעליה עומדת וגם גבי שכירות פ"ז לא אמרינן אלא שצריך לשלם לו בעד החדש הי"ג כשכבר דר בו (ונתבאר לקמן סי' שי"ב סט"ו) אלא ר"ל דאם הלוקח חפץ בקרקע ואינו רוצה במותר שהותיר ואינו רוצה ליתן המעות בעד המותר כופין את הלוקח ליתן וכ"ז שאינו נותן הקרקע כולו של מוכר מטעם קרקע בחזקת בעלי' קיימת וכת' כן לפי שמפשטא ל' הראב"ד שכתב והמוכר תובע המעות יתירים כו' לא משמע כן ולענ"ד נראה דגם הראב"ד מודה ליה אלא שמיירי שחפץ שהקרקע יהיה של הלוקח רק שתבע מעות היתירים ובזה הדין עם הלוקח ואפשר דגם הרב המגיד הבין כוונת הראב"ד כן ולא בא אלא לפרש ודוק:
סעיף כג
[עריכה](ג) אלא הפחות שבהם כן הוא בש"ס סוף ב"ב (סוף) [דף] קע"ג ע"ש וכפירשב"ם ריש פ' המוכר את הבית סוף ד' ס"א ע"ש:
סעיף כד
[עריכה](ד) אפילו בתים. כ"כ ג"כ הטור ויש לספק אם העבדים בכלל סתם קרקעות עכ"ל סמ"ע ולא ידענא מאי מספקא ליה הא פשיטא דאינם בכלל מקרקעי אלא בכלל מטלטלי וכדלקמן סי' רמ"ח ס"י:
(ה) וכל המטלטלים כו'. אע"ג דלקמן סי' רמ"ח סעיף י"א כל המטלטלים בכלל נכסי אע"פ שלא אמר כל שאני התם דמתנה בעין יפה נותן וחילוק זה מוזכר בתוס' והרא"ש והר"ן וכן נ"ל לדעת הרמב"ם והמחבר (וכ"כ הב"ח אבל שאר תירוצי' שהוזכרו בתו' ושאר פוסקים קשה להו לומ' בדעת הרמב"ם והמחבר) ומ"ש הרב המגיד על דברי הרמב"ם דכאן באומר כל נכסי המטלטלים בכלל כמ"ש המחבר והכי מוכח בפרק מ"ש ואמרינן התם דאפילו תפילין איקרי נכסי כו' אע"ג דבפרק מ"ש במתנה איירי ה"ק דבפ' מ"ש מוכח דכל המטלטלי' איקרי ניכסי ואפילו תפילין וכה"ג וא"כ נהי דהתם במתנה מ"מ כיון דהכל בכלל נכסי כאן שאמר כל נכסי כל המטלטלים בכלל דנהי דמוכר בעין רעה מוכר היינו היכא שלא אמר כל ואי לאו הך דפרק מ"ש אפי' אמר כל לא הוי כל המטלטלים בכלל דמאן לימא לן דאיקרי נכסי כלל כן נ"ל ודוק:
(ו) אבל אמר נכסי דבי פלניא כו'. אפילו אמר כל כן כתב הטור בשם הר"ר יונה ונראה שטעמו מדכתב ה"ר יונה בסוף דבריו אבל האומר כל נכסי אני מוכר גם המטלטלים בכלל דלאיזה צורך הזכיר כל אלא לדיוקא אצטריך דבנכסי דבי חייא אפילו כל לא מהני אבל לפע"ד זה דוחק ויותר נראה דתיבת כל ט"ס הוא או י"ל דה"ק אבל האו' כל נכסי דבי חייא אני מוכר לך גם המטלטלים בכלל וא"כ י"ל דה"ר יונה מתרץ דברי רשב"ם ודוק: