רשב"ם על ויקרא י

<< · רשב"ם על ויקרא · י · >>

(א-ג). ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא: קודם שיצא האש מפני ה' כבר לקחו איש מחתתו להקטיר קטורת לפנים על מזבח הזהב, שהרי קטורת של שחאר קודמת לאיברים, ונתנו בהן אש זרה אשר לא צוה אותם משה ביום הזה, שאע"פ שבשאר ימים כתב ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח, היום לא ציוה ולא רצה משה שיביאו אש של הדיוט, לפי שהיו מצפים לירידת אש גבוה, ולא טוב היום להביא אש זרה, כדי להתקדש שם שמים שידעו הכל כי אש בא מן השמים כמו שאמר אליהו ואש לא תשימו לפי שהיה רוצה לקדש שם שמים בירידת האש של מעלה, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם והוא ותצא אש של פסוק ראשון, כמו שפירשתי אצל וישב משה את דברי העם וכן וישב את הכסף לאמו שכתוב שני פעמים בפסל מיכה, ששניהם אחד הם, אף כאן שני הפסוקים אחד הם כשיצא האש ותאכל את העולה ואת השלמים של מזבח החיצון כשלקחו בני אהרן והקריבו אש זרה על המזבח הפנימי ותצא אש מפני ה' להקטיר קטורת לפנים תחילה ופגעה בבני אהרן שם ומתו, ואחר כך יצאה משם ובאה על מזבח החיצון ותאכל את העולה:
וימותו לפני ה': ומיד כששמע אהרן היה רוצה להניח העבודה ולהתאבל על בניו ויאמר משה אל אהרן אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה כי הדבר הזה אשר אני אומר לך הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש, בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש ולא שיתחלל שמי ועבודתי, שכן אמר לי הק' והכהן הגדול מאחיו ונ' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם וגו' ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו, הא אם לא יצא קידש ואין מוקדם ומאוחר בתורה, ולכך אל תניח העבודה שאתה כהן גדול ולא תצא ולא תחלל אלא יתקדש הק' ועבודתו על ידך:
ועל פני כל העם אכבד: זהו כבוד שכינה שרואה בניו מתים ומניח אבלו בעבודת בוראו:
וידום אהרן: מאבילותו ולא בכה ולא התאבל שכן שכתוב ביחזקאל בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה וגו' האנק דום מתים אבל לא תעשה, אף כאן וידום ממה שהיה רוצה להתאבל ולבכות, וזהו מוסר ואמיתת פשוטו, אבל האגדה שאומרים שהיה מנחמו משה לאהרן על שאמר לו הק' ונקדש בכבודי, בִּכְבוֹדִי וסבור הייתי או אני או אתה, עכשיו תדע שהם גדולים ממני וממך, אין זה לפי הפשט וכי היה מבשר להם הק' למשה עשו לי משכן ובו ביום ימותו הגדולים שבכם:

(ו-ז). ראשיכם את תפרעו וגו': כך אמר לאלעזר ולאיתמר, אע"פ שכהנים הדיוטים אתם ואין אתם מצוים בפריעת ראש ובפרימת בגדים, כי בכהן גדול כן ולא בהדיוט, הרי אתם היום ככהן גדול לדורות, למה? כי שמן משחת ה' עליכם אתם נמשחים מחדש עם אביכם ובכהן גדול כתוב טעם זה את ראשו לא יפרע וגו' ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה':

(י). ולהבדיל וגו' ולהורות וגו': כמו שאמרו חכמים שכור אל יורה:

(טז). ואת שעיר החטאת: פירשו חכמים בשעיר של ראש חדש שהוא קדשי דורות, אבל שעיר העדה ושעיר נחשון נאכל:

(יז). לשאת את עון העדה: טומאת מקדש וקדשיו, כמפורש בשבועות:

(יח). הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה: בהיכל, שכל חטאות הפנימיות נשרפין כמו שכתוב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף, אבל זו חטאת חיצונה היא:

(יט). הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם: היא העולה והחטאת של אהרן ובניו שכתב למעלה קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים, והבנים סייעו לאהרן בקבלת הדם כאמור למעלה וכן אמר אהרן למה קצפת על בני? הלא היום הזה הקריבו אני ובני קרבנותינו שנתחנכנו בהם לעבודה, ובתוך הגדולה הזאת באה לנו צרה גדולה ותקראנה אותי כאלה והיאך אוכל חטאת של קדשי דורות ביום הזה שנתקלקלה ונתערבה שמחתינו דוגמת עלובה כלה שזינתה בקרב חופתה: