רש"ש על המשנה/חולין/י
רש"ש על המשנה מסכת חולין פרק י
<< · רש"ש על המשנה · מסכת חולין · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
ב
[עריכה]ברע"ב ד"ה חוץ מן הבכור. ובע"מ נאכל לכהן כ"כ רש"י. ל"ד דלב"ה בכורות (ל"ב ב') במשנה נאכל אפילו לעובד כוכבים אלא ר"ל דניתן לכהן. וכדמסיים לימד על בכור בע"מ שמתנה לכהן: שם ד"ה ועושין תמורה. קודם פדיונן כפרש"י. תמוה דשם (ט"ו ב') איתא להדיא בברייתא דגם לאחר פדיונן עושין תמורה. וע"ש (ט"ז) בגמ' ובתוס' וכ"פ ברמב"ם בפ"ג מהל' תמורה ה"ד. ולפלא שלהלח"מ שם אישתמיט הגמרא והתוס' הנ"ל. וכן הא דואם מתו יקברו לטעם השני שבפרש"י. הוא אפילו מתו לאחר פדיה. ואף דהא דהשוחטן בחוץ חייב אינו אלא לפני פדיונן. וכן הא דואם מתו יקברו לפמש"כ לעיל. ל"ק דהא כדאיתא והא כדאיתא:
ג
[עריכה]במשנה בזמן שמאה שוחטין כו'. ואם לקח אחד מהמאה נראה דתליא בפלוגתת אדמון וחכמים בפ' בתרא דכתובות גבי מי שאבדה דרך שדהו. ועי' בשו"ע ח"מ סי' קי"ט ס"ה ובאחרונים שם: שם ברע"ב סד"ה בכור כו'. שאין קדושה חלה על קדושה כ"כ רש"י. ובגמ' (קל"ד) בד"ה חלה פי' רש"י דמתנות אין בהן קדושה. והט"ז בסי' ס"א ס"ק כ"א הרגיש בזה ונדחק. ולע"ד נ"פ הטעם משום דאיתקש לצבי ואיל בפ' ראה. וכמו שפרש"י בר"פ גבי פהמ"ק שנפדו. והוא מהגמרא דבכורות (ט"ו):
ד
[עריכה]במשנה רי"א שוק מן הפ' כו' עד סובך של רגל. וכ' התוי"ט וא"כ לר"י אין במתנת הזרוע רק עצם האמצעי כו'. ותימה דמלשון ר"י משמע דל"פ אלא אשוק. אבל בזרוע מודה לת"ק דהוא ב' עצמות. ונראה דט"ס בדבריו וצ"ל השוק תחת הזרוע. וכ"מ מהמשך דבריו: שם עד פיקה כו'. רש"י פירש (ואחריו הר"ב). עד פיקה כו' שהיא פקיעתה כו'. נראה שמפרש כאילו היה כתוב פיקעה בעיי"ן. וע"ד שכתבתי בפסחים (ק"ט) בד"ה ועוד מפרש. ומש"כ רש"י קנה בית הבליעה. ר"ל במקום בה"ב שהוא בוושט. וברע"ב ליתא כלל תיבות בה"ב אך רש"י הזכירו גם כן לקמן בגמרא: