רמב"ן על שמות כא כט
| רמב"ן על שמות • פרק כ"א • פסוק כ"ט | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • טו • טז • יח • יט • כ • כא • כב • כד • כט • ל • לא • לד • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת׃
"וגם בעליו יומת" - קבלו רבותינו ז"ל (מכילתא כאן סנהדרין טו) שהיא מיתה בידי שמים וכמוהו והזר הקרב יומת (במדבר יח ז) ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב ט) וראיתי שלא בא בתורה בחייבי מיתות ב"ד "יומת" בלבד אבל "מות יומת" נאמר בכולן ואין טענה ממכה אדם יומת (שם כד כא) ולא משבת (להלן לה ב) ונביא המסית (דברים יג ו) שכבר פורש בהם במקום אחר ולא ידעתי טעם לתרגומו של אונקלוס שאמר יתקטל ואולי ירצה לומר כי ראוי הוא שיהרג אלא שיש עליו כופר או רצה לפרש שאמר הכתוב וגם בעליו יומת יהרג כאשר נהרג האיש המנוגח כי יומו יבא או במלחמה ירד ונספה לא ינקה ה' אותו רצה ללמד שהוא חייב בידי שמים למות ביד הורג לא מיתת עצמו כענין והרגתי אתכם בחרב (להלן כב כג) ואמר עוד באונקלוס בפסוק והזר הקרב יומת (במדבר יח ז) יתקטל כי היה סובר כדברי רבי עקיבא שאמר הזר ששימש במקדש רבי עקיבא אומר בחנק (סנהדרין פא)