רמב"ן על שמות ו יב
| רמב"ן על שמות • פרק ו' • פסוק י"ב | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • כג • כח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם׃
"הן בני ישראל לא שמעו אלי" - כי לא עשית דברי נשמעים להם ואיך ישמעני פרעה ועוד כי אני ערל שפתים ואיני הגון שאדבר לפני מלך גדול ויתכן לפרש שחשב משה אולי כי מפחיתותו לא שמעו אליו כי הוא ערל שפתים ולא יכין לדבר על לבם דברים טובים דברים ניחומים אף כי ידבר לפרעה וטעם הכתוב הזה כי מתחלה לא צוה אותו שידבר הוא אל פרעה רק אמר ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו (לעיל ג יח) והיה אפשר שידברו הזקנים והוא יחריש והיה בוש מלדבר גם אל העם ואמר לא איש דברים אנכי (שם ד י) והקב"ה השיבו ודבר הוא לך אל העם (שם שם טז) וכן עשה בבואם מתחלה כמו שאמר (שם שם ל) וידבר אהרן את כל הדברים האלה אשר דבר ה' אל משה ויעש האותות לעיני העם ועתה כאשר נצטוה משה לכן אמור לבני ישראל אני ה' דבר הוא להם בעצמו כאשר צוהו ולא שמעו אליו וכאשר חזר וצוה אותו לדבר אל פרעה אמר איך אדבר אליו ואני ערל שפתים והקב"ה צירף אהרן עמו וצוה שניהם אל בני ישראל שידברו להם כל אשר יצוום ואל פרעה להוציאם מארצו ורש"י פירש על דבר בני ישראל ועל שליחותו של פרעה ואין צורך