רי"ף על הש"ס/פסחים/דף ט עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · פסחים · דף ט עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

את ישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה. כגון שהרהינו אצלו ואמר ליה: קני לך מעכשיו אי לא מייתינא לך זוזי מכאן עד יום פלוני. ואי לא אמר ליה: קני לך מעכשיו, לא קני לוה גוי וקם ליה ברשותיה דישראל ואסיר, וכן הלכה.

חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער. אמר רב חסדא: וצריך שיבטל בליבו:

רשב"ג אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו: תאנא: וכמה חפישת הכלב? שלשה טפחים:

מתני'

אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחטים ובשעורים ובכוסמין ובשיבולת שועל ובשיפון. ויוצאין בדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני ובהקדש שנפדו, והכהנים בחלה ובתרומה, אבל לא בטבל, ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו. חלות תודה ורקיקי נזיר, עשאן לעצמו אינו יוצא בהן, למכור בשוק יוצא בהן:

גמ'

תאנא: כוסמין, מין חטין. שיבולת שועל, שיבלא דתעלי. הני אין,

רבנו ניסים (הר"ן)

מן התוספתא דתניא נכרי שלוה את ישראל על חמצו ואמר לו אם לא באתי קודם הפסח הרי הוא מכור לך וכו' ולאו ראיה הוא דהא דתני בתוספתא בדלא אמר ליה מעכשיו עסקינן ומשום הכא דוקא בשאמר ליה אם לא באתי קודם הפסח אבל בדאמר ליה מעכשיו אפי' בשקבע לו זמן אחר הפסח מותר:

ואם לא אמר ליה מעכשיו לא קני ליה נכרי וקאי ליה ברשותא דישראל ואסור:

מיהא שמעינן דחמצו של ישראל המופקד אצל נכרי מדרבנן צריך ביעור דאי לא תימא הכי אמאי אסור והא לא עבר עליה בבל יראה ובל ימצא וכבר כתבתי זה למעלה (דף ז: ד"ה גמ' ודף ב: ד"ה ומיהו כו' ע"ש) :

אמר רב חסדא וצריך שיבטל בלבו: איכא מאן דפירש דלבו לאו דוקא אלא לומר שאין צריך להשמיע לאזניו אבל צריך שיוציא בשפתיו דדברים שבלב אינן דברים וכי מצריכין בטול ה"מ מדרבנן אבל מדאורייתא כיון שנפלה עליו מפולת אינו עובר עליו והכי תניא במכילתא בהדיא יצא חמצו של נכרי שהוא ברשותו של ישראל וחמץ שנפלה עליו מפולת אע"פ שהוא ברשותו של ישראל אבל אינו יכול לבערו:

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: חובת מצה בלילה הראשון שהוא מחויב לאכול מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות:

כוסמין: אשפי"לטא:

שבולת שועל: אוי"נא. ירושלמי ר' שמואל בר נחמן שמע לה מן הדין קרא (ישעיה כח) ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו חטה אלו חטים שורה זו שבולת שועל ולמה נקראת שמה שורה שהיא עשויה כשורה שעורה זו שעורין נסמן זה שיפון כוסמת זה כוסמין גבולתו ע"כ גבולו של לחם ולמדין מן הקבלה כלומר בתמיה א"ר סימון מן מה דכתיב (שם) ויסרו למשפט אלהיו יורנו כמו שהוא דבר תורה ובגמ' דידן מפיק מקרא דבמין אחר אינו יוצא מידי מצה:

ויוצאין בדמאי: תבואה שנלקחה מעם הארץ והיא נקראת דמאי ספק עישרה ספק לא עישרה וחייבו חכמים להפריש מעשר מן הספק ואם אכל ממנה מצה ולא הפריש ממנה מעשר יצא וטעמא מפרש בגמ' מגו דאי בעי מפקר ליה לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי:

ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו: תרומת מעשר לכהן ומכאן ואילך מותר לזרים:

ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה: בגמרא פריך בכל הני פשיטא ומשני להו:

אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו: טעמא דכל הני משום דהוי ליה מצוה הבאה בעבירה וגרסינן בירושלמי תני מצה גזולה אסור לברך עליה אמר ר' אושעיא על שם (תהלים י) ובוצע ברך נאץ ה' הדא דאמרה בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו ר' יוסי אמר אין עבירה מצוה אמר ר' אילא אלה המצות אם עשייתן כמצותן הרי הן מצוה ואם לאו אינן מצוה:

חלות תודה ורקיקי נזיר: שהן של מצה:

עשאן לעצמו: שהיה מחויב תודה אין יוצא בהן ואפילו לא נשחט עליהן הזבח ומפרש טעמא בגמרא ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצאת זו שאינה משתמרת לשום מצה אלא לשם זבח:

למכור בשוק יוצא בהן: דכל בשוק אימלוכי מימלך אי מזבנינא מזבנינא ואי לא איפוק ביה אנא הילכך מצה המשתמרת לשום מצה היא ופרכינן בגמרא ותפוק ליה דהויא לה מצה עשירה שהרי היו נלושות בשמן ומשני רביעית היא המתחלקת לכמה חלות דבשמן מעט כזה לא מיקרי מצה עשירה:

גמ' כוסמין מין חטים: ליכא למימר דלענין מצה וחמץ מיתניא ולומר שהללו מצטרפין אבל לא חטים ושעורים

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט