לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/נדרים/דף יג עמוד ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

נדר הימנו מאכל לפני שביעית, יורד לתוך שדהו, ואינו אוכל מן הפירות. ובשביעית יורד ואוכל.

(נדרים מב, ב) המודר הנאה מחברו, לא ישאילנו ולא ישאל ממנו, לא ילונו ולא ילוה ממנו, לא ימכור לו ולא יקח ממנו.

(נדרים מג, א) אמר לו: השאילני פרתך, אמר לו: אינה פנויה, אמר: קונם שדי שאני חורש בה לעולם – אם היה דרכו לחרוש, הוא אסור ואחרים מותרין; ואם אין דרכו לחרוש, הוא וכל אדם אסורין.

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל, ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ויאמר לו: איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו, והוא נותן לו, ובא ונוטל מזה. היה ביתו לבנות, גדרו לגדור, ושדהו לקצור, הולך אצל הפועלים ואומר להם: איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו, והן עושין עמו, ובאין ונוטלין שכר מזה. היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל, נותן לאחר לשום מתנה והלה מותר בה. ואם אין עמהם אחר, מניח על הסלע או על הגדר ואומר: הרי הן מופקרין לכל מי שירצה, והלה נוטל ואוכל; ור' יוסי אוסר.

גמ' לא ירד לתוך שדהו. (נדרים מב, א) רב ושמואל דאמרי תרוייהו: נכסים אלו עליך לפני שביעית, אינו יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות, אע"פ שהגיע שביעית; ואם בשביעית נדר, אין יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנוטות. ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: נכסי עליך, לפני שביעית אינו יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות; הגיע שביעית, אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנוטות. ומסיק (נדרים מב, ב) דכולי עלמא אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו, ורב ושמואל בנכסים אלו, ור' יוחנן וריש לקיש בנכסי, ולא פליגי.

(נדרים מג, א) ולא ילונו כו' ולא ישאילנו כו'. גזירה לשאול אטו להשאיל, וכן כולהו משום גזירה.

ור' יוסי אוסר. (נדרים מג, ב) מאי טעמא דר' יוסי? אמר רבא, גזירה משום מתנה דבית חורון.

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף  

הלכות נדרים לרמב"ן

הלכות נדרים (רמב"ן)

ריטב"א

פירוש הריטב"א להלכות נדרים