לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/מועד קטן/דף ו עמוד א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

ואין מוסרין להם שומר לנער את צאנם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע מסייעין אותם ומוסרין להם שומר לנער את צאנם רבי אומר בשבת בטובה ביום טוב במזונות במועד בשכר אמר רב יוסף הלכה כרבי:

וכן מי שהיה יינו בתוך הבור וכו':

א"ר יצחק מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא כרבי יוסי א"ר יוסף הלכה כר' יוסי בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק מהו למישע חבית' דשכרא בחולא דמועדא א"ל סיני אמר הלכה כר' יוסי דחייש לפסידא ושיכרא נמי אית ביה משום פסידא:

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים למאי הלכתא אמר רב דניאל בר רב קטינא (ברא"ש ליתא תי' אמר רב) אמר רב לומר שהן עקרות ואין למדות זו מזו דאמר שמואל זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא ורב דימי מנהרדעא אמר זופתין חביתא ואין זופתין כוזתא מר חייש לפסידא ומר חייש לטירחא:

אמר אביי נקיטינן הלכות מועד כהלכות שבת יש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחילה:

תנו רבנן טוחנים קמח במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם טחן והותיר הרי זה מותר קוצצין עצים במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם קיצץ והותיר הרי זה מותר מטילין שכר במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם הטיל והותיר מותר:

רב חצדו ליה חצדא בחולו של מועד שמע שמואל ואקפד לימא שמואל כיחידאה ס"ל דתניא דבר האבד מותר לעשותו במועד ושאינו אבד אסור בד"א בתלוש מן הקרקע אבל במחובר לקרקע אפילו כולו אבוד אסור וקי"ל דיחידאה היא ל"א רב חצדא דחטי הוה ליה דאי שביק ליה לא פסיד ורב מ"ט עבד הכי אין לו מה יאכל הוה דתניא ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש וזורה וטוחן ובלבד שלא ידוש בפרות בחולא דמועדא ושמואל מ"ט אקפד לא סיימוה קמיה אי נמי אדם חשוב שאני:

רב יהודה שרא למעקד כיתנא בחולא דמועדא משום דחזי לחפיפה ולמיקטל כשותא דחזי לשיכרא ולמעקר שומשמי דחזיאן לנאזיא דאית בהו רבי ינאי הוה ליה ההוא פרדיסא דמטא בחולא דמועדא קטפיה לשנה שהו כו"ע לפרדיסיהו לחולא דמועדא אפקריה רבי ינאי לפרדיסיה ההוא שתא ירושלמי ילפינן מקלקלתא ולא ילפינן מתקנתא רבי יעקב בר אחא בשם רבנן אמר פרקמטיא אבודה שרי למטלטלא במועדא הדא שיירתא שרי מזבן מיניה במועדא: