רי"ף על הש"ס/חולין/דף ד עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · חולין · דף ד עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

מתני' השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשרה הכל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין חוץ ממגל קציר והשינים והמגרה והצפורן מפני שהן חונקין:

השוחט במגל קציר בדרך הליכתה בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין ואם החליקו שיניה הרי זו כסכין:

גמ' השוחט במגל יד דיעבד אין לכתחלה לא גזירה דילמא אתי למיעבד באידך גיסא פירוש מגל יד צדו אחד סכין וצדו אחד מגל:

בצור ובקנה לכתחלה לא.

בתלוש ולבסוף חברו אבל במחובר מעיקרו אפילו דיעבד שחיטתו פסולה ובתלוש שוחטין לכתחלה דתניא בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה ומאי ניהו סימוניא דאגמא:

תניא נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה אמר רב ענן אמר שמואל לא שאנו אלא שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה אבל סכין למטה וצואר בהמה למעלה חיישינן שמא ידרוס והא קתני בין שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה בין שהסכין למטה וצואר בהמה למעלה א"ר זביד לצדדין קתני סכין למטה וצואר בהמה למעלה בתלושה סכין למעלה וצואר בהמה למטה במחוברת רב פפא אמר כי תניא ההיא בעופא דקליל:

תנו רבנן סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה ושאין בה אלא פגימה אחת אוגרת פסולה מסוכסכת כשרה והיכי דמי אוגרת והיכי דמי מסוכסכת א"ר אלעזר אוגרת משתי רוחות מסוכסכת מרוח אחת:

אמר רבה שלש מדות בסכין אוגרת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה מסוכסכת לא ישחוט ואם שחט

רבנו ניסים (הר"ן)

דוקא בההיא דבליעא טפי הוא דאיבעיא לן דכמאן דאיתיה לאיסוריה בעיניה דמי וכן חוטים שבלחי אסורים באומצא משום דם דכמאן דאיתיה לאיסורא בעיניה דמי כדמוכח לקמן בפ׳ כל הבשר הא בעלמא שרי וכן נמי לצלי לא בעינן מליחה מדגרס לקמן בפרק הזרוע חוטים שבלחי אסורים וכל כהן שאינו יודע ליטלן אין נותנין לו מתנות ולא היא אי בטויא מידב דאיב אי לקדרה אדמחתך להו ומלח להו שפיר דמי ומדלא מדכרינן מליחה בטויה כלל שמע מינה בצלי לא בעי׳ מליחה כלל אלא מיהו איכא למידק מדגרסינן במנחות בפרק הקומץ רבה במלח תמלח יכול תבונהו מאי תבונהו יכול יתן בו טעם כבינה כלומר שישהה בו מלח עד שיתן טעם בבשר כבינה שנותנת טעם באדם תלמוד לומר תמלח כיצד הוא עושה מביא את האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו אמר אביי וכן לצלי תירץ הרב רבינו אהרן הלוי זכרונו לברכה דהתם לא בהכשר מליחה עסקינן דמאי שייכא התם אלא הכי קאמר וכן למתנו כהנים שזכתה להם תורה מן הקרבן צריכות מלח שאף הם בכלל על קרבנך תקריב מלח ומשוםה כי אמרינן וכן לצלי דאי לקדרה בלאו הכי נמי אלא צלןי דבחולין לא בעי מליחה הכא בעי אי נמי התם וכן לקדרה גרסינן:

מתני׳ השוחט במגל יד מגל יד יש לה שתי פיות האחת חלקה כסכין והשנית יש בה פגימות וכי מכשרינן הכא מגל יד באותו רוח שהוא חלק:

הכל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין מפרשינן בגמרא דהכל שוחטין לאיתויי ישראל משומד אוכל נבלות לתיאבון דבודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו ולעולם שוחטין בין ביום בין בלילה והוא שאבוקה כנגדו:

ובכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה ואפי׳ לכתחלה והוא שתלושין כדאיתא לקמן:

חוץ ממגל קציר שוצרים בה את התבואה ופגימותיה כולן נוטות לצד אחד ואין אדם מרגיש בהן מאותו צד ואפילו הכי פסול:

והמגרה שפגימותיה נרגשות לכל צד שייג״א בלע״ז:

והשיניים כשהן שתים דבוקות ואפילו הן תלושות:

והצפורן במחוברת:

מפני שהן חונקין:

שאין חותכין אלא קורעין מחמת הפגימה והאי חונקין אשארא קאי ולא אצפורן דטעמא דצפורן מפרק בגמרא מפני שהוא מחובר:

השוחט במגל קציר בדרך הליכתה מגל קציר כדרך הליכתה אינה קורעת לבית הלל מפני שראשיה כפופין מאד ומפרשינן בגמרא דאף כשהכשירו בית הלל לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבלה אבל באכילה אסורה שמא ישכח ויביא:

ואם הוחלקה שיניה הרי היא כסכין ומותר לכתחלה ולא גזרינן אטו לא הוחלקו:

גמ׳ גזירה דילמא אתי למיעבד באידך גיסא באותו צד שהוא פגום ושמעינן מהא דסכין שיש בו כדי לשחוט מן הפגם ולהלן אסור לשחוט בה לכתחלה דהא הכא גזרינן משום אידך גיסא וכל שכן היכא דבההיא גיסא גופא פגומה ומיהו היא דעבד בה הכירא שריא אפי׳ לכתחלה ולא דמי למגל יד דהתם כלי שצורתו כך ואפשר דאתי למיטעי אבל הכא לפי שעה ליכא למיגזר:

בצור ובקנה לכתחלה לא בתלוש ולבסוף חברו דגזרינן אטו מחובר מעיקרו אבל במחובר מעיקרו אפילו דיעבד שחיטתו פסולה בגמרא ילפי׳ לה:

ומאי ניהו סימוניא דאגמא עשב הגדל באגמי מים כשהוא יבש חותך ואין קיסמין נבדלין ממנו אבל שאר קנים כשדוחקין אותן קסמים נתזין ונפרכין מהן וחיישינן דילמא נקבו להו לסימנין:

חיישינן שמא ידרוס מתוך שצואר הבהמה מכביד על הסכין:

לצדדין קתני דהא רישא דברייתא תנא תלוש ומחובר כדקתני בכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר וכי הדר סיים סיפא בין שהסכין למעלה וכו׳ לאו תרוייהו אמחובר אלא סכין למטה וצואר בהמה למעלה דוקא בתלושה דאדם אוחז בסכין למטה ושוחט והבהמה תלויה באויר וזה מוליך ומביא בסכין והא דקתני סכין למעלה וצואר בהמה למטה במחוברת כלומר אף במחוברת:

רב פפא אמר לא תוקמה בשנויא דחיקא אלא תרווייהו אתלוש ומחובר קיימי ואפילוה כי לא תיקשי לרב ענן דהא דקתני סכין למטה וצואר בהמה למעלה במחובר בעופא דקליל שאין לחוש בו שמא ידרוס ובהמה דקתני לאו דוקא ואיכא נסחי דלא גרסי בהמה אלא סכין למעלה וצואר למטה:

תנו רבנן סכין שיש בה פגימות הרבה תדון כמגרה ואפי׳ כולן מסוכסכות דמדמפליג בשאין בה אלא פגימה אחת בין אוגרת למסוכסכת מכלל דביש בה פגימות הרבה אפי׳ כולן מסוכסכות פסולה:

אוגרת משתי רוחות שהפגימה נרגשת בין בהולכה בין בהובאה:

מסוכסכת מרוח אחת שהיא כפופה הרבה ואינה נרגשת אלא ברוח אחת ואמרינן לקמן בסמוך דכי מכשרינן

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט