רי"ף על הש"ס/חולין/דף ג עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · חולין · דף ג עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

להו לסימנין בסכין פגומה קא שחיט להו והיכא דראה אחד ששחט ואזל ליה לעלמא ולא ידע אי גמיר אי לא גמיר אותה שחיטה מותרת דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דתניא הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק או שאמר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצאו שחוט חזקתו שחוט אלמא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וכן הלכתא ואיכא מרבוואתא דס"ל כרבינא דאמר בלישנא קמא אבל אם אין יודעין אם יודע הלכות שחיטה אם לאו לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור וקאמרי דהילכתא כרבינא משום דבתרא הוא ואנן לא סבירא לן הכי דקי"ל דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן הלכה היא דהכין מסקנא דגמרא (גי' מהר"ם בתר דרבינא) כלישנ"א בתר"א דרבינא ואי קשיא לך הא דאמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וכו' דשמעת מינה דספק שחיטה לחומרא וקי"ל דהלכתא הוא התם כגון דאיתילידא ריעותא בסכין אבל הכא כיון דקי"ל דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן (גי' ד"ת) הילכך איתא להא ואיתא להא ולא קשיאן אהדדי:

חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו בשחיטתן:

שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו אמר רבה זאת אומרת אין מוסרין להן חולין לכתחלה:

וכולן ששחטו וכו':

תני ר' אושעיא זעירא דמן חבריא זרק סכין לנעצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה ר' נתן מכשיר וחכמים פוסלין הוא תאני לה והוא אמר לה הלכה כרבי נתן ודוקא דזרקה הוא אבל נפלה מאיליה ושחטה כדרכה פסולה:

השוחט בלילה וכן הסומא וכו':

ודוקא דיעבד אבל לכתחלה לא ישחוט ואי איכא אבוקה כנגדו שוחט בלילה

רבנו ניסים (הר"ן)

והתיר והשיב לפני רבותיו שהיו מחמירין בדבר אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיקנה בטריפה מיהו היכא דאיתיה לריאה קמן ואפשר למיבדקה אסור לאכול מן הבהמה עד שתבדק וראיה לדבר מדאמרינן בפרק אין צדין נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ובועלי נדות כלומר שנטיעה זו הכל ממתינין אותה שלש שנים וקצבים אין ממתינים לבהמה עד שתבדק הריאה אלמא צריכין הן להמתין ועוד ראיה מדאמרינן בירושלמי במסכת ביצה ר׳ יודן בעי דמאי מדבריהם וראיית טריפה מדבריהם כמאן דתימא רואין אתה טרפה ביום טוב דכותה מפרישין את התרומה ביום טוב והא ודאי בספק טריפות הריאה היא שאם תאמר שנולד ריעותא בבהמה הא אין ראייה זו מדבריהם אלא מדאורייתא ועוד הביא הרמב״ן ז״ל ראיה ממה שאמרו בילמדנו אמר רבי יהודה בן פדיא מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שאתה לא יכולת לעמוד בנסיונותיך אפי׳ שעה אחת והרי בניך משמרים את כל המצות שניתנו להם וכו׳ אדם מישראל לוקח בהמה שה או עז או כבש או שור ושוחט ומפשיט רוחץ בודק בריאה ונמצאת טריפה מונע ואינו אוכל הדא אמרת אמרת ה׳ צרופה ובדיקה זו מדבריהם היא ולא מדאוריי׳ דהא אמרי׳ בפ׳ אין צדין דהתירו לו לשחוט בהמה מסוכנת ביו״ט אם יכול לאכול כזית חי מבית טביחתה אלמא מדאוריי׳ אינה צריכה בדיקה כיון דמסוכנת אי אפשר לו לשחוט אלא אם כן יאכל בלא בדיקה שרינן ליה למיכל כדשרינן חלב בלא בדיקה [משום דלא אפשר וכשאינה מסוכנת מדרבנן צריכה בדיקה] וכדכתבינא והני מילי בסרכות שבריאות לפי שהן מצויות אבל בשאר טרפיות אפי׳ לכתחלה אינו צריך לבדוק וראיה לדבר מדאמרינן בפרק אלו טרפות נפלה מן הגג צריכה בדיקה אלמא דוקא דאיתיליד בה ריעותא הא לאו הכי לא חיישינן לה ולא בדקינן לה כלל והכי אמרינ׳ נמי גבי ההיא אימרתא דהות משגרא כרעא בתרייתא דשריא ותלינן בשגרונא ואינה צריכה בדיקה וכל שכן היכא דלא איתילידא בה ריעותא כלל וכן נמי אמרו שם האי אטום בריאה מייתי סילויא ובזענן לה אית לה מוגלא מחמת מוגלא הוא וכשרה ואי לא מותבינן עלה גילא או גדפא אי מבצבצא כשרה ואי לא טרפה וכן נמי אמרו בריאה דאושא אלמא אי לאו ריעותיהו לא נפחינן להו:

והיכא דראה אחר ששחט ואזיל ליה לעלמא וכו׳ נראה מדברי הרב אלפסי דדוקא היכא דאזיל לעלמא ולא איפשר למהדקיה הוא דסמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אבל כל היכא דאיתיה קמן בדקינן ליה וכן כתב בעל הלכות ראשונות זכרונו לברכה וטעמא דמילתא דנהי דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן מכל מקום מיעוט דאין מצויין שכיח וטובא והוה ליה כטרפיות דריאה דאסיקנא לעיל דכל היכא דאיתיה קמן בדקינן ליה וכי יתיה קמן סמכינן ארוב בהמות דכשרות נינהו ודכותה נמי אשכחן בפרק קמא דפסחים דאמרינן התם המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק ומתמהינן למאי נפקא מינה ומהדרינן דליתיה קמן דלישייליה ולארוחיה להאי מאי אלמא דאי איתיה קמן לא סמכינן אחזקה אלא בדקינן ליה והכי נמי מוכח בריש פרקין דשקלו וטרו אמוראי בפירושא דמתניתין ואיכא התם תרי לישני דרבינא בלישנא קמא אמר דכל שאין אנו יודעין בו שיודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו וללישנא בתרא אמרינן דכל שאין אנו יודעין בו שאינו מתעלף מתוך רכות לבו בשעת שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואמרינן התם דהנהו אמוראי אחריני דמוקמי לה למתניתין בגוונא אחרינא נאדו מהני תרתי לישני נאדו מלישנא קמא משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ונאדו מלישנא בתרא משום דלעלפויי לא חיישינן וכיון שלא אמר דלשאין מצויין לא חיישינן כי היכי דאמרינן דלעלפויי לא חיישינן ושמע מינה דלאו כי הדדי נינהו אלא דלעלפויי לא חיישינן שמע מינה דלאו כי הדדי נינהו אלא דלעלפויי לא חיישינן כלל ואפילו איתיה קמן לא צריכינן למיבדקיה אבל לשאינן מומחין נהי נמי דכל היכא דליתיה קמן שרינן ואמרינן דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין כל היא דאיתיה קמן חיישינן ובדקינן ליה והכי נקיטינן והר״ם במז״ל החמיר עוד בפרק רביעי מהלכות שחיטה לחוש לעלפויי לכתחלה אבל הר״ז הלוי זכרונו לברכה סובר דאפי׳ איתיה קמן ולא ידעינן ביה אי יודע הלכות שחיטה לא צריך למבדקיה ואין דבריו נכונים:

ומוכח בגמרא דכשנמצאת התרנגולת בבית כ״ע מודו דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וכשנמצאת באשפה שבשוק כ״ע מודו דבכה״ג לא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם דכיון שנמצאת שם [שהוטלה שם] חזקתה נבלה וכשנמצאת באשפה שבבית פליגי תנאי דר״י אוסר משום דסבירא ליה דאדם עשוי להטיל נבלות באשפה שבבית ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר דס״ל דאין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית אלא באשפה שבשוק הוא משליכה ומוכח בתוספתא דכי היכי דפליגי באשפה שבבית הכי נמי פליגי בשוק עצמו והכי נמי משמע בפ׳ אלו מציאות דגרסינן התם רבי חנינא אשכח גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירוה לו משום שחיטה כרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי אלמא בשוק דוקא לרבי חנינא הוא דשרי אבל לר׳ יודא לא ולענין הלכה מסתברא דקי״ל כרב חנינא בנו של רסי יוסי הגלילי כיון דאמרי׳ בפרק אלו מציאות דעבדו [עובדא] כוותיה וקי״ל מעשה רב וכן נראין דברי הרב אלפסי זכרונו לברכה בהלכות הלכך מצאן בבית ובאשפה שבבית וכן בשוק שרי ומיהו דוקא בשוקי ישראל אבל ברוב גוים אסור ויש לתמוה על הר״ם במז״ל שכ׳ בפ״ד מהל׳ שחיטה דמצאן באשפה שבבית וכן בשוק אסורין הרי שפסק כר״י וצריך טעם למה כיון דעבדו עובדא כרבי חנינא:

מתני׳ וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה ואף על גב דחרש שוטה וקטן לאו בני כוונה נינהו:

גמ׳ תני רבי הושעיא זעירא הושעיא זעירא שמו דמן חבריא מקום ששמו חבריא דבבראשית רבה אמרינן אבימי חבריא מבקר בישא הויא ואיכא דמפרש קטן שבחבורה ולא נהירא דלא הו״ל למימר דמן חבריא אלא מן חבריא:

כדרכה כהוגן:

רבי נתן מכשיר דלא בעי כוונה כלל:

וחכמים פוסלין דבעי כוונה לחתיכה:

אבל אם נפלה ושחטה כדרכה פסולה דנהי דלא בעי בחולין אפי׳ כוונה לחתיכה [הא] בעי מיהת שתהא השחיטה מכח אדם דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל:

מתני׳ השוחט בלילה וכו׳

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט