רי"ף על הש"ס/חולין/דף ג עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · חולין · דף ג עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

המפרקת נפגמה והלכתא כוותיה דרב הונא בשלא שיבר בה עצמות והלכתא כוותיה דרב חסדא בששיבר בה עצמות הילכך צריך בדיקה בין כל חדא וחדא דאי לא בדיק בין כל חדא וחדא ונמצאת הסכין פגומה כל מאי דשחיט בה אסור כדאמרי' הוה עובדא וטרף רב יוסף תליסר חיותא ואפי' קמייתא כדרב הונא דאמר חיישי' שמא בעור נפגמה וכי קא שחיט

רבנו ניסים (הר"ן)

ריעותא בסכין הוא דאיתליד ולא בבהמה וסכין היה בחזקת בדוק ממשיכים חזקתו ותולין להקל דלאחר שחיטה נפגם:

והלכתא כוותיה דרב הונא בשלא שבר בה עצמות דכיון דבהמה בחייה בחזקת איסור היא עומדת ואיתיליד ריעותא בסכין הרי היא בחזקת איסור דכמאן דאיתיליד ריעותא בבהמה דמי:

והלכתא כרב חסדא בששבר בה עצמות דבכה״ג כי מנצאת פגומה לאו ריעותא היא כלל דעצם ודאי פוגם הילכך צריכה בדיקה וכו׳ כדכתוב בהלכות ומדפסקינן כרב חסדא בששבר בה עצמות שמעינן מינה שאם נאבד הסכין ולא נבדק לאחר שחיטה דכשרה דכיון דאפי׳ בנמצאת פגומה מכשירין לה בששבר בה עצמות משום דס״ל דכה״ג לא מיקריא ריעותא כל שכן בשנאבד דליכא ריעותא כלל ומיהו כל היכא דאיתיה לסכין קמן בדקינן ליה וכמו שאמרו הגאונים ז״ל במי ששחט ואין ידוע מה טיבו דאף על גב דקי״ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן הן אפילו הכי כל היכא דאיתיה קמן כיון דאיכא למיקם עליה דמלתא בדקינן ליה ובבדיקת סכין נמי דכותה אבל שבר בה עצמות אי נמי נאבד דליכא למיקם עליה מעמידין אותו בחזקת בדוק ושחיטתו כשרה וכן כתב הר״ם במז״ל בפרק ראשון מהלכות שחיטה ואיכא מאן דאמר דכיון דפסקינן הלכתא כרב חסדא בששבר בה עצמות הוא הדין בשנגע ודאי בעצם דמפרקת דכששבר בה עצמות (ודאי) דמי ואמרינן בעצם דמפרקת ודאי פגים ואיכא בהא מילתא קולא וחומרא קולא שאם שחט בהמה אחת בלבד ונגע בודאי בעצם דמפרקת ונמצאת הסכין פגומה שחיטתו כשרה דכשבר בה עצמות דמי וליכא ריעותא בפגימה כלל היינו קולא וחומרא שאם שחט בהמות הרבה ונגע בעצם דמפרקת דקמייתא ואחר כך נאבד הסכין או ששבר בה עצמות כולן אסורות חוץ מן הראשונה דכיוןד אמרינן דנגיעה בעצם דמפרקת כשבר בה עצמות דמי ודאי פגמה דמכי נגע בעצם דמפרקת דקמייתא אזלא לה חזקת בדיקתו של סכין ובסכין פגומה קא שחיט ומסתברא דליכא למסמך אהא מילתא לקולא דכיון שלא נפסקה הלכה כרב חסדא אלא בששבר אין להקל בכך אלא אם כן שבר העצם לגמרי אבל בנגיעה לא וכן דעת הרמב״ן ז״ל ואחרים מחמירין עוד לומר דאפי׳ שבר עצם דמפרקת ממש שחיטתו פסולה ולא דמי לשבר בה עצמות משום דעצם דמפרקת רך הוא ועוד שאפילו שאר עצמות אם שבר אותן כעין עצם דמפרקת לא תלינן בהו דדוקא שבר אמרינן אבל חתך דרך הולכה והובאה כדרך שהוא עושה בעצם דמפרקת לא וכן דעת הרשב״א ז״ל הילכך השוחט בהמה אחת ונמצאת הסכין פגומה אפילו נגע ודאי בעצם דמפרקת אזלא לה חזקת בדיקתו של סכין ויש לזה הוכחה בגמרא הלכך נקיטינן דהשוחט בסכין ונמצאת פגומה אפילו נגע ושבר בה עצם דמפרקת שחיטתו פסולה כרב הונא דהא לא איפשיסא הלכתא כרב חסדא אלא בששבר בה עצמות בעלמא אבל עצם דמפרקת רך הוא ועוד שחתך אותו בהולכה והובאה וכן אם שחט בהמות הרבה ולא בדק בין כל אחת ואחת ולבסוף נמצאת פגומה כולן אסורות מאותו שנגע ואילך שמא בו נפגם:

תניא בגמרא שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה אם אחר שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה ואמרינן בגמרא דכל ספק שחיטה לאיתויי ספק שהה ספק דרס כלומר דלא אמרינן הלך אחר הרוב שרוב שוחטין אין שוהין ואין דורסין וכתב הרב רבינו יונה ז״ל דמהא שמעינן דהיכא שנשמטה גף העוף או נשברה רגלו מן הארכובה ולמעלה ואין ידוע אם קודם שחיטה אם אחר שחטה דאזלינן לחומרא והוא הדין לכל שאר טרפות דכל היכא דאיתיליד ריעותא אזלינן לחומרא וראיה לדבר מדאמרינן בפרק אלו טרפות דההיא אימרתא דהוות משגרא כרעא בתרייתא אמר רב יימר האי שגרונא נקטה מתקיף לה רבינא ודילמא חוט השדרה איפסיק אלמא מדאתקיף עליה רבינא האי ש״מ הדכל היכא דאיתיליד ריעותא לחומרא אזלינן ואף על גב דפסק תלמודא התא כרב יימר הא קאמר טעמא התם משום דשגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח אלמא דאי תרווייהו שכיחי או תרוייהו לא שכיחי לחומרא תלינן והא דאמרינן התם ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא ואמרינן נמי ספק קניא ספק שונרא אימר קניא התם היינו טעמא משום דלא שכיח שונרא דדריס ותדע לך דהא קי״ל חוששין לספק דרוסה אלמא היכא דתלינן לקולא כגון ספק כלבא ספק שונרא טעמא דמילתא משום דמסתבר טפי למיתלי בהיתירא ולא תקשי לך הא דאמרינן בפרק אלו טרפות אינקבה ליה ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא מי תלינן או לא תלינן ומסקינן דתלינן דהא תלינן בזאב אלמא בספק טרפות לקולא תלינן דהתם היינו טעמא לפי שיש דבר לפנינו לתולות בו להיתר ואין דבר לתלות בו לאיסור הלכך כל היכא שיש לפנינו דבר לתלות בו להיתר כגון שדרס על העוף או פרכס ונלחץ אל הקיר ואיכא אומדנא דאפשר שנשמטה גפו מחמת כך תלינן לקולא דהא תלינן בזאת וכך פירש הרב רבינו יונה זכרונו לברכה:

גרסינן בגמרא מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא ושקלי וטרו בה אמוראי טובא דמר נפקא ליה מהא ומר נפקא ליה מהא ורבה בר רב שילא אמר אתיא מפרה אדומה דאמר רחמנא ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה וליחוש דילמא טריפה היא אלא לאו משום דאמרינן דאזלינן בתר רובא וכי תימא אי טרפה היא מאי נפקא לן מינה חטאת קרייה רחמנא כלומר דכי היכי דקרבן טרפה פסול וכדאמרינן בריש מנחות ה״נ פרה אי טרפה היא פסולה אלא דסמכינן ארובא ואיכא למידק דילמא טעמא דפרה משוםד איכא רובא וחזקה דהא פרה בת שתי שנים היא וקי״ל דטרפה אינה חיה י״ב חדש הילכך כיון שחיתה שתי שנים איגלי מילתא למפרע דלאו טרפה הוות ואוקמה אחזקה וארובה אבל רובא לחדיה אי נמי חזקה לחודה לעולם אין הולכים אחריה תירצו בתוספות דכי אמרינן דאזלינן בתר חזקה היינו דוקא בחזקה אלימתא שהיה לה זמן מבורר שבאותו זמן הוא כן כגון חזקת פנויה שבשעה שנולדה היתה ודאי פנויה או חזקת נשואה שבשעה שנשאת היתה ודאי נשואה אבל חזקת פרה אינו כן שלא עמדה שום זמן שהיינו יודעים ודאי באותו זמןש לא היתה טרפה אלא שלמפרע הוא שאנו יודעין משעברו עליה שנים עשר חדש שלא היתה טרפה וכל כה״ג לאו חזקה היא דלא מיקריא חזקה אלא בשיש ידיעה ודאית בזמן הזה ולא בזמן עבר ואומר מכאן שגבינות שנעשו מבהמה שנמצאת טרפה בשעת שחיטה אסורות ואפילו יש לבהמה זו יותר משנים עשר חדש א אמרינן כיון שזו ודאי בשעה שנולדה לאו טרפה הות העמידנה על חזקתה ועכשיו הוא שנטרפה שחזקה שאינה מבוררת בזמנה כגון זו אינה חזקה ובשם רבינו שמשון זכרונו לברכה אמרו שאין לאסור גבינות מטעם זה שאפי׳ תמצא לומר שאין הולכין אחר חזקה כזו מכל מקום שאני הכא דהוה ליה חזקה דאתי מכח רובא דרוב בהמות כשרות הילכך אמרינן דעכשיו הוא דנטרפה וכמו שאמרו בענין חזקה בכתובות גבי הכונס את האשה ולא מצא לה בתולים ובפרק המדיר גבי מומין ואף הרב רבינו יונה ז״ל הסכים להתירם מדאמרי׳ נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה אלמא בהמה בחייה בחזקת שאינה טרפה היא הלכך אם מצינו אותה עכשיו טרפה אמרינן השא הוא דאיתרעי ומיהו הני מילי בטרפותד איכא למימר דהשתא סמוך לשחיטה ממש נולד בה אבל בטרפות סירכא או שאר טרפיות שאי אפשר לתלות בשעת שחיטה בהא ודאי אסורה דכיון דיצתה מחזקתה ועל כרחנו קודם לזמן מציאה יצתה ואין אנו יודעין כמה אוסרים אותה למפרע וכענין שאמרו חכמים בכתמים דכתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שתאמר בדקתי את החלוק ולא מצאתי בו כתם או עד שעת הכיבוס אלמא כיון שכתם זה יבש הוא ואי אפשר לומר עכשיו ראתה מטמאין אותה למפרע ולא אמרינן העמידנו על חזקתו שלא יהא מטמא למפרע אלא בכדי שיוכל הכתם להתיבש אלא אמרינן משעת כיבוס ראתה הכא נמי דכותה ואף על פי דאמרינן בכתובות גבי מומין העמד האשה על חזקתה ואמרינן דברשות הבעל נולדו ואף על פי שמומין הללו שנולדו בה מומין שאי אפשר לומר שעכשיו ממש נולדו התם שאני דכיון שברשות הבעל נמצאו אמרינן כאן נמצאו וכאן היו לפי שאין מחזיקין מומין מרשות לרשות ומיהו אף על גב דאסיקנא בשמעתין דאזלינן בתר רובא אפילו היכא דאפשר למיקם עליה דמילתא דהכי אסיקנא בגמרא הני מילי היכא דרובא ומיעוטא תרוייהו תלו במעשה אי נמי לא תלו במעשה וכל שכן היכא דמיעוטא תלי במעשה ורובא לא תלי במעשה אבל היכא דרובא תלי במעשה ומיעוטא לא תלי לא לא אזלינן בתר רובא דלא עדיף רובא דתלי במעשה ממיעוטא דהוי ממילא וראיה לדבר מדתנן בבכורות פרק שלישי הלוקח בהמה מן הגוי ואינו יודע אם בכרה אם לא רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה לכהן מכאן ואילך ספק והוינן בה מכאן ואילך ספק ליזיל בתר רובא ורוב בהמות מתעברות ויולדות ופריק עליה רבינא כי אזלינן בתר רובא ברובא דלא תלי במעשה אבל ברובא דתלי במעשה לא כלומר דכיון דרובא דמתעברות תלי במעשה לא עדיף ממיעוטא דאין מתעברות דהוי ממילא ושמעינן משמעתין דאפילו בבדיקת סכרות הריאה אזלינן בתר רובא דהא בפרה אדומה לא מצינן למיבדק ומעמידין אותה בחזקת כשרה הלכך בא זאב ונטל את הריאה ולא נבדקה או ששכח טבח והוציאה כשרה והכי מוכח בירושלמי בפרק אין צדין דגרסינן התם באו זאבים ונטלו בני מעיה ואכלום כשרה וחש לומר שמא ניקבה הריאה חזקת בני מעים כשר והכי נמי אמרינן בפרק אלו טרפות דאמרינן אינקיבא ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא תלינן או לא תלינן מר אמר תלינן ומר אמר לא תלינן ואסקינן הלכתא תלינן דהא תלינן בזאב אלמא אפי׳ בריאה תלינן ומעשה בא לפני רש״י זכרונו לברכה

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט