רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מו עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · גיטין · דף מו עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

אמר רב כתב ידו שנינו אהייא אילימא ארישא פשיטא כתב ידו קתני אלא אמציעתא הרי יש עליו עדים אלא אסיפא יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד וקתני שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר אמר רב דוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד אין הולד כשר וכי קתני כתב סופר ועד כשר חתם סופר ועד הוא אבל כתב סופר לא מהני ולא מידי וכן א"ר יוחנן כתב ידו שנינו וכן הלכתא:

שלשה גיטין אלו הפסולין אם נשאת באחד מהן זימנין אמר רב תצא וזימנין אמר רב לא תצא יש לה בנים לא תצא אין לה בנים תצא רבא אמר לעולם לא תצא וכן א"ר יוחנן לעולם לא תצא וכן הלכתא הלכך לגבי גט ישן תנשא לכתחלה:

רבי אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר. אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר"א בגיטין אבל לא בשטרות ושמואל אמר אף בשטרות וכן אמר

רבנו ניסים (הר"ן)

ואם נשאת לא תצא אלמא דבשאר פסולי דעלמא אם נשאת תצא שאילו בא ללמד שלא תנשא לתכחלה ולאפוקי מלישנא בתרא הוה ליה למימר לא תינשא ואף על גב דקיי"ל כלישנא בתרא דאמר אם נתגרשה תנשא לכתחלה ואפילו ללישנא קמא אם נשאת מיהא לא תצא שאני התם דקתני ובית הלל אוסרין ולא קתני פוסלין אבל כל האומר בהן פסול אם נשאת תצא ומיהו דוקא בשלא היו להם בנים אבל אם היו להם בנים לא תצא וראיה לדבר מדאמרינן בשמעתין הניחא למאן דאמר הכא לא תצא אלא למאן דאמר תצא מאי איכא למימר ומשני במקושר לא קמיירי ומאן שמעת ליה דאמר תצא רב ואיהו גופיה אמר דאם יש לה בנים לא תצא ואם איתא דבשאר גיטין פסולין לעולם תצא מאי קושיא לימא התם יש לה בנים נמי תצא הכא יש לה בנים לא תצא אלא שמע מינה דכל שהולד כשר אם יש לה בנים לא תצא שלא להוציא לעז על בניה אבל בשאין לה בנים אפי' נשאת תצא בר מהני דמתני' דמסקינן לא תצא ומה שהקלו בשלשה גיטין הללו יות רמבשאר גיטין פסולין דלר"מ בהנהו הולד ממזר והכא הולד כשר ולרבנן בהנהו תצא והכא לא תצא ה"ט משום דדבר הנוהג בגיטין ולא בשטרות החמירו יותר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדי שלא יבואו להשוות גיטין לשטרות ומשום הכי כתב לשם אחרת שאינו נוהג אלא בגיטין לפי שלא היו מקפידין בשטרות וכמו שכתבתי למעלה וכן כל הדברים שנתקנו בגיטין בלבד סבירא ליה לרבי מאיר שכל המשנה למעבד בשאר שטרות כגון היה במזרח וכתב במערב דאפי' בשאר שטרות אית להו למכתב דוכתא דקיימי ביה דאי לא מיחזי כשקרא בגיטין לרבי מאיר הולד ממזר ולרבנן תצא אבל כתב בכתב ידו ואין בו אלא עד אחד או שאין בו זמן כיון דבשאר שטרות רשאי לעשות כן לכתחלה גיטין נמי כשר וליכא למיחש באין בו זמן לשלום מלכות שאין מקפידין אלא כשמונין למלכות אחרת אבל כשאין כותבין בו זמן כלל אין קפידא בדבר ומשוםה כי כשרין אלא דכיון דבשאר שטרות לאו שטרי מעלייתא נינהו למגבי ממשעבדי החמירו בגיטין לפסלה לכתחלה אבל לא שיהא הולד ממזר בהם לרבי מאיר ולא להוציאה מתחת בעלה לרבנן אבל שאר גיטין פסולין משמע דאפילו לרבנן תצא וכדכתיבנא ואף על גב דאשכחן בריש פרק קמא לרבא דלאחר שלמדו פסול גזרו שמא יחזור דבר לקלקולו ואפילו הכי אם נשאת לא תצא התם הא פרישו טעמא משום דהשתא בעל לא מערער אנן ניקום ונערער זהו דעת הרמב"ןז כרונו לברכה אבל רבינו האיי גאון זכרונו לברכה כתב בתשובה בענין היה סופר במזרח וכתב במערב שאם נשאת לא תצא ונראה שדעתו ז"ל דכי אמרינן התם תצא הכא לא תצא ה"מ מקמי דמוקמי מתני' כרבי מאיר אבל בתר דאוקימנא לה כרבי מאיר לא צריכינן למימר התם תצא אלא בכולהו גיטין דפסולי מדרבנן אמרינן לרבנן לא תצא דומיא דהני דמתניתין דאף על גב דלא תנן בהו אלא הולד כשר קיימא לן דלא תצא דאלמא ליכא למימר תצא כל היכא דהולד כשר אלא שאין פשט הדברים מראה כן דמשמע דמאן דאמר הכא תצא על כרחיך מוקי לה למתניתין כרבי מאיר דאי כרבנן הא איכא גט קרח ושלום מלכות ומשום הכי אמר דאפילו לרבנן הכא תצא משום דהרי אלו דמתניתין למעוטי הנהו אחריני שהולד בהם ממזר לרבי מאיר וכיוןד הרי אלו מתוקים שפיר אמרינן דאפילו לרבנן תצא ומאן דאמר לא תצא מוקי מתניתין כרבנן ולדידיה על כרחין הרי אלו למעוטי אינך דאמרינן בהו תצא דלא מתוקם לדידיה מעוטי דהרי אלו אלא בהאי גוונא וכיון דקיימא לן כמאן דאמר דלא תצא ממילא בשארא תצא אבל הרמבס,ם זכרונו לברכה כתב בפרק עשירי מהלכות גירושין כדברי הגאון זכרונו לברכה וכן נראה דעת הרי"ף זכרונו לברכה שלא הביא בהלכותיו הא דאמרינן התם תצא הכא לא תצא אף על פי שנמצא לו בתשובה כלשון הזה והנך פסולי דקתצני בהו פסול כגון ההיא דריש פרקא קמא אם נשאת תצא והולד ספק ממזר ואסור בממזרת ואסור בבת ישראל וליכא גט פסול והולד כשר בר מהלין דמנינן גבי גיטין פסולין ומקשינן ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד שמע מינה דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן ושמע מינה תו דכל הני פסולי אם נשאת תצא בר מהני לאו למימרא דהנך דקתני בהו פסול כולהו ממזרין נינהו אלא דלא הוו כשרים ואיכא מינייהו ממזרים ואיכא מינייהו ספק ממזרים [עכ"ד] וכבר כתב הרמב"ן ז"ל שאין דברי תשובה זו מכוונים ושמא סופרים שיבשוה ולא א"ר כן אלא כגון אותו שבפ"ק שיש לחוש לזייף ולא נתקיים אבל שאר הפסולין משום גזרת חכמים דמי להני דשלום מלכות וחבריו והרי אמרו הולד כשר וכן כל כיוצא בהא דהא תלמודא כל שהזכירו חכמים בפסולי גיטין של דבריהם בכולן הכשירו הולד ובקלין שבהם לא תצא ושמא רבינו זכרונו לברכה סובר דדוקא הקשו ותרצו שלום מלכות וחבריו מפני שפירש רב בכל אותה משנה אבל חכמים אומרים הולד כשר אבל בשאר מקומות שלא נתפאר לא תצא אעפ"כ אינו מכוון מן הטעם שאמרתי שהרי מכל מקום כל הנזכרים בתלמוד הולד כשר ויאך נניח מפורשים ונלמוד מן התומים ואדרבה רב בההיא משנה פריש משום דידע דכל פסולי גיטין לחכמים ולד כשר והתם לא איתמר מניינא למעוטי כלום כי הכא עד כאן: וגט מוקדם דקי"ל דפסול איכא מאן דאמר דאם נשאת לא תצא כגט שאין בו זמן משום דכל מאי דאיכא למיחש בגט מוקדם משום בת אחותו איכאל מיחש נמי בגט שאין בו זמן ואפילו הכי אמרינן ביה אם נשאת לא תצא ובגט מוקדם נמי דכוותה ומיהו דוקא לדעת רש"י זכרונו לברכה שאומר דבכל גט אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך וכמו שכתבתי למעלה בפרק המביא בתרא אבל לדברי מי שאומר דדוקא בגט שנפל הוא דאמרינן הכי משום דאיתרע ליה אבל כשלא נפל אינה צריכה להביא ראיה אימת מטא גיטה לידה גט מוקדם פסול דהא אתיא למטרף לקוחות שלקחו פירות שלא כדין ואפילו לדברי רש"י ז"ל יש להחמיר ולומר דכיון דמוקדם בשאר שטרות פסול בגט נמי פסול ואפילו נשאת תצא כל שאין לה בנים:

אמר רב כתב ידו שנינו אהייא אילימא ארישא דליכא שום עד:

אלא אמצעיתא יש עליו עדים ואין בו זמן הרי יש עליו עדים ומה לי כתב ידו ומה לי כתב סופר:

אלא אסיפא וכו' אמר רב דוקא כתב ידו ועד הוא דאמרינן הולד כשר וכי תימא הא מרישא שמעינן לה דאפיל בלא שום עד הולד כשר אי לאו סיפא הוה אמינא דהיכא דאיכא עד אחד עם כתב ידו תינשא לכתחלה וכמו שכתבתי במשנתינו:

וכי קתני כתב סופר ועד כשר מתני' היא לקמן:

אבל כתב סופר לא מהני ולא מידי אפי' בספרא דמובהק והכי מוכח בגמ':

יש לה בנים מן השני קודם שנודע להלנו שבגט זה נשאת:

לא תצא שלא תוציא לעז ממזרות על בניה הילכך גבי גט ישן תינשא לכתחלה כדאמרי' לעיל דלמאן דאמר לא תצא התם תינשא לכתחלה והכא דיעבד:

אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי אל(י)עזר בגיטין נוסחי ההלכות בכאן מתחלפות שברובן כת[ו]ב במסקנאלרבי מאיר לא משכחת לה שודא כלל אבל לענין חזרה אין בכך כלום דמה נפשך בין שחזר בו קודם שהקנה בין שחזר בו לאחר שהקנה אין ממש בחזרתו הילכך אם אנו דנין הקנאתו לתחלת היום אין בידו לחזור ואי בסוף היום הרי הקנה לו אחר שחזר וכיון שהעלינו שלא משכחת לה שודא לרבי מאיר הרי אותה שמועה שבפרק מי שהיה נשוי תשובה גמורה למי שפוסק דלא כר"א בשטרות אבל יש לי דעת אחרת בזה ואכתבנו בסמוך בס"ד:

ומהא נמי שמעינן וכו' דהא רב הוא דאמר אם נשאת בעד אחד וכו' הראב"ד ז"ל דוחה ראיה זאת ואומר דמהא ליכא למשמע מידי לר"א משום דמילתיה דרב דאמר דכתב ידו שנינו אליבא דתנא קמא מיירי ולעולם אפילו איכא כמה עדי מסירה כי ליכא שני עדי חתימה פסול מיהו רב גופיה לא סבר לה הכי אלא כר"א ס"ל דהא קא פסיק כותיה בגיטין הילכך אי איכא עדי מסירה אפילו ליכא עדי חתימה כלל כשר וכל שכן כי איכא עד אחד ואיכא עדי מסירה דכשר והרמב"ן ז"ל השיב דאי רב לת"ק קאמר ולדידיה לא ס"ל הוו דייקי עליה בגמרא ומי אמר רב הכי והא אמר רב הלכה כר"א בגיטין והוו מפרקינן דלתנא קמא קאמר וליה לא סירא ליה ועוד דמשמע דרב מודה דשלשה גיטין פסולין שאם נשאת הולד כשר דהא אמרינן עלה זמנין אמר רב תצא וזמנין אמר רב לא תצא:

והיינו דקתני שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם וכו' ואי סלקא דעתך לא סגיא ליה בעדי החתימה אלא עד דאיכא עדי מסירה מאי תיקון העולם איכא הוי יודע שרבינו אפרים תלמידו זכרונו לברכה חולק עליו ואומר דמדאמרינן בכל דוכתא דרבי אלעזר סבר עדי מסירה כרתי ולא אמרינן בשום דוכתא אף עדי מסירה משמע דדוקא עדי מסירה קאמר והא דתנן שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם היינו טעמא משום דכל היכא דאיכא עדי חתימה חיישינן דילמא איהי זייפתיה וכן דעת רבותינו הצרפתים ז"ל ולא נהירא שעל מי נסמוך בחזקה זו אם על העדים החתומין בו והלא הם כותבין גט לאיש ואף על פיש אין אשתו עמו ואפי' במדינת הים כותבין ונותנין לו ועל הבעל גם כן אין לסמוך דאטו כל המגרש בבי דינא מגרש וכי כל עמי הארץ יודעין שהלכה כרבי אלעזר בגיטין ומוסר בעדי מסירה שלא כדרך שטרות שהם נמסרות בינן לבין עצמן ועוד אי איתא דכל שישי עדי חתימה אנו סומכין שבעדי מסירה נמסר מאי האי דמפרקינן בריש מכילתין כי בעי מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה וחתימה לשמה ומסקין לעולם רבי אלעזר היא וכי לא בעי ר"א חתימה לשמה היכא דליכא עדים אבל היכא דאיכא עדים בעי דאמר רבי אבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול שכיון שאין הכשרו אלא מחמת עדי מסירה מאי מזוייף מתוכו איכא בשלמא אי סגי ליה לרבי אלעזר בעדי חתימה שפיר שכיון שהם הכורתים בעינן שיחתמו לשמה אבל אם אין הכשרו אלא משום חזקה שבעדי מסירה נמסר כי לא חתמו לשמה מאי מזוייף מתוכו איכא ומתניתין גופיה נמי מוכחא דרבי אלעזר סגי ליה בעדי חתימה דהא לא פליג בג' גיטין פסולין שאם נשאת הולד כשר אלא דמיקל טפי ואמר שאם נתנו לה בפני עדים כשר והא תנא קמא בלא עדי מסירה איירי וקא פליג עלה רבי אלעזר לקולא מדקתני אף על פי שאין עליו ולא קתני רבי אלעזר אומר אם נתנו לה בפני עדים כשר ואם לאו פסול והולד ממזר אלמא משמע דרבי אלעזר נמי בעדי חתימה סגי ליה ועוד דאם איתא דרבי אלעזר לא מכשר אלא בעדי מסירה היכי פסקינן כוותיה בגיטין אבל לא בשטרות דכיון דעדי חתימה פסולין בגיטין היאך נכשירם בשטרות בשלמא איא מרינן דלר"א נמי מהני עדי חתימה משום הכי אמרינן דבשטרות דקיימא לראיה אין קונין עדי מסירה אלא עדי חתימה אבל אי עדי חתימה פסולין בגיטין למה יהו כשרין בשטרות ועוד ראיה מדתניא לקמן בסמוך היה כתוב טופס לכל אחד ואחד והעדים למטה את שהעדים נקרין עמו כשר כלומר ואידך פסול ותנן נמי כתבו עדים בראש הדש או מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול ותנן נמי הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין ומשמע ודאי דכל הני לרבי אלעזר אם נתנן בעדי מסירה כשרין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' גירושין שכיון שפסולן ניכר ליכא למיחש למזוייף מתוכו כדמודה רבי אלעזר בכת ידו ואין עליו עדים או שאין בו אלא עד אחד שאם נתנו בפני עדים כשרים דהא ליכא למיחש למזוייף מתוכו ואם איתא דלרבי אלעזר לא סגי ליה בעדי חתימה קמו להו כל הני סתמי דלא כר"א דאי בעדי מסירה לדידיה כולו כשרין ואי בלא עדי מסירה מאי איריא כתבו עדים בראש הדף והקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה אפי' חתמו כדרכם לרבי אלעזר פסול ואי כל הני סתמי דלא כרבי אלעזר הוה ליה מחלוקת ואחר כך סתם ואין הלכה כסתם וכי איכפול כל הני אמוראי בגמרא למדחיה לסתם מתניתין ולא עוד אלא דמתמהינן בגמרא עליה דרבי יוחנן דקאמר אפילו ריח הגט אין בו לימא רבי יוחנן לית ליה דרבי אלעזר ומפרקינן הכי קאמר לרבנן אפילו ריח הגט אין בו ואי סתם מתניתין דלא כרבי אלעזר מאי מתמהינן דאי רבי יוחנן לית ליה דרבי אלעזר דהא איהו הוא דאמר הלכה כסתם מתניתין אלא ודאי מכל הני משמע דלרבי אלעזר נמי סגי בעדי חתימה אלא שהרב רבינו זרחיה הלוי זכרונו לברכה הקשה מסוגיא דפרק מי שהיה נשוי בשני שטרות היוצאין ביום אחד דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני ואמרינן התם דרב דאמר כרבי מאיר ושמואל אמר שודא דדייני ואמרינן התם דרב דאמר כר"מ ושמואל דאמר כר"א כלומר דלר"מ עדי חתימה כרתי שניהם בבת אחת נכתבו דהא לא כתבינן שעות ולרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי נמסר לאחד קודם לחבירו ואי דמר לא דמר ומשום הכי עבדינן שודא ואם איתא דלרבי אלעזר נמי עדי חתימה כרתי הוה לן למימר לדידיה נמי יחלוקו כדאמרינן לרבי מאיר והרמב"ן זכרונו לברכה תירץ דאף על גב דרבי אלעזר מודה דעדי חתימה כרתי מכל מקום כיון שאין כותבין שעות אין קונין אלא מסוף היום וזה שמסר לו בתחלה קנה משעת מסירה דמסירה קונה לשעות ומשום הכי איכא למימר שודא וכי קנה משעת מסירה דמסירה קונה לשעות ומשום הכי איכא למימר שודא וכי תימא כיון דלא צריך לעדי מסירה במקום שיש עדי חתימה דלמא בלא עדי מסירה מסר יש לומר לענין דיני ממונות מסירת בעל דין כמאה עדים דמי ועוד דהיינו שודא דאמרינן הכי הוה לפי שרצה לזכות את הראשון ואת השני הטעה אלו דבריו זככרונו לברכה ואינן נראין לי דודאי רבי אלעזר מסריה בעדים מיהא בעי ומסירה בינו לבינו בלא עדים לא מהניא שאם היה קונה בממון למה לא תכרות בגיטין וכי תימא אין הכי נמי אלא דאיכא למיחש דילמא איהי זייפיתיה אם כן היכי קאמרינן בריש מכילתין דנהי דלא בעי רבי אלעזר חתימה לשמה מודה במזוייף מתוכו שהוא פסול כלומר משום דאיכא למיחש דילמא יהיב לה ניהלה בלא עדי מסירה וכי ינהיב לה הכי מאי הוי דילמא שמסירתו כורתת דכל שנתקיים בחותמיו ליכא למיחש דאיהי זייפתיה ואנן סהדי דאיהו יהביה ניהלה כיון שהגט יוצא מתחת ידה כשם שאנו מכשירים אותו בלא עדי מסירה כשנחתם לשמה ויוצא מתחת ידה אלא ודאי מסירה לרבי אלעזר בלא עדים לא מהניא מידי ומה שכתב ועוד דהיינו שודא דאמרינן הכי הוה לפי שרצה לזכות את הראשון ואת השני הטעה אינו מחוור כלל שכיון שאנו יודעין בודאי שמחמת עדי חתימה שניהם זכו בשוה היאך נניח את הודאי ונתפוס את הספק לומר שמא אחר כך מסר בעדים כדי לומר שודא והא אפילו ודאי הכי הוה איכא למימר דחלוקה עדיפא דהא אפיליגו בהא מילתא תנאי בסוף פרק קמא דגיטין אי חלוקה עדיפא או שודא עדיפה וגם כן באותה שמועה שבפרק מי שהיה נשוי וכל שכן דכיון דקים לן דבחתימה זכות שניהם שוה לית לן למימר מנפשין דילמא בעדים מסר כדי לומר שודא שאין ספק מוציא מידי ודאי אבל מה שנראה לי בזה דרבי אלעזר סבירא ליה דעדי מסירה בלחוד כרתי ועדי חתימה לא כרתי והיינו דאמרינן בכל דוכא גרבי אלעזר סבירא ליה דעדי מסירה כרתי ולא אמרינן אף עדי מסירה ומיהו מאי דמודה רבי אלעזר דעדי חתימה מהני היינו משום דסבירא ליה שהמסירה כורתת כל שיש בשעתה עדים (בדבר) בין שהם מעידים על המסירה עצמה או על גבוף הדבר ומעתה מה שמודה ר"א דגט החתום בעדים כורת אף על פי שלא נתן בעדי מסירה כמו שמוכיחות כל אותן ראיות שכתבתי למעלה לאו משום דסבירא ליה דעדי חתימה כרתי אלא שהמסירה כורתת מכיון שיש עדים על עיקר הדבר דהוו להו עדי חתימה כעדי מסירה שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרה לה ונמצאו כאילו הן עצמן מעידים על המסירה וכי פסקינן הלכה כרבי אלעזר בגיטין ומשמע אבל לא בשטרות לא באנו לומר דעדי חתימה קונים בשטרות דלא היא דבין בשטרות בין בגיטין אין כורתין בלא מסירה דהא כי נמי קאמרינן דהא דאמר רבי אלעזר דאף בשטרות לא בעינן שיהו חותמיו (על השטר) ליתא משום דבשטרות בעינן שטר קנייה חתום בעדים כדי שיהא ראוי לעמוד ימים רבים וכי הוי כה"ג המסירה היא כורתת משום שעדים החתומים על השטר הוו כעדי מסירה ומעתה כל הסוגיות מתחוורות ואפילו למי שפסק שאין הלכה כרבי אלעזר בשטרות וההיא דפרק מי היה נשוי לא קשיא מידי ושפיר עבדינן שודא לרבי אלעזר אף על פי שהוא מודה בעדי חתימה כיון שאינן כורתין מצד חתימתן שלא כתבו בה שעות אלא מסירה היא שקונה ואפילו מסר בלא עדים אותו שמסר לו בתחלה קנה משום דעדים החתומין על השטר מהנו כעדי מסירה ומסירה זו קונה היא לשעות כשם שהיא קונה לשעות בעדים על פה שהעדים החתומין על השטר לא מטעם חתימתן הם מקנין אבל רבי מאיר סבירא ליה דמטעם חתימתן הם מקנין שהרי אילו ראו המסירה ולא חתמו על השטר אינן מקנין וכיון שבחתימתן מקנין בשאין בה שעות על כרחנו יד שניהם שוה בו אפי' אליבא דהלכתא דבעי דלמטי שטרא לידיה וכמה שכתבתי למעלה ומן הטעם הזה שכתבתי אתי שפיר מאי דקי"ל בב' שטרות היוצאין ביום אחד דעבדינן בהא שודא אפילו נפסוק דלא כרבי אלעזר בשטרות משום דכי אמרינן אבל לא בשטרות היינו דבעינן קנייה ראויה לעמוד ימים רבים ומשוםה כי בעינן שיחתמו על השטר וכשהם חותמין הטעם עדי מסירה הם מקנין ולא מטעם עדי חתימה כי היכי דסבירא ליה לרבי אלעזר גופיה וכי אמרינן אבל לא בשטרות דבעינן קנייה הראוייה לעמוד ימים רבים ומשום הכי בעינן שיחתמו עליו לא באגנו לומר דבשטרות לא מהני אלא משום עדי חתימה דאמאי נימא הכי כלום חלקנו בין שטרות לגיטין אלא משום דבעינן בשטרות ראוי לעמוד ימים רבים וכיון שהם חתומים בשטר הרי ראוי לעמוד ימים רבים ובכך מתיישבות השמועות כולן ואין דבר שמתקשה עליה לפי דרך זה אלא מאי דאמרינן בההיא שמעתא בפרק מי שהיה נשוי דכ"ע כרבי אלעזר והכא בהא קא מיפלגי רב סבר חלוקה עדיפא ושמואל סבר שודא עדיפא ומי מצית מוקמת לה לרב כרבי אלעזר והא אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי אלעזר בגיטין כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי אף בשטרות מכלל דרב סבר בשטרות לא אלא מחוורתא רב כרבי מאיר ושמואל כרבי אלעזר ואילו למה שכתבתי למה לן לאסוקי דרב כרבי מאיר נימא דרב לטעמיה אזיל דאמר דהלכה כרבי אלעזר בגיטין אבל לא בשטרות ומיהו בשטרות מתורת עדי מסירה הוא דמהני אלא חלוקה עדיפא ואף על פי כן יש לי לומר דלא בעינן למימר הכי דמדקא מהדר שמואל ואמר אף בשטרות מכלל דרב סבר דבשטרות כלל כלל לא דאם איתא דרב גופיה סבר דאף בשטרות מקנין עדי חתימה מטעם עדי מסירה לא ה"ל לשמואל לאהדורי אף בשטרות דהא רב גופיה מודה דכשחתמו עדים בשטרות משום עדי מסירה הם מקנין ואף על גב דלא נפקא מינה מידי אי ס"ל דחלוקה עדיפא מכל מקום אי בשיטתיה דר"א אזיל דאמר עדי מסירה כרתי הו"ל לשמואל למימר הלכה כר"א בין בגיטין בין בשטרות מדלא אמר הכי מכלל דרב סבר דבשטרות עדי חתימה כרכתי בהו ולא עדי מסירה ומיהו אע"ג דרב ס"ל הכי אנן בפסקנו לאו אדרב סמכינן דהא יימא לן לגביה כשמואל בדיני אלא אכולהו אמוראי דאכפול ואמרו דהלכה כרבי אלעזר בגיטין וכיון דלא מפרשינן אבל לא בשטרות איכא למימר דבשטרות בעי שיחתמו על השטר מטעם עדי מסירה הם כורתים על הדרך שכתבתי ואף דברי הרי"ף זכרונו לברכה מטין כך שכתב והלכתא כרבי אלעזר בגיטין ומחק אבל לא בשטרות כמו שמעיד הרמב"ן ז"ל וכן לא הזכיר כלל שיהו עדי חתמה כורתין אלא דבעדי חתימה סגי וכת גם כן דלכתחלה בעינן עדי מסירה שהם העיקר ועולה יפה על פי מה שכתבתי לפי שאין עדי חתימה מועילין אלא משום דהוה כאילו נמסר בפניהם:

מתניתין שנים ששלחו שני גיטין שוין בשמותיהן:

נותן שניהם לזו ושניהם לזו וממה נפשך כל אחת מגורשת ובגמרא בעינן לאוקמה כרבי מאיר ודלא כרבי אלעזר וכתבו בתוספות דאי מתניתין רבי מאיר שוין לאו דוקא דלרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי בעינן שיהא הגט מוכיח מתוכו מי המגרש ומי המתגרשת ודייקינן לה מדאמרינן בגמרא בפרק כל הגט דאמר ליה אביי אלא מעתה רישא דקתני כתב לגרש את אשתו מצאו אחר ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו שני הוא דלא מצי מגרש ביה הא ראשון מצי מגרש ביה והא אמרת ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב אלא מאי אית לך למימר בעדי מסירה ורבי אלעזר היא והם הקשו ולוקמה כר"מ במגרש בעדי חתימה וכגון דאיכא סהדי שמכירין שזו היא אשתו ושבעלה נתנו לה ומדלא מוקי לה הכי למדו דלרבי מאיר דסבירא ליה דעדי חתימה כרתי בעינן שיהא מוכיח מתוך הגט מי המגרש ומי המתגרשת ומתניתין דהכא במוכיחין מתוכן כגון שהן משולשין אוש אחד מהן כהן או בסימן אחר אלא שהשליח אינו יודע איזו בעלה של זו ואיזו בעלה של זו ואף הנשים אינן מכירות בשלוש בעליהן וזה דוחק דשני גטין שוין קתני [ולדבריהם אינם שוים לכ"ע] לפיכך נראה דאפי' לרבי מאיר לא בעינן מוכיח מתוכו והתם אין הכי נמי דהוה איפשר ליה לאוקומה כריב מאיר אלא דמשום דרישא דמתניתין דהתם לא אתיא אלא כרבי אלעזר אוקמה להא נמי כרבי אלעזר וכבר כתבתי זה בריש פרק כל הגט:

לפיכך אם אבד אחד מהם הרי השני בטל לא בטל ממש אלא דכיון דלא ידעינן דמאן נינהו לא ינתן לאחת מהן אבל אם נתנו לאחת מהן או לשניהם ודאי דהרי זה ספק גירושין:

טופס לכל אחד ואחד בגמ' מפרש לה:

את שהעדים נקרין עמו היינו תחתון אבל בעליונים איכא למיחש שמא לא העדיו העדים אלא על האחרון ואם נתגרשו האחרות בגט זה הוי ספק גירושין כמו שאכתוב בגמ' בסייעתא דשמיא:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט