רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מז עמוד א
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריארבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כר' אלעזר בגיטין. והלכתא כר"א בגיטין:
והלכתא כר"א בגיטין ונמצאת הגהה במקצתן והלכה כר"א אף בשטרות מדגרסינן [פרק זה בורר] ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי סבר רב יוסף לאכשורה אמר ליה אביי מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי ממאי דכרבי יוסי דמתני' דמכשר בגיסו דילמא רבי יוסי דברייתא דפוסל בגיסו אמר ליה זיל נקנייה ניהלך בעדי מסירה אמר ליה אביי כמאן כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי והאמר רבי אבא מודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול אלמא שטרות נמי מקנו קנו בלא חתימה וכן הלכה עד כאן והרמב"ן זכרונו לברכה העיד שמצא נוסחא ישנה ומוגהת בכיבת ידי המחבר זכרונו לברכה וכך היה כתוב בה תחלה והלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות וחזר ומחק ולא בשטרות והניח הדבר בסתם כר"א בגיטין וזהו עיקר נוסח ההלכות עד כאן ומשמע שאין עדי מסירה כורתין בשטרות משום דכתוב בהו וכתוב בספר וחתום בירמיה בספר המקנה ובודאי דעובדא דההיא מתנתא לא מכרע משום דסבר רב יוסף התם דהלכה כרבי יוסי דמתניתין דמכשר בגיסו אף על גב דמספק עליה אביי דילמא כרבי יוסי דברייתא משום הכי אמר ליה לדידך דמספקת כדאי הוא רבי אלעזר לסמוך עליו בספקא דידך הילכך לא סגי למגמר מיני הלמידחי ספיקא דאשלי רברבי טובא כדאיתא בגמרא דאיתמר הכא בדוכתא בהדיא הלכתא כר"א בגיטין דמשמע בגיטין ולא בשטרות והרי"ף זכרונו לברכה כתב בפרק קמא דמכות היכא דליכא בשטרא אלא תרי וחד מינייה וקרוב או פסול אי נמי תרי קרובין להדדי אפילו מסריה ניהליה באפי סהדי אחריני דכשרי לא מהני מידי דהוה ליה מזוייף מתוכו כדגרסינן בפרק שלישי דסנהדרין בענין ההיא מתנתא דהוי חתימי עלה תרי גיסי וכו' ופשט דבריו (מר"א) [מראה] דאי ליכא סהדי בשטרא כלל כשר בעידי מסירה דהלכה כר"א אף בשטרות אבל הרמב"ן ז"ל כתב שלא ללמד על עצמה כתבה אלא ללמד על דין מזוייף מתוכו דגיטין ואין דבריו מראין כן לפיכך נראה לי שזה נכתב על דעת מי שאומר שהלכה כרבי אלעזר אף בשטרות וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"יא מהלכות מלוה ולוה ויש מוכיחין כן מדגרסינן בסוף פרק גט פשוט גבי הא שתנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו בעא מיניה רבה בר (יונתן) [נתן] מרבי יוחנן הוחזק כתב ידו בבית דין מאי אמר ליה אף על פי שהוחזק כתב ידו בבית דין אינו גובה אלא מנכסים בני חורין מתיב רמי בר חמא ג' גיטין פסולין וכו' ר"א אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים ומפרקינן שאני התם דמשעת כתיבה שעבד נפשיה כך היא עיקר הגירסא ופירושה דקא מקשינן עלה דרבי יוחנן מגובה מנכסים משועבדים דר"א דאלמא כל היכא דאיכא סהדי דידעי בשטרא גובה מנכסים משועבדים ואף על גב דלא חתימי אמלוה וה"נ הא ידעי ביה בי דינא ומפרקינן שאני התם דמשעת כתיבה שעבד נפשיה כלומר דהתם במתניתין שכיון שכתב לו הריני חייב לך מנה שלויתי ממך והעמיד עליו עדים ומסרו בפניהם כדי שיהו עדים שלוה ממנו שעבד נפשה למלוה בשטר ועדים ומשעת כתיבה ומסירה לכך נתכוין אבל הוחזק כתב ידו בבית דין לא העיד הבית דין על עצמו שלוה שלא על מנה שבשטר הן מעידין אלא על חתם ידו הן מעידין ומכל מקום משמע דקי"ל כר"א אף בשטרות מדפריך מינה והרמב"ן ז"ל דוחה ואומר דלאו משום דהלכה כרבי אלעזר פרכינן מינה אלא על דרך ע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"א אלא משום דליכא שטר בחתימה אבל היכא דאיכא שטר בחתימה אפילו לרבנן גובה דהא איכא קלא וזה דוחק ויתר נראה לי לומר דהתם אין הכי נמי דהוה מצי לדחוייה דרבי יוחנן לית ליה בשטרות אלא דכיון דלא שעמינן ליה לרבי יוחנן הכי דחי ליה בקושטא דאפילו ת"ל דרבי יוחנן כר"א ס"ל לא דאמו דשאני התם דמשעת כתיבה שעבד נפשיה אבל זו קשה מן הראשונות דגרסינן בפרק מי שהיה נשוי שני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני ואוקימנא רב כר"מ דאמר עידי חתימה כרתי והילכך שניהם זכו כאחת כיון דלא כתבו שעות ושמואל כר"א דאמר עידי מסירה כרתי הלכך זה שנמסר לו בתחלה קנה ומדלא ידעינן הי ניהו עבדינן שודא דדייני והתם קי"ל כשמואל דר"נ הכי ס"ל ועבד עובדא התם כוותיה וקי"ל בלכתא כרב נחמן בדיני דאלמא הלכתא כר"א אף בשטרות תירץ הרמב"ן ז"ל שכשאמרו שם דלר"מ חולקין וליכא שודא דדייני אלא לר"א היינו למאן דס"ל דעדיו בחתומיו זכין לו ושמעינן ליה לשמואל דאמר הכי בפ"ק דמציעא הילכך כיון דעדיו בחתומין זכין לו והרי שתיהן כאילו נחתמו בשעה אחת אפי' מסר וחזר ומסור שניהן קונין משעת חתימה שיהא לשניםה כאחד הלכך אין אדם יכול ליפות כחו של זה מכחו של זה ומאי שודא איכא למימר אבל אנן כיון דקי"ל דלא קני בעדי חתימה עד דמטי שטרא לידיה אפי' לר"מ איכא למעבד שודא שהרי בשעה שכתב להם לא קנו כלום אלא משעה שמסר להם הוא שקונין הילכך אם מסר לראשון וחזר ומסר לשני זה שמסר לו תחלה קנה וזו עצה עמוקה ואין דרך לנטות ממנה ואפילו נפסוק כר"א בשטרות שהרי על כרחנו אפילו לרבי מאיר הכותב שטר מתנה לחבירו ביום פלוני ומסר לו בו ביום קנה מיד לשעתו ואינו יכול לחזור בו כל אותו היום אף על פי שלא כתבו לו שעות ואפי' כתב שבוע או שנה וכיון שהוא קונה מיד היאך איפשר לדון בכותב שני שטרות ומסר לראשון בחשרית וחזר ומסר לשני ערבית שקנה שני כלום ואפילו קדמה כתיבת שטרו לשל ראשון והלא כתיבה אינו זוכה לו כלל ומסירה זוכה לזה בשעתה אלא ודאי זה שמסר לו קנה והילכך אפילו לר"מ איכא למעבד שודא וכדפרישית הרי טרחנו לקיים הלכה כר"א בגיטין אבל לא בשטרות לפי שהיא סברא המתחוורת בשמועה זו עד כאן לשונו בספר הזכות ומה שכתב הרב זכרונו לברכה דאותה שטה שבפרק מי שהיה נשוי לא נאמרה אלא לדברי האומר עדיו בחתומיו זכין לו דשמעינן ליה לשמואל דאמר הכי בפרק קמא דמציעא תמהני דלא חזינא ליה לשמואל דאמר הכי דנהי דאמרינן התם בסוגיין דמצא שטרי חוב ולשמואל דאמר לא חיישינן לפרעון מאי איכא למימר הא ניחא אי סבר לה כרב אסי דאמר בשטרי הקנאה מוקי לה למתניתין בשטרי דלאו הקנאה אלא אי סבירא ליה כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו אמאי לא יחזיר שמואל מוקי ליה למתניתין בשאין חייב מודה אי הכי כי אין בהם אחריות נכסים אמאי יחזיר נהי דלא גבי ממשעביד מבני חרי מגבה גבי שמואל לטעמיה דאמר אומר היה רבי מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין זו היא הסוגיא האמורה שם ונהי דהך סוגיא נטיא דשמואל מצי סבר דעדיו בחתומיו זכין לו אבל לא מוכחא דסבר הכי אלא לעולם מצי סבר דלא קני עד דמטי שטרא ןלידיה ומיהו להכי אוקמא בשאין חייב מודה ולא אוקמא בשחייב מודה ובשטרי דלאו אקנייתא משום דבעיא לאוקומא בכולהו שטרי ואפילו למאן דס"ל דעדיו בחתומיו זכין לו ואדרבה בהתםמוכח דלית ליה לשמואל עדיו בחתומיו זכין לו דהא אמר שמואל התם המוצא שטר הקנאה בשוק יחזיר לבעלים אי משום כתב ללוות ולא לוה הא שעבד נפשיה ואי אית ליה לשמואל עדיו בחתומיו זכין לו אפילו שטר דלאו הקנאה נמי יחזיר אלא ודאי ס"ל לשמואל דבעיא דמטי שטרא לידיה ואי איתא דשמואל מצי אמר שודא אפילו לרבי מאיר למה לן לאוקמה כרבי אלעזר וכי תימא כיון דחזינן מכל מקום דשמואל כר"א ס"ל כדאמרי' בסוגיין דגמ' הכא והתם אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר"א בגיטין כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי אף בשטרות למה לן למטרח ולמימר שודא בדרבי מאיר למאן דבעי דלמטי שטרא לידיה הא לשמועל על כרחיה אית ליה למעבד שודא אפילו ס"ל דעדיו בחתומיו זכין לו כיון דאיהו ודאי כר"א ס"ל דהא אמר הכי בהדיא זו אינה תורה דאם איתא דלר"מ שייכא שודא למאן דבעי דלמטי שטרא לידיה טפי הוה עדיף לן לאוקמיה דשמואל אפילו כרבי מאיר ונפקא מינה דאפי' ידעי ודאי שלא היו שם די מסירה כגון שלא היה אדם עמהם או שלא היו שם אלא קרובים עבדינן שודא לשמואל ואליבא דהלכתא משום דקי"ל דבעי דלמטי שטרא לידיה (ומיהו ליתא) דהא אפילו מאן דס"ל דעדי מסירה כרתימודה דבעדי חתימה סגי וכמו שנכתוב לפנינו בס"ד אלא ודאי משמע דלר"מ ליכא למימר שודא כלל דאע"ג דקי"ל דלא קני בעדי חתימה עד דמטי שטרא לידיה מה בכך והא כי מטי שטרא לידיה אין המסירה מקנה אלא עידי חתימה הם שמקנין וכיון שאין כותבין שעות הרי הן מקנין בסוף היום לשניהם כאחד כיון דכבר מטא שטרא ליד כל אחד מהם וליכ אלמימר זה שנמסר בתחלה קנה שאין המסירה מקנה אלא כל שהגיע שטר לידם עדי חתימה מקנין להם בסוף היום ואין לחוש ולומר דשמא לא נמסר אלא למחר דהא לא חיישינן להכי אלא היכא דנפל דאיתרע ליה כדאיתא פרק קמא דמציעא ומה שכתב זכרונו לברכה שזו עצה עמוקה ואין דרך לנטות ממנה שהרי על כרחנו אפילו לדברי רבי מאיר הכותב שטר מתנה לחבירו ביום פלוני ומסר לו בו ביום קנה מיד לשעתו ואינו יכול חזור בו כל אותו היום אף על פי שלא כתב שעות וכיון שהוא קונה מיד היאך איפשר לדון בכותב שני שטרות ומסר לראשון בשחרית וחזר ומסר לשני ערבית שקנה לשני כלום אלו דבריו ז"ל ואין הנדון דומה לראיה דאנן ודאי מודינן שהכותב שטר מתנה לחבירו ומסרו לו אף על פי שלא כתב שעות אינו יכול לחזור בו ולא בשמסרו בלבד אלא אפילו בין כתיבה למסירה אין חזרתו כלום שכיון שאין עדי חתימה מקנן אלא בשעת מסירה נמצא שההקנאה נעשית לאחר חזרתו בשעה שמסר ואף על פי כן אם הקנה לאחר באותו היום אף על פי שכבר מסר לראשון יד שניהם שוה שכיון שאין כותבין שעות ועדי חתימה המקנין הרי הוא כמשייר בקניינו שלא יקנה אלא בקנין ברי ומי שאינו יכול לברר אם קנה מתחלת היום או מסוף היום שדינן אותו לסוף היום ונמצא זכות חברו שוה לו הילכך
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)