רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מב עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · גיטין · דף מב עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

לאחר זמן היכי דמי לאלתר אמר רב יהורה אמר שמואל כל זמן שיושבין זהו לאלתר עמדו זהו לאחר זמן ורב אדא בר אהבה אמר לא נשאת זהו לאלתר נשאת זהו לאחר זמן:

עי' מ"ש בגליון האלפס בריש פ"ו דכתובות סי' רצ"ג. ומדקא מפרשינן דברי רבי אליעזר ש"מ הלכתא כוותיה ומסתברא כדקא פריש רב אדא בר אהבה דדייקא מתני' כוותיה ואף על גב דפריק שמואל שינויא בעלמא הוא ולא סמכינן אשינויא:

מתני' כתב לגרש את אשתו ונמלך ב"ש אומרים פסלה מן הכהונה ובית הלל אומרים אע"פ שנתן לה הגט על התנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה:

גמ' (לשון הרי"ף ) והיכא דכתב לה גיטא לדביתהו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אע"ג דלא מישתריא לעלמא איפסילא לה לכהונה דתניא ואשה גרושה מאישה אע"פ שלא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה:

שלח ליה רב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב לה גט לאשתו והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו מהו שלח ליה תצא והדבר צריך בדיקה מאי היא דאי איגליא מלתא דקרו לנתינה כתיבה דילמא נתן קאמרי ותצא תצא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה מאי תצא דקאמר שמואל משני א"כ אתה מוציא לעז על בניו של ראשון כיון דמשני מפקת לה ומראשון לא מפקת לה אתו למימר סמוך למיתה גירשה׃ מתני' המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי ב"ש אומרים אין צריכה ממנו גט שני ובית הלל אומרים צריכה ממגו גט שני ומודים בשנתגרשה מן האירוסין שאין צריכה ממנו גט שני מפני שאין לבו גס בה:

כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:

גמ' מתני' בשלא ראוה שנבעלה ובדאיכא עידי יחוד וליכא עידי ביאה פליגי ב"ש סברי לא אמרי' הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וב"ה סברי אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ומודים בשנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גט שני דלא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה משום דאין לבו גס בה:

הדרן עלך פרק הזורק

רבנו ניסים (הר"ן)

ה"נ תצא מזה ומזה ואי בדקריוה היאך הוחלף הגט בשובר יש לומר משכחת לה בקריוה ואחר כמאן הוחלף ואף על פי שקראוה מתחלה קנסינן לה משום דאיבעיא לה לאקרויי גיטה סמוך לנתינה מיד או תיכף אחר נתינה ומהא משמע דאף על גב דאמרינן בפרק מהביא תניין דאף על גב דעייל ליה בעל לידיה ואפקיה לא חיישינן דילמא חלופי חלפיה היינו לומר דבדיעבד מגורשת אבל לכתחלה חוזרין וקורין אותו וכן כתב הרמב"ם זכרונו לברכה בפ"א מהלכ' גירושין וכן היה נוהג ר"י זכרונו לברכה לקרות קודם נתינה ואחר נתינה:

מתני' כתב לגרש את אשתו וכו' ונמלך ולא נתן לה גט:

גמ' והיכא דכתב לה גט לדביתהו וכו' והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה:

ילמדנו רבינו וכו' איש פלוני כהן מעשה בא לפנינו שכתב כהן גט לאשתו ונמלך ולא גרש את אשתו ויצא קול בעיר על כך שכתב לה גט מי מפקינן לה מיניה משום קלא שלא יהו אומרים גרשה והחזירה ונמצא כהן מחזיר גרושתו:

תצא מפני הקול:

אבל הדבר צריך בדיקה קודם שנוציאה ממנו דאי מיגליא מילתא שרגילין בני העיר לקרות לנתינה כתיבה אע"ג דלכתיבה לחודיה נמי קרו כתיבה מחמרינן למיחש לקלא ואמרינן כתב ונתן קאמרי ותצא מפני חשד הקול וטעמא מפורש בתוספתא לפי שקול זה לא לחנם יצא אלא לאוסרה על בעלה וכיון שהכתיבה אינה כלום אלא לדברי בית שמאי ודאי משום נתינה יצא הקול:

כל קלא דבתר נישואין אף על פי ששנינו במהגרש דחיישינן לקלא דתנן יצא שמה בעיר מקודשת לפלוני הרי זו מקודשת ואסורה לינשא עד שיתן אותו פלוני גט הני מילי בשיצא הקול קודם שתנשא לאחר אבל יצא לאחר שנישואין לא חיישינן ליה וזו נשואה ועומדת לכהן שנים רבים ומפני שיצא עליה קול גרושין יוציא המתחתיו הא קלא דבתר נישואין הוא:

מאי תצא נמי משני אם מת כהן זה ונשאה כהן אחר (תחתיו) תצא שהרי יצא עליה קול גרושה זה כמה שנים:

ופרכינן והרי אתה מוציא לעז על בניו של ראשון לומר חללים הם שהרי הוציאוה מן השני שבדקו הדברים ונמצאו אמת:

אתו למימר סמוך למיתה גרשה הראשון ולפיכך חכמים מוציאין אותה מןה שני ולא אתו לאחזוקי קלא קמא בהכי דהואיל ומראשון לא אפקוה אין כאן לעז ותמהני על הרמב"ם זכרונו לברכה שכתב בפרק עשירי מהלכות איסורי ביאה ואם נשאת לכהן אחר תצא מןה שני ולא חשש לבדוק אי קרו לנתינה כתיבה:

מתני' צריכה ממנו גט שני מפרש בגמרא:

לבו גס בה פריב"ט בלע"ז:

גט קרח שקשריו מרובין מעדיו שתקנו חכמים גט מקושר מפני כהנים קפדנים שהיו מגרשין נשותיהן ומיד היו אסורין בהם ותקנו לכתוב גט כזה שצריך זמן מרובה בכתיבתו ושמא בתוך כך יתפייס לפי שהיו כותבין שטה ומניחין שטה חלק וכורכין אותה וחותם עד בחוץ וכן בכל שטה ושטה ותקנו שיחמו בו ג' עדים ואם יש עוד קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו זהו קרח ופסול כדמפרש בגמ' גזרה משום כולכם דמסתמא כמנין קשריו היו עדיו מתחלה וחיישינן דילמא אמר להו כולכם חתומו והרי אחד שלא חתם ואמרינן בפרק המגרש דהא מתניתין רבי מאיר היא אבל לרבנן הולד כשר והכי קי"ל:

גמ' ובית הלל סברי הן עדי יחוד הן עדי ביאה ומסתמא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולקידושין איכוין ובגמרא אמרינן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מחלוקת בשראוה שנבעלה דבית סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובית הלל סברי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אינה צריכה גט שני ומקשינן עליה ממתני' דתנן ומודים (ודאי) בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גטש ני מפני שאין לבו גס בה ואי בראוה שנבעלה מה לי מן האירוסין מה לי מן הנישואין אלא ודאי מתני' בשלא ראוה שנבעלה ורבי יוחנן דאמר כי האי תנא דתניא וכו' ואף על גב דרבי יוחנן הוא דאמר הלכה כסתם משנה אמרינן אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן ויש שפוסקין כרבי יוחנן דכל שלא ראוה שנבעלה אינה צריכה הימנו גט שני אפילו בנשואה אבל ראוה שנבעלה צריכה הימנו גט שני אפילו בארוסה והרי"ף ז"ל פוסק כסתם מתני' וכן פסק הרמב"ם זכרונו לברכה בפ"י מהל' גירושין הלכך בנשואה אפילו לא ראוה שנבעלה צריכה ממנו גט שני כל שנתייחד עמה בפני עדים והוא שיהו שני העדים כאחד ושראה הוא את העדים וכמו שכתבתי למעלה בשם הרשב"א בפרק מי שאחזו ואם ראוה שנבעלה אפי' מן האירוסין צריכה הימנו גט שני וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה בפרק הנזכר שמקצת הגאונים הורו שלא בארוסה בלבד אלא כל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והוא ז"ל חולק עליהם שלא אמרו כן אלא כשהיו ביניהם קדושין קודם לכן וכן הסכים הרשב"א ז"ל שהרי שנינו נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו לא שנא מפותה בפני אחד או בפני שנים דמסתמא קתני ולפיכך לא הוזכר דבר זה אלא בגרושה בלבד וכתב הרמב"ם בפרק תשיעי מהל' גרושין נתייחד עמה אחר שאמר להם לכתוב ולחתום וליתן לה הרי אלו לא יכתבו וקל וחומר הדברים אם הגט שנתן לה לידה כשנתייחד עמה נפסל הגט שמא בעל קל וחומר לזה שלא נכתב ואם כתבו ונתנו לה אחר שנתייחד עמה אינו גט עד כאן ודבריו תמוהין הרבה שהרי אין זה קל וחומר של כלום דבשמעתין איכא למיחש לקדושין ובנדון שלו ליכא למיחש להכי ועוד היאך פסק בפירוש דאינו גט דהא בשמעתין ספוקי בעלמא דמספקינן להצריכה גט שני ובודאי דלשמא פייס ובטל השליחות הוא דאיכא למיחש להכי אבל אין מקום לומר שיהא הגט בטל לגמרי וכן דעת הרב רבינו משה בר נחמן זכרונו לברכה:

ומודים בשנתגרשה מן האירוסין וכו' דלא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה משום דאין לבו גס בה ומיהו היכי דחזינן להו דגייסי אהדדי איכא למימר דצריכה ממנו גט שני מדאמרי' בס"פ האשה שנתאלמנה בעובדא דההוא ארוס וארוסתו דאוקי רבא שלוחא בינייהו משום דחזינהו דגייסי אהדדי אף על גב דתניא שאם נתגרשה מן האירוסין נפרעת על ידי עצמה שאין לבו גס בה וה"נ דכוותה אי גייסי אהדדי איכא למימר דצריכה ממנו גט שני הרשב"א ז"ל ועוד סמך דבריו מן הירושלמי:

תנן בפרקין גט קרח הכל משלימין עליו ר"ע אומר אין משלימין עליו אלא קרובים הראויים להעיד במקום אחר איזהו גט קרח כל שקשריו מרובין מעדיו והכי פירושא היכא דחזינן בהדיא שריבה הסופר בו קשרים יותר ממנין העדים והכא ליכא למיחש לכולכם הכל משלימין עליו ואפילו פסולין דליתא להא השלמה אלא משום חששא

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט