רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מב עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · גיטין · דף מב עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

בגיטין משום שלום מלכות ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר אין רבי מאיר לטעמיה דאמר רב המנונא משמיה דעולא אומר היה רבי מאיר כל המשנה ממטבע שטבעו חבמים בגיטין הולד ממזר:

דף פ:

אמר רב (גי' ד"ת הונא) יהודה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר ומודים חכמים לר' מאיר שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אמר רב אסי אף אנן נמי תנינא שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה הא מאן קתני לה אילימא ר"מ אי הכי נערבינהו ונתנינהו אלא לאו ש"מ רבנן היא ש"מ׃ מתני' כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות הלכו הצרות האלו ונישאו ונמצאו אלו אילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצא זו שהיא אילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:

גמ' ירושלמי זו דברי ר' מאיר שאמר משום ר' עקיבא אבל חכמים אומרים אין ממזר ביבמה וקי"ל כחכמים:

מתני' כתב צ"ל כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה וטעה ונתן גט לאשה כו' אך גם בירושלמי הלכה ז' נוסח המשנה כמו ברי"ף כאן. הסופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש נתנו זה לזה לאחר זמן הרי הגט יוצא מתחת ידי האיש והשובר מיד האשה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה רבי אליעזר אומר אם לאלתר יצא אינו גט אם לאחר זמן יצא הרי זה גט לא כל הימנו של ראשון לאבד זכותו של שני:

גמ' היכי דמי

רבנו ניסים (הר"ן)

גמ' משום שלום מלכות שיהא לנו שלום עמהם שיאמרו חשובין אנו בעיניהם שכותבין שטרותיהם בשמנו:

תצא והולד ממזר בתמיה:

ר"מ לטעמיה סתם משנה ר"מ ולקמן נמי אמרינן זו דברי רבי מאיר ועכשיו נהגו למנות ליצירה ונותנין טעם לדבר שלא תיקנו כך אלא בזמן שהיה דרך הגוים למנות למלכיהן והיו מקפידין בכך ותקנו בגיטין ולא בשטרות משום דבגיטין יש לחוש לשלום מלכות שהוא דבר גדול שמפרידין בין איש לאשתו אבל בשטרות לא חששו דהא אמרינן בפרק קמא דע"ז דבגולה לא היו מונים אלא למלכי יון בלבד עוד אמרו דכיון דבגמרא עבדינן צריכותא מאלו השנויים במשנתינו דוקא לשם אלו שהם שם מלכות ובנין הבית דחשיבותא דידן (ומלכות שלמה) וחורבנו נמי תוקף מלכות נבוכדנצר חשיבותא דידן הוא הוא הוא שמונין להפסק מלכות שלנו ולא להתחלת מלכות של אחרים אבל ליצירה וכבוד שמים אין אדם מקפיד ולא תקנו כן תדע מדלא תני ליצירה דרבותא הוא טפי מחורבן הבית:

גרסינן בגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי רבי מאיר כלומר דאית ליה דמשום שלום מלכות תצא מזה ומזה אבל חכמים אומרים אפי' לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר הרי זה מגורשת סנטר מר מחוזניאתא בבבא בתרא זקן הממונה להיות בקי בנחלות גבול שדה של כל איש ואיש וגרסינן תו בגמרא אפיסקא דהיה במזרח וכתב במערב מאן אילימא בעל היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא סופר כדאמר להו רב לספרי כי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואף על גב דמימסרן לכו מילי בהיני כי יתביתו בהיני כתובו בהיני ואף על גב דמימסרן לכו מילי בשילי ואומר רבינו תם זכרונו לברכה דשני מקומות אלו סמוכין זה לזה כדאמרינן בביצה דרב הונא מכתפי ליה משילי להיני ומהיני לשילי משמע שקרובים זה לזה ומשום הכי נקטינהו לרבותא דאף על גב דלא מיתחזי כולי האי כשיקרא כיון שיכול לבא מזה לזה ביום אחד אפילו הכי יש להחמיר עד כאן ומיהו דוקא בשטרי דלא אקנייתא דכיון שכותבין בהם ביום שנכתב השטר אם אינם כותבין מקום שעומדין בו בשעת כתיבתו מיחזי כשקרא אבל בשטרי דאקנייתא דכתבו יומא דקנו ביה יש להם לכתוב אתרא דקנו ביה דאי לא מיתחזי כשקרא דלעולם יש להם לכתו בהמקום שהיו עומדים בו באותו יום שכתוב בשטר דאי לא מיזחי כשקרא ואומר ר"י ז"ל דאף על גב דבגט פסלינן היה במזרח וכתב במערב מכל מקום בשאר שטרות אי כתב שילי בהיני כשר כדאמרן בפרק אחד דיני ממונות שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמטה ובאו עדים ואמרו באחד בניסן עמנו הייתם כשר חיישינן שמא אחרוהו בעיר ביום הכתוב בו כשר ובודאי שלפסול בשטרות אין לנו אבל ראיה זו איני מכיר דדילמא התם בפרק אחד דיני ממונות הכי קאמרינן שבאותו מקום עצמו שראו את ההלואה שם כתבו את השטר ואחרו הזמן כלומר שכתבו השטר בתשרי ועשו הזמן מניסן הבא ובניסן לא היו הם באותו מקום שנכתב השרט ורשאין היו בכך שלא היה להם לחוש שמא לא היו העדים באותו זמן באותו מקום דנהי דלודאי מחזי כשקרא חיישינן לשמא יזדמן הדבר שיהא מחזי כשקרא לא חיישינן ולפיכך אין ראיה מכאן אבל רש"י ז"ל פירש בפרק אחד דיני ממונות כדבריו דהכי קאמר שמא קודם לכן ראו המלוה במקום הכתוב בשטר והוטל עליהם לכתוב ואחרוהו מלכתוב עד אחד בניסן וכתבוהו בשילי כתובו בשילי ואף על גב דממסרן לכו מילי בהיני מיהו אי כתבו שילי לא מפסל עד כאן:

אמר רב הונא אמר רב זו דברי רבי מאיר בגמרא איתמר אפיסקא דהולד ממזר:

לערבינהו וליתנינהו בהדי משנה שם מלכות דהא חד פסולא הוא ופרש"י ז"ל דהא דאמר רב הונא אמר רב זו דברי רבי מאיר אשלום מלכות קאי ולפי פירושו אמרו דרב הונא פליג אדשמואל דשמואל אמר לעיל אבל חכ"א אפי' לא כתב אלא לשום סנטר שבעיר מגורשת דאלמא תנשא לכתחלה ורב הונא אמר הולד כשר ומשמע מיהת דתצא ולפי זה נקיטינן כרב דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי הלכך הולד כשר ותצא וכן נראה דעת הרי"ף זכרונו לבכה שהשמיטה לדשמואל וכתב הא דרב הונא אמר רב ולכאורה הכי משמע מדאקשינפ בפרק המגרש עלה דמתניתין דתנן שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ותו ליכא והא איכא שלום מלכות ופרקינן התם הולד ממזר הכא ולד כשר ומקשינן הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר ומפרקינן התם תצא הכא לא תצא אלמא דלרבנן תצא והולד כשר והייו כרב ולא כשמואל אבל רבינו תם זכרונו לברכה והרב בעל המאור ז"ל כתבו דרב לא פליג עלה דשמואל כלל דשמואל קאי אשלום מלכות ור"ה משמיה דרב קאי אהיה במזרח וכתב במערב אי נמי דרב הונא אכולה מתני' קאי וה"ק זו דר"מ דאמר דכל היכא דמיפסיל גט מדרבנן הולד ממזר אבל חכ"א דכל היכא דלא מיפסיל מדאורייתא אע"ג דמיפסיל מדרבנן הולד כשר ולאו לאפלוגי עליה דשמואל בשלום מלכות אתא דההוא אפי' מדרבנן לא מיפסיל וראיה לדבר דאם איתא דפליגי הוה ליה לתלמודא למימר (ורב אבא) אמר רב הונא אמר רב ולא הוה ליה למעבד מימרא באפי נפשה ולאפסוקי בינייה ובעובדא דההוא גיטא כדאיתא בגמרא ודפרכינן בפרק המגרש והא איכא שלום מלכות הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר לרבנן מכולה מתניתין פרכינן דלא עבדי רבנן הולד ממזר ומפרקינן התם תצא דודאי בכולה מתני' ס"ל לרבנן תצא חוץ משלום מלכות דליכא פסולא בגט כלל זו היא דרך ר"ת והרב בעל המאור ז"ל ואני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שמואל הכי קאמר זו דברי רבי מאיר דחייש טפי טובא לשלום מלכות דס"ל דהולד ממזר דאע"ג דלא עביד הולד ממזר בכל פיסול דרבנן דהא בג' גיטין פסולין מודה דהולד כשר הכא מחמיר ביה טפי ולדידיה ודאי בעינן שיכתוב לשם אותה מלכות ממש אבל רבנן לא מחמרי ביה כולי האי וסברי שאפילו לא חלק כבוד למלכות אלא כתב בו לשום סנטר שבעירו הרי זו מגורשת ותנשא ולישנא דאפי' לא כתב אלא לשום סנטר שבעיר הכי מוכח ואם לא כתב אפי' לשום סנטר שבעיר ולא חלק כבוד למלכות כל לאפי' לרבנן אינה מגורשת מיהו הולד כשר והיינו מימריה דרב דקיימא אפיסקא דהולד ממזר מזה ומזה [וזהו תירוצו של רבינו אלחנן בתוספות] וזה שהשמיט הרי"ף זכרונו לברכה מימריה דשמואל לאו משום דס"ל דפליגא אדרב אלא לפי שאינה נוהגת בזמן הזה לפי שאין המלכים מקפידין למנות להם ואנו מונין ליצירה וכתבה להא דרב ללמוד הימנה להיה במזרח וכתב במערב:

מתני' כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות חמש עשרה נשים שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק בלא חליצה כשמתו בעליהם בלא בנים:

והלכו הצרות של עריות הללו ונשאו לשום:

ונמצאו העריות איילונית דאגלאי מילתא שהיו קדושי המת בהן בטעות ונמצא שלא היו אלו צרותיהן ולא פטרום העריות האלו מן החליצה:

תצא מזה הבעל השני:

ומזה מן היבם:

והלכה צרתה ונשאת לאחר דקי"ל ביאת האחת פוטרת צרתה:

ונמצאת זו שנתיבמה:

איילונית ואין יבומה יבומין שהרי לא היתה אשת המת ונמצא שלא נפטרה צרתה ונשאת לשוק בלא חליצה:

תצא מזה ומזה מבעל זה ומיבמה הראשון:

וכל הדרכים האלו בה השנויין במשנה של מעלה:

גמ' זו דברי רבי מאיר שאמר משום ר"ע רבו דס"ל דיש ממזר מחייבי לאוין וכיון שכן הולד מן השני ממזר מן הדין ומן הראשון מדרבנן והצריכוה גט מן השני כדי שלא יהא בנה מן הראשון ממזר אבל לרבנן כיון דסברי שקידושין תופסין בחייבי לאוין אין הולד ממזהר כלל דאף על גב דמודו רבנן בשינה שמו ושמה דהולד ממזר אפי' מן הראשון התם היינו טעמא לפי שנשאת בגט פסול שעושה ולדה מן השני ממזר מדאורייתא ומשום הכי קנסינן לה מדרבנן בולדה מןה ראשון אבל כלה יכא דליכא ממזר מדאורייתא לא קנסינן למעבד ממזר מדרבנן אבל חכ"א אין ממזר ביבמה והכי אוקימנא לה ביבמות ומיהו תצא מזה ומזה ודוקא כשנישאו אבל זנו לא דליתא לדרב המנונא דאמר שומרת יבם שזנתה אסורה ליבמה דהא אידחי לה במס' סוטה פרק היה מביא:

מתני' כתב סופר גט לאחד לגרש את אשתו:

ושובר לאשתו שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה:

וטעה הסופר כשמסר להם השטרות ונתן גט לאשה ושובר לאיש והם מסרו זה לזה והלכה זו ונשאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר:

לאחר זמן הגט יוצא מתחת ידי האיש שמוציאו לפנינו להראות שוברו והרי הוא גט:

לאלתר מפרש בגמרא:

לא כל הימנו אין הכל כדבריו להאמינו לאבד זכותו של שני שנשאה דאמרינן קנוניא היא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שנשאת ומקשו הכא הך מתניתין היכא משכחת לה דהא אמרינן בפרק המביא תניין דהני בי תרי דיהבי גיטא קמייהו צריכי למקרייה ומוכח התם דאי לא קריוה אינה מגורשת מדפרכינן התם מברייתא דקתני הרי זו מגורשת ולא פרקינן לה בדלא קריוה וכיון שכן במאי עסקינן אי דלא קריוה בלאו

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט