רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף נז עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · בבא מציעא · דף נז עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

מתני' המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה יחלוקו היו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדולה לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול המוכר אומר קטן מכרתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שקטן מכר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו:

גמ' אמאי יחלוקו ניחזי ברשותא דמאן קיימא ולהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה אמר ר' חייא (בגמ' אי' בר אבין כו') בר אבא אמר שמואל בפרה העומדת באגם ושפחה דקיימא בסימטא ונוקמה אחזקה דמרה קמא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה ואוקימנא כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין ותני זה אומר שמא עד שלא מכרתי וזה אומר שמא משלקחתי אבל בברי וברי (עי' במ"מ ובכ"מ פ"ד מהלכות מכירה) או בברי ושמא אע"ג דקיימא באגם ובסימטא מוקמינן לה אחזקה דמרה קמא והוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה ותניא נמי כי האי גוונא המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר ברשותי ילדה והלה שותק זכה זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו זה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי ישבע המוכר שברשותו ילדה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות:

היו לו ב' עבדים אחד גדול ואחד קטן וכו' עד ישבע המוכר שהקטן מכר אמאי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ועוד הילך הוא צ"ל ועוד אין.

כן העתיק הרא"ש ואין נשבעין על העבדים א"ר הושעיא כגון שטענו עבד בכסותו ושדה בעומריה ואכתי כסות מה שהודה לו לא טענו ומה שטענו לא הודה לו א"ר פפא בדליפי הלכך מישתבע על הכסות ועל העמרים דמודה מקצת טענה הוא ומיגו דמשתבע אכסות מישתבע נמי אעבד כדתנן (קידושין כו.) נכסים שאין להן אחריות זוקקין לנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:

מתני' המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי אלו של בעל הזיתים עשו רביעית לסאה זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו שטף הנהר זיתיו ונתנן לתוך שדה חבירו זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו:

גמ' היכי דאמי אי דא"ל קוץ לאלתר אפילו פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע ואי דא"ל כל אימת דבעית קוץ אפילו רביעית נמי לבעל הזיתים לא צריכא דא"ל סתמא פחות מרביעית לא קפדי אינשי ארביעית קפדי אינשי ארשב"ל רביעית שאמרו חוץ מן ההוצאה:

שטף הנהר את זיתיו וכו':

אמר רבין אמר ריש לקיש לא שאנו שחולקין אלא שנעקרו בגושיהן ובתוך ג' אבל לאחר ג' הכל לבעל הקרקע דא"ל אנא אי נטעי לאחר ג' מי לא הוה אכילנא ליה כוליה ולימא ליה אי את נטעת בתוך שלש לא הות אכלת

נימוקי יוסף

מתני' המחליף פרה בחמור וילדה. נקט חליפין בפרה ומכירה בשפחה משום דמכר דפרה בעי משיכה וכיון דמשך היה לו לראות אם היתה מעוברת או לא אבל בחליפין כיון שזכה בעל הפרה בחמור זכה בעל החמור בפרה בכל מקום שהיא ולפיכך נולד הספק ביניהם אבל שפחה נקנית בכסף וכשנתן הכסף היתה [בסימטא] או בביתו של מוכר ואין ידוע אם היתה מעוברת אם לאו:

משלקחתי ילדה יחלוקו. הכי קאמרינן בגמ' [שמא] עד שלא מכרתי וכו' ומשום דשמא הוא יחלוקו ודוקא לסומכוס דמתני' דהכא סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל אנן דלא קי"ל הכי אלא בשמא ושמא המוציא מחבירו עליו הראיה ואפילו קיימא באגם או בסימטא שאינו רשות מיוחד להם הרי היא בחזקת המוכר וכבר הוא מבואר פ"כ מהל' מכירה לרמב"ם ז"ל:

זכה בגדול. כיון דקיימא לן כרב נחמן [דף צז:] דהאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור הא דאמרינן הכא זכה בגדול מיירי כגון שיש עסק שבועה ביניהם ומתוך שאינו יכול לישבע משלם ולפיכך זכה הלוקח וכגון שטענו עבד גדול בכסותו וא"ל מוכר חד עבד וחד כסות ידענא אבל איני יודע אי גדול הוא אי קטן דה"ל אכסות מחויב שבועה דמודה מקצת הוא דאע"ג דלא מודה ליה אכסות דטען ליה הא מוקמינן בגמרא דמיירי בדליפי כלומר שהבגד הוא הכל מחובר בחתיכה אחת ולוקח אומר ג' אמות דבגד זו לצורך כסות עבד גדול מכרת לי ומוכר אומר איני יודע אם שתי אמות מכרתי לך לצורך עבד קטן או ג' כמו שאמרת וא"כ הלה הוא מודה לו מקצת בגד זה דטעין ליה ומ"מ לאו הילך הוא כיון שאין הבגד שתובע לו מסוים אלא יתן לו ג' אמות מהבגד ממקום שירצה א"כ הרי הוא מחויב שבועה על הבגד ואינו יכול לישבע דהא אמר איני יודע וא"כ זכה בבגד ובעבד נמי [אע"ג] דאין נשבעין עליהם דאיתקש לקרקעות הא תנן נכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהם נמצא דחייב שבועה על [העבד] בגלגול הכסות ומתוך שאינו יכול לישבע עליו משלם ומש"ה קאמרי' זכה בגדול הכי מוקמינן מתני' בגמרא והכי הלכתא ומהא שמעינן מה שכתבנו לעיל [במחויב שבועה ע"י] גלגול [מתוך] שאינו יכול לישבע משלם:

אין לו אלא קטן. דהא אפי' הוה איפכא שיטעון הלוקח ברי לא יקח אלא קטן בלא ראיה והשתא דאמר הוא איני יודע הרי אין לו ראיה א"כ דין הוא דאין לו אלא קטן:

ישבע המוכר. כדפרישנא לעיל דמיירי דהוי מודה מקצת אכסות:

המוכר שהוא נתבע דכל הנשבעין שבתורה נשבעין כדי שלא ישלמו כדכתיב ולקח בעליו ולא ישלם:

יחלוקו. מוקמינן מתני' בגמרא דסומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל אנן קי"ל דכל היכא שהממון ברשות אחד מהם המוציא מחבירו עליו הראיה ומיהו אם אין שום א' מהם מוחזק בו [פי' דליכא למימר אוקמא אחזקה דמרה קמא ואינו בחזקתו של זה יותר משל זה] אפי' אנן אמרינן הכי דיחלוקו:

גמ' סימטא. קרן זוית הסמוכה לרחבה ומוכרין בה בהמות ועבדים:

מה שטענו. דהא גדול וקטן כחטים ושעורים הוא:

הילך הוא. זה שמודה עליו מוכן הוא ליטול:

עבד בכסותו. וזה מודה לו בעבד קטן וכסותו דמיחייב שבועה משום כסות ומשתבע אעבד בגלגול וכדפרישית במתניתין:

ושדה בעומריה מנין עומרים של גדולה מכרת לי ומוכר אומר מנין עומרים של שדה קטנה מכרתי לך:

בדליפי. בגד שלם ועדיין הוא מחובר. וחובר מתרגמינן ולפיף:

זכה. דשתיקה הוי כהודאה:

אבל אמר איני יודע לא זכה הלוקח עד שיביא ראיה או ישבע המוכר היסת שאינו יודע ואין לזה אלא קטן דאע"ג דאין נשבעין על העבדים היינו שבועה דאורייתא בנקיטת חפץ אבל שבועת היסת שהיא מדרבנן נשבעין בעבדים ובקרקעות:

מתני' זיתיו לעצים. שיקוץ אותם לשריפה:

ועשו זיתים רעים שאין בסאה שבהם רביעית שמן. וי"מ שהיה עושה סאה זיתים בעמדו בתקפו ועכשיו עושה פחות מרביעית שמן:

הרי אלו וכו'. וטעמא מפרש בגמ':

שטף נהר וכו' יחלוקו. כתב הריטב"א ז"ל דמדלא יהיב שיעורא מכלל דאפי' בפחות מרביעית לסאה יחלוקו ומיירי כגון שרצה בעל השדה לקיימן שאם שאלו ולא היה רוצה היה אומר לו עקור אילנך בין בתוך ג' בין לאחר ג' כי במה זכה בעל האילן לקיימו בשדה חבירו:

גמ' אפי' פחות מרביעית נמי. כלומר כי היכי דברביעית יחלוקו דמצי אמר ארצי גדלה אבל אין ה"נ דמצי למימר בעל הזיתים זיתי גדלו הרשב"א ז"ל :

חוץ מן ההוצאה. שהוא מוציא במסיקתן ועצירתן:

לא שאנו. דיחלוקו כששטפן נהר:

שנעקרו בגושיהן. עם הקרקע שסביבותיה שיכולין לחיות על ידו ופטורין מן הערלה כדתנן (ערלה פ"א מ"ג) אילן שנעקר וסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב והשתא הוא דבעל הזיתים יקח חלקו בתוך ג' דגוש קרקעו הוא דקא שרי להו דלא הוו ערלה ובעל הקרקע נמי יקח חלקו משום דמקיים להו בקרקע שלו ומפסיד מלזרוע באותו מקום כדמסיק ואזיל ועוד שאם לא מחמת קרקעו של זה לא היה מגדל פירות בגושין לבד:

הכל של בעל הקרקע. כל הפירות של בעל הקרקע ומיהו יהיב ליה לבעל הזיתים דמי זיתיו כמו שהיו שוין בשע' ששטפן נהר אבל לא מה שהשביח האילן בעצמו דאותו שבח הוי לבעל השדה בתוך ג' כפירות לאחר ג' בגופו דמצי א"ל אי אנא נטעי הוי כל זה שבחא דידי:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט