רוטנברג על משלי ל לב

הטקסט המקראי

אם נבלת בהתנשא ואם זמות, יד לפה! – כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם, ומיץ אפים יוציא ריב.

הטקסט הפשוט

אם יטענו[1] אנשים[2], כי[3] היית נבל[4] בהתנשאות[5], ואם יִטְעֲנוּ[1], כי[3] זמות אותה[6], שים יד לפה! – כי אמנם[3] מיץ[7] חלב יוציא חמאה ומיץ[7] אף יוציא דם, ואולם[3] את מיץ[8] ה[9]אפים יוציא ריב.

[1] לפי השמטת אמירה

[2] לפי השמטת נושא סתמי (בריבוי)

[3] לפי השמטת חיבור

[4] לפי פועל תכונת הבינוני

[5] ראה הע' 10.

[6] לפי השמטת נשנה (בשינוי)

[7] ראה הע' (*הושמט ההמשך ונראה שהכוונה להערה 12)

[8] ראה הע' (*הושמט ההמשך ונראה שהכוונה להערה 13)

[9] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

הפירוש

אם יטענו אנשים, כי היית נבל בהתנשאות[10] שלך, ואם יטענו, כי זממת אותה התנשאות במכוון, ולא שהתנהגותך עשתה רושם של מתנשא, שים יד לפה ואל תענה – כי אמנם מציצת[11] חלב תוציא חמאה ומציצת[11] האף, ר"ל הוצאת ליחת האף בכוח, מביאה ליציאת דם עם הליחה – ואולם ריב[12] יוציא את מיץ האפיים, ר"ל את שארית[13] הסבלנות[14]. כלומר, מחבר המשל שלפנינו מזהיר את הקורא, כי בין שיטענו אנשים, שהוא התנהג כנבל כשהתנשא עליהם, ובין שיטענו כי התנשא עליהם במכוון, ולא שהתנהגותו עשתה רושם של מתנשא, ישים יד לפה ולא יענה להם – משום שמענהו עלול להביא לידי ריב, ואמנם מציצת חלב תוציא חמאה, וזה דבר טוב, ומציצת האף תוציא קצת דם עם הליחה, וגם זה אינו רע כל כך, ואולם בריב מאבד האדם את שארית הסבלנות שלו, והאנשים שיריבו איתו עלולים לפגוע בו קשה.

[10] שם הפועל "התנשא" הוא שם פעולה(ראה הע' 5 לו14 (*אולי י14)) והוראתו: התנשאות

(*המחבר העביר קו על הערה 11 ומשמע שהערה 12 באה במקומה. וכן משמע שהערה 13 לפנינו מתייחסת לציון [12], ושבציון [13] כוונתו להפנות למה שכתב בסוף הערה 12)

[12] גם מ"צ סגל כתב כאן: "מיץסחיטה וכבישה של חלב". ואמנם אני סבור, כי ליד השורשים "מצה" (השוה "שתית מצית", ישעיה נא17) ו"מצץ" (השוה "למען תָּמֹצוּ", שם סו11) יש גם שורש "מיץ" (*אולי "מוץ"), והמילה "מיץ" ב"ומיץ (*בפסוק "מיץ") חלב" וב"ומיץ אף" הוא שם פעולה(ראה הע' 5 לו14 (*אולי י14)), שהוראתו: מציצה ואילו המלה "מיץ" ב"ומיץ אפים" היא שם עצם, שהוראתו: שארית ר"ל מה שנשאר מדבר, שהיה בתוך דבר אחר ונתקבל ממציצתו של אותו דבר אחר. (ראה גם ההערה הבאה).

[13] בניגוד ל"מיץ חלב יוציא חמאה" ול"ומיץ אף יוציא דם" שהדבר המוּצָא נמצא אחרי "יוציא" – ב"וּמיץ אפים יוציא ריב" הדבר המוּצָא נמצא לפני "יוציא"; וייתכן, שהדבר נעשה במכוון ע"י מחבר המשל, בהתאם לסגנון מיוחד.

[14] אין כל ספק, כי השם "אפים" במקראות כגון "ארך אפים וגדל חסד", תהלים קמה8, שלפי ריבוי סומך בודדעלינו להבינו, כאילו היתה צורתו: נחירי אף הוראתו: סבלנות וייתכן, כי היה נדמה להם אז, כי בשעה שאדם מזדיין בסבלנות, הוא עושה תנועה מסוימת בנחיריו.