רוטנברג על משלי יד ל

רוטנברג על משלי • פרק יד • פסוק 30

הטקסט המקראי

חיי בשרים לב מרפא, ורקב עצמות קנאה.

הטקסט הפשוט

חיי עצמות בשר[1] הם[2] חיי[3] לב מרפא, וחיי[3] רקב עצמות הם[2] חיי[3] קנאה.

[1] לפי ריבוי סומך בודד

[2] לפי השמטת היה (בינוני)

[3] לפי השמטת נשנה

הפירוש

חיים של עצמות בשר[4] הם חיים של לב בריא[5], ואילו חיים של קינאה הם חיים של רקב עצמות, ר"ל חיים של מחלה[6]. כלומר, אדם, שליבו בריא ואינו מקנא באחרים, חי חיים טובים, שבהם עצמותיו הן עצמות בריאות, מכוסות בשר; ואילו אדם, שחייו הם חיים של קינאה באחרים, חייו הם חיים של רקב עצמות, ר"ל חיים של מחלה, שבה עצמותיו נרקבות[7][8].

[4] פירשתי "בשרים"-עצמות בשר, לפי ריבוי סומך בודד ומסתבר שמחבר הפתגם היה בטוח, שכשיראה הקורא בסיפה את הצירוף "ורקב עצמות", יבין שגם ב"בשרים" שברישה כוונתו לעצמות בשר.

[5] "לב מרפא" – לב של בריאות. השוה "מתוק לנפש ומרפא לעצם", להלן טז24.

[6] ראה הע' 6 ליב4.

[7] השוה "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם", אבות ד כא.

[8] ראויה לתשומת לב העובדה, כי מחבר הפתגם שלפנינו ראה בקינאתו של אדם באחרים תוצאה של מחלה בליבו, הואיל ו"לב מרפא" (*נראה שהושמט כאן פסיק) ר"ל לב בריא, אינו מקנא באחרים.