רד"ק על ישעיהו מג ז
| רד"ק על ישעיהו • פרק מ"ג • פסוק ז' |
• ז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו יְצַרְתִּ֖יו אַף־עֲשִׂיתִֽיו׃
"כל הנקרא בשמי" - כל ישראל נקרא "עם ה'", ובאמרו כל, אומר כי לא ישאר אחד מהם, אע"פ אף על פי, למרות ש- שהם מפוזרים בכל פאות.
או אמר כל הנקרא בשמי מישראל, והם הצדיקים, כי יִצְרְפֵם האל בצאתם, והטובים ימלטו, כמו שאמר "כל הכתוב לחיים בירושלים", והם הנקראים בשם ה'.
"ולכבודי בראתיו" - כמו שאמר "בוראך יעקב ויוצרך ישראל", שהם מכירים ויודעים כי האל בראם וברא העולם, והם מודים בזה, והנה הם נבראים לכבוד האל, כי הם מודים בו ומודיעים:
- שהשם ברא יצירת האדם מאין ליש (לא מאין ממש, שהרי נברא מן העפר, אלא כיון שלא נברא מכמותו שהוא בשר כאלו נברא מאין),
- היצירה - תקון אבריו,
- העשיה - תקון מזונותיו וצרכי גופו; לפיכך אמר "עשיתיו".
לפיכך צריך האדם להתבונן ביצירת האדם ומתקון איבריו, היאך נעשו בחכמה ובתקון פרנסתו מיום הולדו, וזאת החכמה מביאה האדם להכיר בוראו ולשבחו ולהודות לשמו, וזהו כבוד האל.
לפיכך אמר: ישראל, שבראתיו לכבודי, והוא מתבונן במעשי ומודה על יחודי, דין הוא שאוציאנו מהגלות.
ויש לפרש הפסוק על העולם כולו, לפי שאמר "אומר לצפון תני וגו'", אמר: אני ראוי לצוות לארבע רוחות העולם, כי כל העולם הוא הנקרא בשמי, כמו שאמר (בראשית א א): "בראשית ברא אלהים את השמים וגו'", ולכבודי בראתיו, שהוצאתיו מאין ליש, כי לא היה שם דבר שנברא ממנו:
"יצרתיו" - צורותיו וגבורתו.
"עשיתיו" - ר"ל תקון פרטיו. ויונתן תרגם: "כל דא בדיל וגו':"