רד"ק על יונה א א
<< | רד"ק על יונה • פרק א' • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־יוֹנָ֥ה בֶן־אֲמִתַּ֖י לֵאמֹֽר׃
ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר –
- זה הנביא, לא ראינו נבואה כתובה לו אלא זו שניבא על נינוה. אבל מצאנו לו נבואה, אבל לא נכתבה, שכתוב בספר מלכים (ב' יד, כה): "הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר".
- ויש בדבר הזה מחלוקת בדברי רז"ל, אמרו: יונה תבע כבוד הבן, ולא תבע כבוד האב. רוצה לומר, חשש לכבוד ישראל. לפיכך ברח לחוצה לארץ, שאינה מקום נבואה, כדי שלא ישלחהו האל יתברך לנינוה, שידע שיהיו קרובי תשובה, ויהיה בזה עונש לישראל. ולא חשש לכבוד האל יתברך. וזהו מה שנאמר בו: "ויהי דבר ה' אל יונה שנית" (להלן ג, א), שנית דבר עמו, ולא שלישית.
- והקשו: ולא? והא כתיב: "אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא"? ותרצו: על עסקי נינוה לא דבר עמו אלא פעם שנית ולא שלישית. ומהם אמרו: לא דבר עמו אלא בדבר נינוה, ולא בדבר אחר, אלא פעם שנית ולא שלישית. ומה שאמר: "אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי", רוצה לומר: כמו שנתהפך להם בנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש, נתהפך להם מרעה לטובה.
- ונביא זה היה משבט זבולון מן הנראה, כי גת החפר היה שם עירו, ובחלק זבולון היה, כמו שכתוב: "גתה חפר עתה קצין" (יהושע יט, יג).
- ויש לשאול, למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקדש? וכולה על נינוה, שהיתה מאומות העולם, ואין בו זכר לישראל. ואין בכל הנביאים זולתה כמוה.
- ונוכל לפרש, כי נכתבה להיות מוסר לישראל. שהרי עם נכרי, שאינם מישראל, היה קרוב לתשובה, ובפעם הראשונה שהוכיחם הנביא שבו בתשובה שלמה מרעתם; וישראל, מוכיחים אותם הנביאים השכם והערב, ואינם שבים מרשעם.
- ועוד, להודיע הפלא הגדול שעשה האל יתברך עם הנביא, שהיה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות וחי.
- ועוד, שהקיאו הדג.
- ועוד, ללמד שהאל יתברך חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו ומוחל להם, וכל שכן כשהם רבים: